הליכון מרוצף בשני כדורי טניס חתוכים וירוקים. גרבי צבא ישנות תחובות בתוך נעלי בית חמות וחומות, חיקוי זול של מכנסי טרנינג אדידס כחולים וישנים, חולצת טי לבנה " יוסי האינסטלטור פותח סתימות" מתחת לחולצת פלנל משובצת וכתומה המונחת ברישול לא אופנתי על גוף רזה מדי, זקן חצי לבן מסתיר פנים חרושות קמטים עתירות נסיון חיים.
"ש..לום מי המפקד?"
"מפקד התחנה במשרד למעלה סבא, מה אתה צריך, אני יעזור (אעזור) לך."
"קרא למפקד זה יעזור לי."
"סבאל'ה כפרה עליך, המפקד לא ירד אליך מה אתה רוצה אני יעזור לך."
"טוב תכתוב אני שמעון סינוואני מודה ברצח של חלפן הכספים והמלווה בריבית, בן נעוות המרדות יצחק יעקבשווילי. יקח אותו אלוהים."
" מי? מה?"
" מה יש לך אתה לא ניקית אוזניים בבוקר? אני שמעון סינוואני מודה ברצח של חלפן הכספים והמלווה בריבית ימח שמו וזיכרו יצחק יעקבשווילי. יש מבין?"
" סבאל'ה אין לנו קרבן עם שם כזה, אולי אני אבקש מזנזורי פה שיקח אותך הביתה לנוח."
" יא אהבל אני רצחתי אותו לפני שנולדת, לפני חמישים ושתיים שנה חיסלתי אותו, לפני שבועיים אמר הדובר שלכם בטלוויזיה שמצאתם הוכחה חזקה (ראיית זהב) שקשורה לרצח הזה ואני יודע מה מצאתם ואיך זה קשור לרצח. נו, מספיק לך אהבלוני בשביל לתת לי לדבר עם המפקד או שזנזורי יחזיר אותי הביתה? מה אתה אומר שרלוק?"
בכניסה לחדר החקירות בקומה שניה מבטים חצי מבודחים חצי נבוכים מוחלפים בין זנזורי לקצין החקירות. זנזורי מוביל אותו לכיסא שמעון מתיישב לאט ומרפא מההליכון.
"תרשום בבקשה אדוני הקצין אני שמעון סינוואני רצחתי לפני 42 שנה את יצחק יעקבשווילי ימח שמו. הגעתי אליו לציינג' נשארתי אחרון, הוצאתי אקדוח (אקדח) יריתי בו 5 פעמים כדי שבטוח יקח אותו הסיטרא אחרא, היה לי חוב אצלו מהבאטים (הימורים) שהוא לקח לי עליו ריבית נשך, אנ'לא יכולתי להחזיר אותו, כי מה אני? כולה רצף, לקחתי אקדוח שגנבתי מהצבא, יריתי בו 5 פעמים יריתי במוח של המצלמות לקחתי את הספר המקולל שהיה רושם בו את כל החובות קרעתי ממנו את הדפים של החוב שלי ושל עוד כמה מסכנים וזרקתי אותו. אחר כך בה האח שלו ימח שמו ויאבד זיכרו ולקח את הספר הזה כדי שלא תדעו כמה כסף יש שם כי הוא שותף. בחודש שעבר מת אחיו ומצאתם את הספר, ועכשיו אתם מחפשים חייבים שרשומים בספר. אז הנה שמעון חוסך לכם אני פה."
"שמעון נשמה אתה באמת איש מתוק אבל את כל זה יכלת לקרוא בעיתון."
"באמת התורה הלך הזרזיר אצל העורב כי בן מינו הוא, כולכם פה אהבלים, ג'ונגל של אהבלים. תבדוק בספר חובות שתפסתם חסרים בדיוק 8 עמודים לא פחות ולא יותר, הספר כתוב בכתב יד קטן בעט שחור וחוב שנסגר יש עליו קו בעט אדום. והמחברת היא שורה כמו של בית ספר. ( יד רועדת נכנסת לכיס אדידס ימין מוציאה חבילת ניירות מצהיבים מקופלים לכדי פיתקית לא סימטרית בשמרדף מהוהה בסבלנות אין קץ הוא מוציא את חבילת הדפים אט אט פותח אותם מקיפולם גוחן לאט על שולחן החוקר מיישר אותם ביד פתוחה ורועדת ומגיש אותם לחוקר. "הנה את זה אתם מחפשים." פרצופי המבוכה המבודחים הוחלפו למבטי תדהמה. תעלומה של 52 נה נפתרה בביקור של איש זקן אחד.
