יש ימים שנולדו לידת עכוז בלילות בלי ירח

זו היית תקופה אפילה, הערפל הסתיר את השמש והאפיל על האור. האושר שלא היה בא בזעם בלתי עצור. כמו תסריט שנכתב על ידי מרפי בעצמו כל מה שיכל להידפק – נדפק.  יש ימים שנולדו לידת עכוז בלילות בלי ירח, ואת הימים האלה אתה מזהה ממש עם שחר. בדרך לשירותים אפוף שינה סיבוב חד מדי הפגיש שלא בטובתה את האצבע החמישית של רגל ימין עם רגלה המתכתית של המיטה. זעקת הסססאמק היית המילה שפתחה את היום, וכשסססאמק פותח את היום מה כבר אפשר לצפות מהמשכו? משחת השיניים הריקה והמים הקרים במקלחת עוד ניסו לרמוז כי אולי עדיף היום דווקא היום להשאר במיטה עם השמיכה מעל הראש ולהמתין עד יעבור זעם, אבל תלאות היום יום הצליחו להשתיק את הספקות.

היציאה מהבית לעבודה שתיעב התרחשה באיטיות בלתי אופיינית והרכב שלא הניע הוסיף חטא על פשע, לפגישה של תשע ספק אם יגיע. הנעה בכבלים הפיחה חיים במצבר מרדן וגרמה לרכב העייף לשעוט בכבישים, משל היה איילה קלילה הנסה על נפשה מטופריו של נמר הרואה בא ארוחה דשנה. עם היציאה מהשכונה והגעה אל הכביש הראשי נתקל בפקק, הוא חרג ממנהגו ירד אל השוליים והחל נוסע אל מעוז חפצו כאשר הוא מדלג על העומס באופן החוצפני השנוא עליו. מעט קט לפני הצומת הבחין במראה באפנוען משטרתי הדולק אחריו, במבט מובס דומם מנוע וקיבל דו”ח והרצאה על בטיחות בדרכים. לעבודה הגיע באיחור לא אופנתי חדר הישיבות כבר היה סגור ומשנכנס הודיע לו המנכ”ל שהישיבה כבר החלה ואין עוד זקוקים לנוכחותו, מסוג ההשפלות הפומביות החביבות על אוהבי שררה. רז השפיל מבטו טרק את דלת הזכוכית הכבדה של חדר הישיבות וניגש אל משרדו, הניח את התיק וניגש אל הקפיטריה אל הקפה של הבוקר. אפילו הוא לא הופתע עת ניגב את הקפה ששפך על השיש במטבחון, כאשר רינת הפקידה של אביהו  המנכ”ל קראה לו לשיחה בלשכתו של האיש החזק. הוא כיבה את הנייד והשאיר אותו אצלה כאשר נכנס פנימה.

“תראה רז, זה לא ילך, אתה לא סופר אותנו. אם לפגישת משקיעים אתה מאחר להגיע ואתה סמנכ”ל שיווק וגיוס משאבים אז כבר נגמרות לי המילים. לא העלתי על דעתי שזה מסוג הדברים שאני כמנכ”ל אצטרך לחוות עם עובד בכיר שלי. אני מרגיש שאתה ואנחנו הגענו לסוף הדרך, אם יש לך מה לומר בשיחת השימוע הזו זה הזמן, אחר כך תגיע שיחת שימוע עם מנהלת כוח אדם וכרגע נדמה לי שזה הסוף.”

“בוא פעם אחת נגיד אמת לא מכובסת. הרי ההחלטה כבר נתקבלה וכל מה שיהיה מכאן והלאה יהיה כיסוי משפטי מפני תביעה, ולא, אני לא רוצה לשחק את המשחק המטופש הזה. אני לא רוצה לומר עוד אמירה לפרוטוקול. לא אין לי מה להגיד.”  

“קח היום יום חופש ותגיע מחר למלי מכוח אדם לשיחת שימוע.”

רז יצא אסף את הנייד מרינת לקח את התיק שהונח בסמוך לשולחן וטרם נפתח ירד אל החניון הניע ונסע ללא מטרה. עם היציאה מהחניון הבחין כי הנייד עדיין כבוי משהדליק אותו נורה עקשנית הסתירה הודעה.

“אני עוזבת, זה כנראה לא נועד להיות בינינו. אני רציתי שתהיה רק שלי אבל אתה קצת תקוע עם גרושתך, אי אפשר ללכת לישון עם אחת ולחלום על אחרת. כשתחזור אני כבר לא אהיה כאן, אני תמיד אוהב אותך רזי שלי.”  עיניו נמלאו דמעות גרונו נחנק, ספירת מלאי קצרה של הישגיו הניבה גרושה אחת שחיה עם שני ילדיו אותם לא ראה מזה שנתיים עם בעלה אי שם באוקלהומה, חברה לחיים, אולי אהבת חייו, אשדר כרגע הודיע על נטישה ונוסף לכל אלה כעת תואר חדש ולא מחמיא, מובטל. מה עוד יכול להשתבש וטרם מימש את הפוטנציאל הכאוטי הטמון ביום הזה.

