65 שנה

לא מגולח חולצת פלאנל לבנה משובצת בריבועים אדומים מכנסיים ארוכים ושחורים ונעלי ספורט לבנות על רגליים בתשעים מעלות)

“איגור ימינה.”

צועק “טומטום ימינה זה היד של האין שעון” מסתובב דרך כתף ימין אחורה ” תגיד, במולדובה כולם גאונים כמוך או שזה רק הכפר שלך?”

“אדון גדעון אני מאיזרביג’אן.”

“מפליא שלעם כל כך מוגבל נתנו מדינה עם שם כל כך מסובך, אבל שמעתי שיש לכם נציגות קבועה בפרס נובל. ”

” לאזרביג’אן? ”

“כן לאזרביג’אן מי אתה חושב מוביל ופורש את כל השטיחים לפני שמגיעים כל החשובים, רק אזרים!!”

” די עצור, עצור טומטום. ” נעצר ליד גברת אבודה בחצאית ירוקה חולצה לבנה שמכסה כל תלולית בגוף רזה שעבר דבר או שניים. “אומרים שלום, ככה זה אצלנו הפרימיטיביים. ”

” וואוו שלום מה אתה עושה פה? ”

” מה אני עושה פה? אני איגור והכסא עושים מחנה אימון לאולימפיאדה הקרובה בקרב עשר. מה אני עושה פה? מה אני כבר יכול לעשות כאן?, מחכה כאן עם איגור והכסא למלאך המוות והוא כמו הילדים שלי לא מגיע. ”

צוחקת ” נשארת ציני. ”

” הבעיה היא שאני נשארתי אבל החיים עברו…. בלעדייך. ”

” וואוו מאיפה הבאת את זה עכשיו?”

“מהלב כי נמאס לי לחשבן, ואחרי זה מהפה, כי בגילינו כבר הסוגרים לא משהו..” מצחקקת והולכת הצידה לאט “טומטום אחריה “כמה זמן לא התראינו?”

“לדעתי 14 שנה, מה עבר עלייך מאז?”

“יקי בעלי נפטר לפני 12 שנה, מאז אורי הבן שלי הביא לי עוד 2 נכדים עדן ואופק, והילה שלי עברה סרטן וכריתה חלקית של השד ובכל זאת הביאה את דקלה לעולם. הבית נהיה לי גדול לבד והילדים שכנעו אותי לעבור לתחנה הבאה.”

“לתחנה סופית.”

” די אל תהיה כזה… ”

“מציאותי??? ”

“מבאס”

“טוב,” “ואתה, מה איתך? ”

” מה איתי? מה יכול להיות איתי?? אישה אחת מתה שלושה ילדים נורא עסוקים שמגדלים 8 נכדים שעסוקים יותר ואני תקוע פה בכלוב עם הטומטום וכיסא הגלגלים. ”

“תמיד הצחקת אותי… תמיד”

“תמיד היית בינינו חלוקה ברורה. אני המריר הציני הכועס ואת המתוקה החייכנית, אני הפסימי ואת האופטימית. פיניאס ופרב, שקע ותקע, קוקה וקולה.”

“האמת יותר כמו הנטיפים במערת הנטיפים שנקראים ‘אהבה נכזבת’ שכמעט נוגעים אבל לא.”

נשימה עמוקה ” את כל כך צודקת.” מסתובב אחורה

“איגור אין לך איזה משימה שתאתגר את היכולות שלך כמו קינוח האף בצד השני של הלובי. ”

“אדון גדעון אתה… מצחיק”

” לך לך תצחק בצד השני ועוד רבע שעה תחזור וספר לי איך היה… בעצם לא דחוף שתספר יותר דחוף שתלך. ” שמנמן בחולצה לבנה שרוול קצר מכנסי ברמודה שחורים עד הברך ונעלי איקס שחורות מעור ועיגולי זיעה מתחת לבית השחי מתרחק לצד השני של לובי בית הגיל השלישי.

 

“אז איפה היית נגיד ב 65 שנים האחרונות?”

“איפה אני הייתי? בתנומת חורף כנראה כמו דובים. ”

“זה לא אמיתי כמה פעמים נפגשנו ולא קרה בינינו כלום כל השנים.”