הודאה הביאה להעמדתו להארכת מעצר וכשהשופט ראה גבר בן 96 נורמטיבי בסהכ שלח אותו למעצר בית עם אזיק אלקטרוני.
דפיקות בדלת
"לינוויל דופקים בדלת." צעדים תאילנדים זריזים בנעלי בית חמות מגיעים לדלת פלדלת ישנה שנפתחת לרווחה.
" מי שם לינוויל?"
" לא מכיר אבא."
" תכניס אותו אולי זה אליהו הנביא."
גבר גבה קומה לבוש ג'ינס חדש וכחול, חולצה לבנה ומכופתרת מונחת ברישול מדוייק מחוץ למכנסיים ונעלי נייקי במודל אופנתי במיוחד, פוסע פנימה בצעדים מהוססים.
"אווו, ברוך מחיה המתים, לינוויל זה לא אליהו הנביא זה הסיטרא אחרא בכבודו ובעצמו."
"אבא די לא עוד פעם."
" עוד פעם מה? נזכרת שיש לך אבא? הפרופסור הגדול מאמריקה הגיע לראות את האבא האהבל שלו."
"אבא די"
"די אתה אומר לי (צועק) יא כאלב איבנל כאלב ( כלב בן כלב) למי אתה אומר די ? יא זחלמרה, (יא טמבל) אני אבא שלך!!! מצוות כיבוד אב ואם כבר 50 שנה אתה לא עושה יא מנוול, עכשיו את מגיע? חמשים ושתים שנה לא באת עכשיו אתה בא? אללה יאחדאק ( אלוהים יקח אותך) רוח' רוח' ( לך, לך) חזרה לאמריקה לאוניברסיטה שלך, לרדיו שלך, אל תבוא לפה, אני כבר ישבתי עליך שבעה כשנסעת, לי אין בן."
"אבא די, סליחה אבא סליחה, חטאתי עוויתי פשעתי.מצטער אבא די. רק באתי לראות מה קרה."
"מה קרה אתה רוסה ( רוצה) לדעת ? אני אגיד לך מה קרה יא כאלב. האמא היפה שלך, זכר סדיקה וקדושה לברכה לפני שהחזירה את נישמת לבורא עולם, שכבה בבית חולים בין סינורות (צינורות) לסיטרא אחרא ביקשה אותי לדבר, אמרה לי 'שמעון נשמה שלי אני סריחה להגיד לך סוד מה שמרתי אותו ממך 42 שנה? מה יא אשת חיל מה את רוסה לאמור לי? ' אתה יודע למה יוסי ברח לאמריקה? אתה בטח חושב זה בגלל המריבה שלך איתו על סמים, אבל זה לא נכון. יוסף התחיל להשתמש בצבא בגלל דברים שראה, אבל לא היה לו כסף, אז הוא התחיל להמר בהתחלה בכסף קטן אחר כך בכסף גדול ואז כבר לא יכל להחזיר. מה את אומרת לי תמי יא אלבי ( לב שלי) ? הוא הימר בזאהרים ( קוביות)? יא רוחי הוא הימר על הכל זאהרים, כדורגל בחירות הכל, ואז לא יכל לשלם לבעל הבית של ההימורים, הוא לקח אקדח של המפקד של הצבא שלו כשהמפקד השאיר במגירה כשהיה בחו"ל, לקח את האקדוח לבעל בית של ההימורים וירה 5 כדורים בו ובראש של המצלמות בחדר שלו, תלש את הדפים של החוב מהמחברת , משם הלך לים זרק את האקדוח והביא לי את הדפים, אמא שלך אישה יפה סדיקת יסוד עולם לקחה כספת ושמה את הניירות בכספת. אללה ירחמה היית יפה מבחוץ ומבפנים. נתנה לי מפתח וקוד לכספת אחרי שהלכה בדקתי בבנק ומצאתי את כל מה שאמרה. רזאללה (יפה כאיילה) …סדיקה (צדיקה)
לפני שבועיים בעיתון אמרו שהמשטרה גילתה עוד משהו על הרסח (הרצח) ובטח עכשיו יגיעו לרוסח. אני שמעון סינוואני הרצף לא אתן שאף אחד לא יגיד משהו על הגאווה שלי הפרופסור מאמריקה הלכתי אצלם אמרתי אני עשיתי את זה, סיפרתי להם את כל מה שאמא סיפרה לי והם האהבלים בלעו את זה.
