משרתם של הרבה אדונים

כשהייתי ילד השליטה הבלעדית על החיים שלי היית אמא שלי. היא קבעה מה אוכל, מתי אשן, לאיזה בית ספר אלך, מה אעשה בחופש, איך החדר שלי יראה, מה אלבש, כמה כסף אבזבז ועל מה, ובכלל היא שלטה בכל הקונצרן שנקרא “גיל עדני”. זה היה ברור זה היה מובן ואפילו מקובל. בלילות בהם רוח המרד שלטה במתחם שבין האוזניים הייתי חולם על “להיות גדול, אחד כזה שאף אחד לא מחליט עליו”, שבעברית זה היה להיות אדון לעצמי, לעשות מה שבא לי מתי שבא לי ואיך שאני מוצא לנכון, ואז התבגרתי.

במסגרת ההפרטה שהפכה מודרנית כל כך החלפתי שליטה אחת במספר לא מבוטל של שליטים קטנים, שחילקו את חיי לגזרות שליטה ביניהם, ואני שהפכתי למשרתם של הרבה אדונים,  נקרע בין כולם.

ראש וראשון לכוחות האופל הוא פקיד הבנק . האיש היושב על עורק החמצן הראשי שלך. כן, אותו ילד כאפות מבית הספר שמשתזף באור הניאונים ואוכל קוטג’ עם מלפפון ירוק בחדר האוכל של הסניף. כן, זה שתמיד מקורר ונלחם על הטמפרטורה של המיזוג עם השמנה שתמיד חם לה מהשולחן הסמוך. בחלומות בהם אני מתעורר עם זיעה קרה אני לא חוזר לסיוטי המלחמה אותם לא חוויתי או לטראומות ילדות אותן לא עברתי, אני רואה בעיני רוחי את אדון פקיד מרים את השפופרת הסטרילית הנמצאת ליד מחורר המעוטר בסלוגן של הבנק “בא לשדוד איתנו” ומחייג את המספר שלי, כאן בדרך כלל אני מתעורר וחוזר על המנטרה של מרלון ברנדו ב”אפוקליפסה עכשיו” THE HORROR…THE HORROR (האימה האימה).

את שעות הפנאי המעטות שמעניק לי ברוב טובו המנוזל מהניאונים, אני מחלק בין שלושה שליטים חסרי חן, פשרות או רגש אנושי.

נסיכת הזמן הפנוי הראשונה היא המורה של הילד. אם ננקוט לשון עדינה לא מדובר בטוש הכי זוהר בחפיסה. מדובר בזו שחיפשה עבודה שתאפשר לה מקסימום ימי חופש, מכאן המסקנה הלוגית היחידה היא לקחת את הדבר היקר לי בעולם ולשלוט דרכו בעולמי. אולי הדוגמה הבאה תמחיש: ישבנו באסיפת הורים בה המורה ניסתה להסביר לעולל דרכי כמה חשובה היא מתמטיקה וכמה היא עוזרת בחיים, אני המהמתי להסכמה.  הגענו הביתה ופתחנו את הספר בעמוד שיעורי הבית, להלן השאלה: נתונים שני משולשים דומים ישרי זווית ושווי שוקיים הכלואים בשני מעגלים משיקים מהו קוסינוס זווית הבסיס אם נתון…….” כאן לגמרי התנתקתי, כנראה ניקרתי ואז שוב עלה החיוור מהסניף קמתי מזיע לשאלתו התמימה של פרי חלציי, “באמת אתה נתקל בשאלות כאלה מדי פעם?”

“‘מה זאת אומרת מדי פעם? כל יום ילד, וחכה שתגיע לשאלות צנרת ואינסטלציה’ ברז אחד ממלא בריכה וברז אחר מרוקן את אותה בריכה…'” שם בכלל נעוצים החיים עצמם, בעיקר של שרברבים”

“אבא מזה שרברב?”

“אתה רואה למה חשוב להקשיב בשיעורי עברית, לשון, הבעה, שפה או איך שאתם לא קוראים לזה שם?”

הדוכסית של פירורי הזמן שעוד נותרו ביממה היא עוזרת הבית. אחרי אודישינים קפדניים, שלידם אסף אמדוסקי הוא מרי פופינס, אביב גפן הוא הפיה הטובה, וסיימון קאוול האחות תרזה, עברנו לשלב ההופעות החיות והיא אשכרה הסכימה להגיע. על מנת לעמוד ברף הגבוה אותו הצבנו בשלב הראשון אנחנו כולנו עסוקים מדי שבוע ב”להכין את הבית להוד קדושתה” . ערב בואה, ולפני שהיא מכבדת אותנו בנוכחותה, אנחנו מנקים כמו טירונים בבית כלא צבאי, אני מסדר את הנעליים של “כנגדו” בצורה החביבה על “כח הסיוע” ומבלי שיתנגש בסדר ההגיוני והלא מובן של “כנגדו” – אגב מדובר בסודוקו ברמת SUPER EVIL, הזאטוטים מסדרים את עיי החורבות אותו הם מכנים בטעות חדר, ו”כנגדו” מפקדת על כל ההתרחשות בקפדנות של רס”ר טירונים בכלא צבאי לפני מסדר המפקד.  לא קל.

אם אחרי כל אלה נותר מעט זמן, ולא נותר, אבל רק לצורך התאוריה, הרי עליו משתלטת תרגולת המוות הקטנה המכונה “אורח חיים בריא”, שזה במילים פשוטות תאכל אוכל שאתה לא אוהב, תעשה פעילויות שאתה לא רוצה על מנת להאריך ככל האפשר את הסבל שלך בעולם שכולו עבדות.

גם במיטב העינויים המקובלים בגוונטאנמו לא תצליחו להוציא ממני מילה על הקיסרית שמנצחת על כל התזמורת הזו, גם כי היא בחדר הסמוך, וגם כי עדיף פחדן חי מגיבור מת!!

מכאן שתי מסקנות אחת אולי הפרטה היא לא רעיון משהו…..

והשנייה אולי קצת תינוקית אבל אמיתית – אני רוצה את אמא !!!