בחירות

בבחירות האחרונות כשכל עם ישראל נע בין קמיל  למנו ובין יויויויונית לתמר, דני בילה במעצר.

לפני חמישה חודשים פנתה אליו אחת המפלגות הגדולות וביקשה ממנו שירכז פעילות באחת מערי השדה בצפון. עיר בסדר גודל בינוני בה האחיזה הפוליטית שלה לא מספיק טובה לטעמה . היא הקצתה  לו רכב ושכר. ההנחיה שקיבל היא לייצר פעילות להוביל מתנדבים ולהעלות את התמיכה בעיר, כי “ניצחון היא לא המטרה הכי חשובה בבחירות – ניצחון היא המטרה היחידה שחשובה.” כך הנחה אותו הממונה המחוזי.

דני כמו דני רציני ויסודי החל לחרוש את העיר לאורך לרוחב ובאלכסון. הוא הגיע לכל פאב וכל תיכון, הוא פקד כל בית גיל זהב ובית קפה שנמצא בגבולות הגזרה , לילה ויום הוקדשו לטובת המטרה בה האמין. באחד מהסיורים הליליים הבחין בדמות זרוקה על הכביש כאשר התקרב ראה כי זה עופר בן כיתתו. הוא עצר את הרכב במרכז הכביש וירד ממנו במהירות. “עופר?עופר?”  הוא גרר אותו למדרכה כשדם מלכלך את חולצתו. חזר אל הרכב העמיד אותו על המדרכה, ויצא ממנו עם בקבוק מים וטישו לנקות את ידידו הפצוע. “מה קרה?” הוא שאל אך לא היה מי שישיב. טיפול של חצי לילה במיון בעיר הקרובה עזר לידידו להתאושש כשהוא לצידו.

“וואוו דני זה אתה ? מאיפה באת לי פתאום? כמה זה 25 שנה ?שלושים?? כמה??” 

“מה נסגר איתך בנאדם?”

“החיים זה לא מה שהבטיחו לנו אחי, זה התחיל בקטן. לפני חמש שנים הגעתי לקיוסק של “בבר” ביום חמישי לקנות פיצוחים למשחק של מכבי.  היו שם כמה חבר’ה שדיברו על כסף גדול שאפשר לעשות בחדר האחורי, אני הייתי על הפנים עם העסק, שמונה חודשים לא משכתי משכורת וחישבתי כל גרוש. נכנסתי לראות. היו שם מכונות ושולחנות ואפילו מלצרית – אבל לא בבית תמחוי – כזאת שמחלקת חיוכים ונגיעות בנדיבות ולבושה בקמצנות. התיישבתי על שולחן ואחרי עשר דקות כבר הרווחתי עשרת אלפים ₪ – לי אז זה נראה כמו מליון דולר. קמתי מהשולחן נפרדתי מהחבר’ה לקחתי את המספר שלהם ועפתי הביתה שענבל לא תחשוד. וואלה אחי ישבתי עשר דקות דפקתי קופה של עשרת אלפים ₪ אתה קולט? בעשר דקות הרווחתי יותר ממה שהרווחתי כל החצי שנה שלפני. נטרפתי!! ידעתי שאסור להיסחף לזה אבל כל השבוע לא הפסקתי לחשוב על זה. נשבעתי שאני לא אתקשר אליהם אבל ביום חמישי שאחרי זה נשברתי. הם הזמינו אותי למקום של הרציניים. ‘בבר זה ‘פראטה’ (חלש) אחי בו לליגה של הגדולים, אם אצל בבר בעשר דקות דפקת קופה של עשרת אלפים ₪ אצלנו בעשר דקות תוכל לעשות מכה של מאה אלף, ברגע שלא מתאים לך קום ולך.’ באותו בוקר חזר לי צ’ק ומרינה מהבנק דיברה אליי כמו לסמרטוט. הגעתי לכתובת שבעצם הייתה קונטיינר על משאית נוסעת, אמרתי לענבל שיש לי עבודת לילה ובאמת בערב אחד עשיתי שמונים אלף ₪. ביום ראשון הגעתי כמו מלך לבנק ומרינה הבת זונה עשתה לי קפה, אתה קולט? זאת שהתייחסה אליי כמו סמרטוט עשתה לי קפה!! בתזונה!!! אבל מכאן הכל התרסק במשחקים האלה אתה פעם זוכה אלף פעמים בוכה. מאז אותו ערב הפסדתי 5 מליון ₪ מכרתי את הבית איבדתי את העסק וכל מה שיש בו, ענבל עם הילדים כבר מזמן לא איתי השכרתי חדר עם שותפים וגם ממנו זרקו אותי שלשום, ואני מעוניין למכור כליה. עכשיו תפסו אותי החבר’ה  מהמשאית ורצו את הכסף, אבל מאיפה אני אגרד להם כסף? חצי שנה לא שילמתי מזונות, יומיים אני ברחוב, ועכשיו הם רוצים  חמישים אלף ₪.”

