הפוך

אחר צהריים סגרירי בעיר הגדולה. גשם ורוח אפרוריים חונטים את האנשים במעילים המאיצים הליכתם למחסה הקרוב. מכוניות חוצות שלוליות ואופנועים המנסרים את רעש הגשם רכובים על ידי דמויות כפופות בחליפות עור.

דורון יורד מבניין משרדים אחרי עוד פגישה עם לקוח. כמעט שלושים שנה במקצוע ועדיין הלקוחות הכי רייווחיים גורמים לבחילות הכי גדולות. אלה שמשלמים הכי טוב לעולם יהיו המגעילים ביותר, ואולי בגלל זה הם משלמים הכי טוב, אם אתה לא מכניס את הידיים לכיסים בזמן, כשכבר תכניס אותן זה יהיה עמוק.

ביציאה מהבניין בחליפת פינגווין משפטית הוא עוצר, מוציא מהתיק הממותג מטרית מעצבים מנער קלות, פותח סוגור פותח סוגר, ושוב פותח ממקם אותה מעל הראש ויוצא אל המדרכה חמוש בתיק מעצבים שחור מטריה ומשקפי שמש תואמים. כאשר צעיף אפור משווה ניחוח פריזאי ללוק הניו יורקי.

הליכה קצרה על מדרכה בוצית בדרך לחניון שבקצה הרחוב לחלוף על פני ויטרינה כהה של בית קפה שכונתי, מבלי משים הוא מסב מבטו פנימה ונחרד. דורון עודו לא מאמין ניצב על מקומו מניח את התיק בין רגליו מצמיד כפפה שחורה לזכוכית כהה ומקרב את ראשו על מנת לאשרר את אשר סבר כי ראה. הוא אוסף את התיק מבין רגליו ומתקדם במהירות אל הדלת. מארחת צעירה שואלת ‘כמה תהיו?’ הוא עובר אותה כאילו היא לא קיימת ומפטיר לעברה ‘מחכים לי’.

הוא נעמד מול איש מבוגר ושמן אשר ידו הימנית לוטפת את לחייה של בחורה צעירה היושבת לידו וידו השמלית חפונה בין שתי ידיה.

“תגיד יא חתיכת חרא, אשמאי זקן אתה לא מתבייש מזל שאמא לא כאן כדי לראות. אין גבול? תגיד אין גבול? אתה בן שמונים ושתיים בת כמה את ילדונת? עשרים, עשרים וחמש? כמה?”
עיניהם של שני המסבים לשולחן תלויות בו מבלי אומר. מלצר מתקרב אליו מניח יד על כתפו “גבר, אם אפשר קצת יותר בשקט אני אודה לך זה קצת מפריע, להביא לך איזה הפוך על חשבון הבית?”

” תכיר זה אבא שלי הוא בן 82 והוא ממשש ילדה בגיל של הבת שלי, אני כל החיים נלחם כדי לזכות כאלה שיש להם יותר מדי כסף ומעט מדי מוסר, והנה בהליכה מיקרית ברחוב אני מגלה שגם אבא שלי כזה, ‘איזה כיף לי’!!! תגיד דורית אחותי יודעת? מה היא תגיד? מה אמא היית אומרת יא חתיכת דוחה!! ילדונת מה שהוא עושה זה ניצול את לא נראית לי קטינה אבל אם את רוצה לתבוע אותו אני אייצג אותך פרו בונו ונקרע לחרא הזה את הצורה, איך אתה מעיז? יא….. זה מסביר למה אמא היית צועקת ובורחת לחו”ל כל הזמן גם אני הייתי צועק ובורח אם הייתי חי עם חלאה כמוך, אהבת אותה בכלל? אתה יודע מה. זה הדבר הזה שנקרא אהבה? יא גועל

המבוגר אוסף את ידיו מהצעירה שאיתו מזדקף באיטיות מבוגרת, מסית את הכיסא שלו לאחור ואת הכיסא שבינהם הצידה מתקרב לדורון בידיים פשוטות לצדדים המוכנות לחיבוק.” שלא תעיז לגעת בי אבא, אתה שומע שמואל דיר באלאק, אל תיגע בי. ” שמואל מתקדם ודורון הודף אותו קלות כדי מעידה של חצי צעד לאחור.. אבין מביט בו תמהה פורס את יד שמאל ואומר בקול שקט “שב”.
“לא רוצה לשבת איתך אתה מגעיל אותי.” הצעירה מטביעה דמעות במפית בית הקפה. “ילדונת אל תדאגי אני אוציא אותך מפה, בעצם בואי איתי את יוצאת מפה עכשיו!!”
“סתום תפה פעם בחיים שלך ושב.” מרעים שמואל בקולו על דורון שמתיישב בחוסר רצון על קצה הכיסא.

“אם סיימת לצעוק אז עכשיו אפשר לדבר. זאת רוני היא בת 27 עכשיו סיימה לימודי תואר ראשון במשפטים ומתפרנסת מלהיות דולה בינתיים. היא גרה בדרום ומגיעה למרכז אחת לחודש לפגוש אותי. כן לפגוש אותי כדי שאעזור לה לגמור את החודש, מה רע בזה? אמא שלה נולדה עם פיגור שכלי קשה חיה במוסד רוב חייה ובאירוע חד פעמי עם מאושפז אחר נולדה רוני. כמו שאתה רואה היא חמד של בחורה.”

“ואתה צדיק גדול רואה בחורה במצוקה עוזר… ”

” תגיד, אתה דפוק? תקשיב למה ששמואל אומר לך… תקשיב קיבינימאט. אמא שלך היית צועקת כי היא היית חולת נפש, נכנסת ויוצאת מאישפוזים בזמן שהיא לא היית מאוזנת בתרופות. באחד האישפוזים שנה לפני הנישואים עם אבא שלך נאנסה על ידי מאושפז אחר שמעולם לא זוהה. הרפואה אז לא הייתה מתקדמת כמו היום, כדי לאזן אותה המשיכו להלעיט אותה בתרופות. שפגעו בילדה שנולדה עם פיגור לימים אותת תינוקת הביאה עם חוסה נוספת אותי לעולם. אז כן שמואל הוא סבא שלי ואתה דוד שלי,
ואני אגיד לך עוד דבר דוד דורון – קוראים לי רוני כי כל כך היו גאים בך ורצו שאהיה כמוך, זה אולי גם מסביר לך למה למדתי דווקא משפטים. האיש הזה שבזכותו אנחנו שנינו חיים לקח חולת נפש אחרי הריון מחוץ לנישואים בתקופה שזה היה שווה לזנות והתחתן איתה כי הוא
אהב אותה משהו שאתה עוד צריך ללמוד איך מאייתים בכלל יא חתיכת איש חשוב בחליפה, אם זאת לא אהבה אז… אנ’לא יודעת… ”

שלושתם נשענים לאחור בדממה. מלצר אדיב ניגש לשולחן
” ההפוך שלך אדוני. ”