יא איבני (בן שלי) אני בן 96 עם סרטן עצמות סופני עוד חודש חודשיים אני כבר עם אמא. ככה נגמור את העניין אחת ולתמיד וגם אתה פרופסור ג'ו סאן המכובד, מכובד בתחת שלי, תוכל לחיות שם בחוסלארץ עם האישה הנוצריה שלך והילדים המומרים שלך בלי דאגה."
"אבא מה עשית אבא? ראית מה היה כתוב בדפים? אתה חייב להקשיב לי רגע. אני כבר בן 68 ואני לא הולך לשקר לך מגיע לך לדעת את האמת. אני באמת הימרתי והייתי חייב הרבה כסף. הימרתי לא בגלל סמים, הימרתי כי לא יכלתי לראות אותך עובד כל כך קשה, הייתי ילד טמבל אבל כועס על זה שהאבא שאני מעריץ עובד ימים שלמים על הברכיים ולא מרוויח מספיק כסף כדי לחיות בכבוד. הימרתי והפסדתי, אז הגיע אליי המנוול ואמר לי "אתה חייב לי 60 אלף, דולר, אם עד מחרתיים אתה לא בא עם כסף אני שובר לך את הברכיים." אני רצתי הביתה לאמא וסיפרתי לה את כל הסיפור, היא חשבה רגע ואמרה לי "אם אתה מבטיח לא להמר יותר בחיים אף פעם, אני אוציא אותך מזה. מבטיח?" "בטח מבטיח" אמרתי לה. אחרי חודשיים באה אליי אמרה לי החוב חוסל אבל אני אשחט אותך אם תגיד משהו לאבא או אם תספר למישהו על זה. איך החוב חוסל אני לא יודע אבל שתקתי. אחרי ארבעה חודשים אני מרים טלפון בבית ואני שומע את יעקבשווילי המתועב בצד השני, הוא שומע אותי עונה, והוא מנתק. מבחינתי זה היה חציה של קו אדום. נסעתי לבסיס ידעתי שהקצין מהמחלקה המקבילה בחו"ל והוא תמיד משאיר את האקדח במגירה, בחדר לא נעול. לקחתי את האקדח כולי זעם נסעתי ליעקשווילי. נכנסתי אליו 7 בערב הוא היה לבד, נעמדתי מולו וצעקתי ' מי אתה שתתקשר אליי הביתה יא בן זונה, שלא תעיז להכניס את החרא הזה אליי הביתה.' המנוול הזה מסתכל עליי בחיוך של השטן מנשק את קצות האצבעות ' טעם טוב יש לאמא שלך' "מה?" צעקתי.
" לא הכנסתי את זה אליך הביתה הכנסתי את זה לאמא שלך בחתיכות של עשרת אלפים דולר. כל סיבוב נתתי לה דף שלך של עשרת אלפים דולר וכתבתי מבוטל. אישה טובה אמא שלך עושה הכל בשביל הבן שלה, וכשאני אומר הכל אני מתכוון ה כ ל." אבא באלוהים לא ראיתי בעיניים דרכתי את האקדח ויריתי בו חמש פעמים עד שהיה מעצור בנשק. ברחתי משם לים זרקתי את האקדח. הגעתי הביתה ולא הפסקתי לבכות, אמא השביע אותי שזה הסוד שלנו, נתנה לי כסף ונסעתי לארהב ובגלל זה לא חזרתי עד עכשיו."
"באמת התורה יא איבני אתה אומר מילה אני נותן לך שתי סתירות לחי, אף אחד לא יקלקל את השם של תמי אשת חיל אהובתי ופרופסור ג'ו סאן הבן של שמעון סינוואני הרצף האהבל"
ג'ו רוכן לעבר אביו היושב בכורסה סלונית ישנה ואז יורד על הברכיים מחבק את אבא בעוצמה וביחד מורידים גשם של דמעות.