“אני חייב להגיע לים אני חייב לנשום. חייב לעשות איזה סיבוב ברגל לסדר את המחשבות.” הוא חנה באחד הרחובות הקטנים הסמוכים לחוף והחל צועד לאיטו אל עבר החוף.  מחשבות טורדניות לא הרפו ממנו, החל מטרדות קיומיות כמו פרנסה עבור בהגיגים על אהבה שהיית ואיננה עוד געגוע לילדים ומה לא בעצם? בדרכו אל בית הקפה הצופה אל הכחול הגדול הבחין בחלון ראווה של חנות תכשיטים בשעון הדומה להפליא לשעונו שלו. חרדת פרנסה הצופה פני עתיד גרמה לו לבקש את פתיחתה של  דלת הכניסה הפונה אל הרחוב ולהמתין בסבלנות עד שזו תטרק וזמזם צורמני יבשר על פתיחתה של הדלת הפנימית. הוא פסע פנימה בדממה ועמד בתור לצד זוג תיירים סקרן שהתעניין בשרשרת יהלומים יוקרתית.  

עודו עומד שם  תאונה נוראי מבשר רעות הגיעה מצידה השני של החנות. רכב מסחרי כבד התנקש בדלת הפלדה האחורית ושבר אותה ממנה קפצו שני חמושים רעולי פנים.

“כולם לשכב זה שוד!!”

עובדי החנות לרבות התיירים נשכבו עם הידיים על הראש, “לא ראינו כלום לא ראינו כלום” צעק התייר באנגלית רצוצה טבולה היטב במבטא צרפתי.

“אני לא שוכב.” הכריז רז ונשאר לעמוד.

“תשכב אני אומר לך” זעק כל עצבני מאחורי מסכת סקי

“לא שוכב.”

“תשכב או שאני יורה בך יא בנזונה.”

“בנזונה עשה אותך, אני לא שוכב.”

“תשכב  או שאני יורה”

“תירה בי אני לא שוכב.”

רעולי הפנים הביטו במבוכה האחד בשני כאשר ארבעה מוכרנים וזוג תיירים שוכב על הרצפה כאשר פניהם לרצפה. 

“הד’ה מג’נון הד’ה”  שניות מבוכה שנדמה כי נמתחו לשעות הסתיימו בנסיגה לאחור של חורשי הרעה ומנוסה פרועה ברכב מסחרי שהפגוש האחורי שלו נגרר על הכביש זכר לפריצת דלת דקות קודם.

“חבר’ה קומו הם נסעו, הכל בסדר.”

“מרסי מרסי.” מלמל הזוג מאחורי הדלפק יצא רונן בעל החנות וחיבק אותו “אתה גיבור אתה גיבור, תודה תודה, מה שתרצה מהחנות שלך.” רז לא הגיב, פניו היו חתומות. שניות לאחר מכן הגיע משטרה וגבתה עדויות ומיד לאחריה העיתונאים. לאחר עדות קצרה שנתן במשטרה הצליח צלם עקשן לקלוט אותו בעדשת המצלמה. עיתונאים חקרנים אשר ניסו לראיין אותו נתקלו בחומה בצורה של סירוב. עד כדי השתקת הנייד.  אתרי החדשות שרכשו את תמונתו בסכום לא מבוטל פרסמו אותה ומעליה כותרות “הגיבור מחנות התכשיטים” כאשר לצידם סופרלטיבים הלקוחים מסרטים הוליוודים. כתבי משטרה בדרך לא דרך הצליחו להתחקות אחר זהותו, של הגיבור מחנות התכשיטים.  בכתבות הפולואפ שהגיעו בעקבות הידיעה דקות לא רבות אחר כך  כבר זעקה כותרת מצטטת ראיון עם אביהו . “אני לא מופתע שזה מה שרז עשה” ומתחתיה כותרת המשנה  “הוא לא משחק את המשחק, אני גאה שאלה העובדים שלנו.”  מבול הודעות וואטס אפ מעיתונאים לא זכו לתגובה. האישה שאהב סימסה לו חזור וסמס  “תענה לי אני דואגת.”  ואחר כך “אתה זוכר שאני אוהבת אותך” כל אלו לא נענו. גרושתו שלחה אי שם מהניכר “תגיד לי השתגעת? יש לך ילדים”. הוא מיאן להגיב, והתמיד בשתיקתו.

בתוך מבול ההודעות לפתע הבחין בתמונת בנו המתבגר.

“אבא אני מתקשר תענה לי”

שניות מורטות עצבים חלפו עד שהמסך הואר במספר המקודד מחו”ל

“אבא הכל בסדר?”

“כן”

“מה היה קורה אם הוא היה יורה בך?”

“אז הייתי נפצע או מת.”

“לא פחדת?”

“לא”

” אנל’א מבין בצבא היית פקיד, עכשיו נהייתה רמבו? “

“הכי רחוק מרמבו.”

“אבא מה נסגר, אז למה עשית את זה? “

” אין לי מה להפסיד.”

“מה זאת אומרת?”

“בוא נדבר מחר ילד, יש לי מיגרנה מטורפת.”

צלילו המתכתי והקר של הניתוק ליווה אותו כאשר פשט את בגדיו בדרך למעשה היחיד שהיום הזה כיוון אותו למן ההתחלה . הוא נכנס אל המיטה וכיסה את ראשו.

יש ימים שנולדו לידת עכוז בלילות בלי ירח.