“כי אנחנו שני מטומטמים כל פעם שהשמש זרחה עלינו הרכבנו משקפיי שמש כדי לא לראות. כשפגשתי אותך בצבא הייתי בטוח שאת לא בעניין שלי, אחרי זה באוניברסיטה אני הייתי עם עינת ואת עם רועי שהשם ירחם איזה שני צנוניות אלה היו. כשנפגשנו בהשתלמות כבר רציתי לפנות אלייך וכבר רציתי פעם אחת לומר לך ‘בואי פעם ננסה את מה שיש בינינו,’ אני נשמתי עמוק ועוד לפני שיצאה לי מילה אמרת שאת מתחתנת עם יהודה.”

“יקי”

“וואט אבר”

“כל השנים האלה גם אתה רצית? ”

“פפפ רציתי אבל הייתי אילם ועיוור. נפגשנו אחרי עוד…. בערך עשר שנים כבר הורים לילדים צעירים בבית המלון באילת, חייכנו בנימוס אני הכרתי לך את רינת אשתי ואת הכרת לי את ירון. ”

“יקי”

“וואט אבר, ואני הרגשתי בום של טריקת דלק באחד מחדרי הלב שלי. ואז כשהגעת להלוויה של נהוראי אחרי שהמחלה הארורה סיימה לעשות בו שמות כל כך ריגשת אותי אבל לא העזתי לומר כלום למרות שרינת כבר לא הייתה איתנו כי זה לא היה הגון כלפי יחיאל. ” צוחקת…

“יקי, ודרך אגב אני כבר הייתי אלמנה אז ורק חיכיתי שתגיד משהו…. ושתקת!! ”

” אילם עיוור וטיפש.”

“שמע גם אני הייתי שם הרגשתי כמוך ושתקתי כנראה גם אני אילמת עיוורת וטיפשה”.

“אל תדברי ככה על עצמך לשון הרע ביהדות לא מרשה לדבר לשון הרע קודם כל על עצמך. את יהלום . ” צוחקת…

“אולי פעם גם לא בטוח היום במקסימום אני פחם. ” צוחק ….

“הנה זה קורה עוד פעם.. ”

” מה קורה??”

“הדלת שנטרקה אז בחדר של הלב נפתחת לרווחה והציריות אפילו לא חורקות כאילו היית שם תמיד.”

” לפחות בחודש הקרוב תצטרך לסבול אותי כי אני בניסיון כאן, וזה היום הראשון שלי. ”

“וואללה?? אז תיכף יגישו ארוחת ערב תזהרי מהמטבלים שמגישה שרה השמנה יש להם טעם של סינטבון ומהפשטידות של אלונה, שהיא למעשה זרש  שום דבר בשמונים ושש שנות עיכול לא מכין את מיצי הקיבה לטראומה הזאת. זאת בסוף, היא אחראית משמרת קוראים לה תרז היא נוטפת טוב כל כך שאם הייתה  נולדת לפני מאה שנה היטלר היה הסגן שלה. ”

“לא יאמן 65 שנה אני מתה על ההומור שלך איך זה עדיין מצחיק אותי… איך??” שתיקה מביכה השפלת מבטים… ” אתה יודע מה אני זקנה מדיי בשביל לברוח מזה יותר אני מתה עליך. ”

“כפרה בגילינו מסוכן להגיד דברים כאלה, מישהו עוד יקח את זה מילולית…. אבל כן אנחנו כנראה באותו עמוד בפרק האחרון של הספר הזה. ”

” די גידי תפסיק נו… אני עושה רושם רע עם כל הצחוקים שלי על היום הראשון. כאן.”

“את נמצאת בין שרה השמנה הימלר וזרש כמה רושם רע קסם כמוך כבר יכול לעשות? ”

“טוב אני צריכה לסיים כאן את הניירת ניפגש בארוחת ערב?”

“שומר לך מקום לידי. ”

“סוף סוף לידך באיחור של 65 שנה. ” מחייכת…. והולכת

“טומטום בוא בוא כבר. היום זה יום המזל שלך אתה לא רק עוזר לי במקלחת אתה גם מתפנק בלגלח אותי ולקצוץ לי את הציפורניים ברגליים, הגיעה פרגית חדשה ללול של גדעון.”

“לא הבנתי.”

“אויי אולי תסחוב כבר איזה שטיח כמו כל המולדבים” “גדעון אני מאזרביג’אן,.”

“כן…..כן… זה משנה לגמרי את התמונה, אצלכם יש רק גאונים”