“אנחנו מתחילים בגמילה שלך עכשיו, אתה בא לגור אצלי בבית ומבטיח לי רק דבר אחד שאתה לא מתקרב לזה יותר לעולם!! . אנחנו נמצא לך עבודה ועד שתמצא פתרון מגורים אתה אצלי. כמו שזה נראה אתה לא בעמדת מיקוח אז אל תתווכח בכלל. עכשיו תן לי את הטלפון שלהם.”

“אל תתעסק איתם אחי”

“תן לי את הטלפון שלהם, אתה לא סתם אחד אתה אח!”

דני שהמזל האיר לו פנים גר בבית רחב ידיים עם חדר עבודה בחצר. טלי אישתו ראתה אותו מגיע עם אורח באשמורת ראשונה של בוקר ונבהלה. “מה זה?” שאלה, “זה לא מה זה” לחש, “זה מי זה? זה עופר. עופר ואני למדנו יחד והיינו החברים הכי טובים שמעת עליו מליון סיפורים, הוא עכשיו קצת בבעיה ואני עוזר לו עד שיעמוד על הרגליים. הוא יגור אצלנו כמה שבועות.”  “השתגעת!!! כמה שבועות!!! יש לנו ארבעה ילדים ומתבגרת בת 17 שנשארים שעות לבד בבית כשאתה ואני עובדים.” “אני השתגעתי??. את השתגעת!! זה עופר לא איזה רוצח שכיר!! והחינוך הכי טוב הוא דוגמה אישית חשוב שהילדים יראו שאנחנו עוזרים לחברים במצוקה.” “אין לי כוח לריב איתך אבל תדע לך שאני לא אוהבת את זה וזה נראה לי כמו חדשות רעות.” “מותק אל תדאגי”

 את החדר בחצר הוא פינה לעופר העביר לשם מיטת ילדים ישנה עם מצעים נקיים קנה לו מעט בגדים ודאג שבמקלחת שלא הייתה בשימוש עד אז, יזרמו מים חמים. בטלפון אחד למפלגה דאג כי עפר יהיה תולה השלטים הראשי שלה במחוז עליו היה אחראי, הוא קיבל תשלום לא רע ואת הרשות להשתמש ברכב שהוקצה לדני.  בימים הוא היה נשאר בחדר ולא נכנס הביתה ובערבים היה מחליף את דני בתליית מודעות ובעבודת שטח. בזמן הזה דני הגיע ל”הסדר” עם החבר’ה הטובים כאשר הוא מעביר להם עשרת אלפים ₪ בכל ראשון לחודש בצ’ק מהעסק כך במשך שישה חודשים. חמישה חודשים על הקרן ועוד חודש ריבית עונשין.

בלילה שלפני פתיחת הקלפיות  עבדו שניהם במרץ תלו שלטים תמרצו בוחרים הורידו שלטים של יריבים, עשו את כל מה שצריך על מנת לנצח. “ניצחון הוא לא המטרה הכי חשובה – הוא המטרה היחידה שחשובה.” עושים כל מה שצריך כדי שעמודת המדגם תהיה קצת יותר ארוכה.  עם עלות השחר שבק הסלולארי של דני חיים. עומס השיחות, הוואטס אפים וה’פושים’ ממערכות העיתונים לא השאירו לסוללה שום סיכוי.  השקט היטיב איתו והוא עבד עם שותפו לפי התוכנית. ומי שרצה אותו התקשר לנייד של עופר שהיה תמיד זמין.

עם רדת החשיכה בואך קמיל פוקס התכנסו כולם במטה המפלגה כוססים ציפורניים במתח בלתי נשלט. האם לנו או לצרינו היא? ככל שהדקות נקפו המתח עלה. דני שהגיע באיחור עם עופר הטעין את הנייד והפך מייד  למרכז העניינים חלק הערכות של פרשנים לרגע, החליק לזה, טפח על השכם לההוא הרגיע את השלישי ונסחף לאנרגיות המתח שגדשו את החדר. בקצה העין הבחין לפתע בעופר היושב לבד בפינת החדר מקופל ממתח ומזיע. עזב את כולם וניגש אליו.

“תגיד, אתה מרגיש טוב?”  

“הם חייבים לעבור את אחוז החסימה הם חייבים!!”

“תגיד אתה דפוק אנחנו רוצים להביא 35 מנדטים מאיפה באת לי עם אחוז החסימה?”

“לא אנחנו ‘עוצמה יהודית’ חייבים לעבור חייבים”

“מה לך ולהם? מה הם קשורים אליך?”

“שמתי עליהם שמונים אלף”

“מה??”

פתאום מישהו ניגש אליו “הנייד שלך לא מפסיק לרטוט” בהודעה מטלי נכתב “קופסת התכשיטים שאמא שלך נתנה לי בחתונה ריקה הארנק שלי נעלם  והשעון שלך חסר והאקס בוקס של יובלי נתלש מהקיר. האמת קצת נמאס לי מהשגעונות שלך אני עם הילדים אצל אמא שלי עד שאמצא סידור”

כשהגיעו הפרא-מדקים לפנות את עופר שותת דם  אל בית החולים ממנו הכול התחיל, לא הייתה להם ברירה אלא לדווח על התקיפה.