אנחנו לא סיפור אהבה 2 אוסטרליה

שמונה חודשים אחר כך.

בית ספר תיכון נשאר זכרון מאובק בעליית גג של שכחה. מסיבת מחזור היא נסיון כושל לנקות את קורי העכביש בבויידם. נואשות נאיבית על גבול הפתטית מביאה חבורת אנשים רציונלית החולקת פיסת עבר משותפת לנסות, ולו לערב אחד לאחוז בחוזקה במחוגי השעון למען יחדלו מתיקתוקם המבעית. מנסה ונכשלת.

בשעה היעודה החלו גלי הנוסטלגיה להתרסק על קרקע המציאות האכזרית. מלכת הכיתה ממנכ’לת עסק לחומרי בריאות אך למעשה מוכרת מיצים טבעיים בדוכן בשדרה, מלך הכיתה מנהל אגף טכני לכלי היסע דו גלגלי לאמור מכונאי שכיר אצל יבואן אופנועים. הביישנית מנהלת חשבונות בקופת חולים, והמרדנית מזכירה של סוכן ביטוח. לעיתים גם בתוך בליל הפייק, הצבע בשיער, הבוטוקס השיניים המולבנות והשתלות השיער מזדקר משפט אחד שעלה כאמירת אגב והוא דוקר כמו סכין קפיצית של נער אלכוהולי במועדון הורמונאלי.

זה היה אחרי שלב השקרים הראשון וזיופי השמחה יד שעירה שחורת ציפורניים ומיובלת בשרוול משוך לאחור הונחה על כתפו של רפי. מבט לאחור פגש פדחת גלויה כאשר בצידיה שרידי כיסוי לבן. משקפיים גדולות על עיניים צוחקות.
‘מה רפול מה הולך יא מחבל” טקסט כזה יכל לצאת רק מהפה של גבי הרקדן שהעריץ את היכולת של שלו להרכיב ולפרק. שומדבר בחזות השמנמנה לא העיד על הכינוי העתיק ההוא. אבל המבט בעיניים נותר כשהיה.
” גבי, וואוו מה הולך איתך? ” שיחת סרק מיותרת שלא הותירה שום חותם לבד ממשפט אחד שנורה כמו זיקוק בוער ישר לכליות,
“תגיד” הוא שאל ” מה עם טלי? איך לא היה בינכם כלום? היית דלוקה עליך רצח, וואללה תאמין לי ילד טמבל הייתה, עכשיו לא תסתכל עליך, עכשיו זה כמו השיר של אייל גולן אולי במציאות אחרת.”

שבוע של הירהורים נוגים במשפט אגבי אחד הובילו את רפי לרשתות החברתיות מהן נמנע באדיקות ובכוונה של צם בקול נדרי. וריאציות שונות של השם לא הובילו אותו לתוצאות המקוות . היא כמוהו הדירה מיקלדתה מביקורים ממלכת המסכים.

באין ברירה גיגל את שמה בחיפוש חופשי, בחזקת שלח לחמך בעמוד החיפוש הארבע עשר איתר מאמר מדעי חתום בשמה פורסם עם כותרת של מיכללה נידחת באיזור אדלייד. טלפון לקהילה היהודית באזור ושאיבת בית חב’ד לאובססיה צימצמו את אזור החיפוש לרמת הבניין.

הרים של ספקות ומדבריות של “לבד”, ביצות של “חבל” ופאטמורגנה של “מה היה קןרה אילו” , הקיצו בו עת להרף עין זוקקה אמת אחת בלתי נמנעת “אני נוסע!!! פעם אחת אהיה אמיץ ואלך עד הסוף, הפחד , הילדים גדולים סמדי איננה והעסק יחיה בלעדיי שבועיים, אני נוסע!!”

ארבעים ושמונה שעות אחר כך הוא כבר היה על טיסה לסידני עם קונקשן בהמבורג. כעבור עוד יום מהנחיתה הגיעה לאדלייד. אנגלית שבורה בניחוח הים התיכון פגשה אנגלית מצוחצחת עם ארומת אוקיינוס ושכרה לו חדר דחוס באכסניה נידחת. מקלחת מהירה ונהג מונית משופם בוסט צלמים מרובה כיסים הובילו אותו בערב יום ראשון לחנות פרחים מעוצבת ומשם בניחוח זר צהוב  אל רחוב הרשום בעט אדום על קבלה מחניון תל אביבי. נהג המונית הגיש לו כרטיס ביקור כאשר הוריד אותו בכתובת היעודה.
“אני רואה שזה ביקור חשוב לך.” אמר באוסטרלית קשה ומנומסת “שיהיה בהצלחה מחזיק לך אצבעות, חבר. ”

רפי נשם עמוקות סידר את חולצת הכפתורים הלבנה מחוץ למכנסי הדגמח השחורים הודה לנהג אחז את הזר הענק בשתי ידיו נכנס לבניין והקיש על מקש מספר חמש במעלית. הדרך עד ליעד היית ארוכה שקטה ועמוסה בנשימות מתקצרות והולכות.” ככה בהפתעה בלי לומר מילה לאף אחד מה השתגעתי? אני מטורף!! המעלית עצרה בבום חזק את הירהורי החרטה. הנחת הפרחים לשניה על הרצפה סידור נוסף של החולצה הוצאת הונטולין מהכיס הימני ושאיפה מלוא ריאות. איסוף הפרחים בכיפוף נדיב עצימת עיניים נשימה עמוקה דלתות המתפנות לצדדים והוא פוסע החוצה. נעמד מול הדלת בחשכת חדר המדרגות ובדממה עמוסת נוסטלגיה הוא שומע מצידה השני של הדלת קול גברי.
Honey, come sit next to me. The movie is about to begin
(מותק בואי שבי לידי תיכף מתחיל הסרט)
To Bring you a cake too darling
(להביא לך גם עוגה יקירי)
All the sweetness I need is with me
(כל המתיקות שאני צריך נמצאת כאן איתי)
You’re so cute I’m so lucky
(אתה כזה חמוד ואני כזו ברת מזל)

28 שעות באויר במסע שהחל לפני כמעט 40 שנה מסתיימות בעמידה אידיוטית מול דלת נעולה בחדר מדרגות חשוך עם זר פרחים ענק במדינה אחת רחוקה מדיי.

רפי יורד למטה מתקשר לג’ק מהמונית כשזה מגיע הוא פולט “אני מצטער” עם התשלום באכסניה, רפול מגיש לו את הזר יחד עם תשלום וטיפ “תן את זה לאישתך” הוא פולט בלחש “לי אין מה לעשות עם זה”.

קומת קרקע באכסניה אוסטרלית זולה בתחתוני בוקסר אפורות וטי שירט לבנה רגליים יחפות על הדום מול החלון שתיים בלילה, הזכוכית משמשת לו מסך עליו אדי הוויסקי מקרינים את סיפור האהבה שלא היה. ממתין לבוקר שיאיר אז יוכל לחזור לתריסים. ואולי גבי הרקדן ואיל גולן  צדקו, אולי במציאות אחרת.

“נפגשנו מאוחר מדי,
אמרת לי שאת מאוהבת,
שבנית איתו בית, שטוב לך איתו,
ואולי,
מאוחר מדי.”