מה אתה כבר יכול לעשות לי?

שמע אני הרגשתי שזהו, אני לא יכול יותר. אין לי אויר אני לא נושם. נשבר לי להיות החנון שדורכים עליו. אני לא מוכן לזה יותר. חיים שלמים אני עושה כל מה שצריך. לומד עובד עושה מילואים עושה ילדים עושה הכל לפי הספר ועדיין דורכים עליי. עם הכל השלמתי עד שזה הגיע לליאתי עד כאן. מעכשיו אמרתי לעצמי “מעכשיו מתיתיהו מה שהיה הוא לא מה שיהיה.”

תשע שנים שבעה חודשים ועוד שבע עשר יום ושש וחצי שעות אני מחכה לרגע הזה ואף אחד לא יקח אותו ממני. אני נהנה ממנו יותר מהפעם הראשונה שעשיתי סקס, אני מתרגש ממנו יותר מהפעם ההיא שארסנל לקחו אליפות, ואפילו יותר מהרגע ששרה אמרה לי כן. מה תעשה? עם כל הכבוד מה המכסימום שאתה יכול לעשות לי? מה יכול להיות יותר גרוע ממה שעברתי, שנתיים אחרי ליאתי איבדתי גם את שרה אישתי?

מהרגע שהחלטתי התחלתי בפעם הראשונה בחיים לשמור על כושר ולאכול בריא. הפסקתי עם הסיגריות והאלכוהול. כל מי שמסביבי היה בטוח שתפסתי איזה פרגית, אני לא אמרתי כן ולא אמרתי לא, פשוט המשכתי בשלי. לאט לאט התנתקתי מכל מי שהיה סביבי, ולא שהיה הרבה ממי להתנתק מדובר על שני שכנים חבר מהיסודי חבר מהגן וילד ששומר איתי על קשר בסקייפ מקונטיקט.

לפני כמה חודשים ידעתי שתאריך היעד מגיע, נכנסתי חיפשתי במודעות דרושים חברות אבטחה. הגעתי לראיון וילד נפוח משרירים ורושם ראיין אותי. עשיתי הכשרה קצרה אחרי שבועיים כבר הוצבתי בבית ספר וקיבלתי אקדח.

ככה במשך למעלה מחודשיים אני הולך לבית ספר וחוזר הביתה בסיום יום העבודה עושה כושר תרגילים ובלילות נוסע לחולות ועושה מטווחים על בקבוקים שמצאתי. חודש לפני השיחרור שכרתי דירה מרוהטת. תודה לאל כסף לא חסר לי, אני לא מיליונר אבל לפני שבע עשרה שנים יצאתי לפנסיה מאגד ככה שאני מסודר.

ככה יום רדף יום עד שהגיע היום המיוחל. ביקשתי יום חופש. נסעתי לבית כלא המתנתי ברכב השכור רחוק מהשער. ראיתי אותו יוצא מתחבק עם מישהו מחייך מרחוק לצוות טלוויזיה שהגיע לסקר את האירוע ונוסע.

אני עקבתי אחריו עד לאן שהוא נסע, כשראיתי אותם חונים ואותו יוצא מהרכב נסעתי הבייתה.

למחרת אחרי בית הספר נסעתי לשוק וקניתי תחתונים סקסיות וגרביונים חזיית נשים תואמת. אני לא פראייר.

כמה שבועות אחר כך  נסעתי לאזור החשוך באזור התעשיה, הכנסתי את הגברת הראשונה שראיתי לרכב, היא בקשה מאתיים חמישים שקל, אני שאלתי אותה אם אני אתן לה שבע מאות חמישים שקל לחמש דקות היא תעשה כל מה שאבקש ממנה. היא פתחה שתי עיניים ואמרה לי “בטח”. היא התחילה להתפשט, ואני אמרתי לה “ממל’ה אני יכול להיות סבא שלך מה את עושה? תתלבשי שלא תתקררי.” התקשרתי לרועי והיא הזמינה אותו לדירה, למחרת היום.

בסוף יום העבודה, ישנתי צהריים בערב קמתי התרחצתי התגלחתי שמתי אקווה ולווה התלבשתי נישקתי את התמונה של ליאתי ויצאתי.

הגעתי שעה וחצי לפני השעה שקבענו לדירה. פיזרתי את הלנגז’רה על הרצפה מהדלת עד לחדר. והמתנתי. אני חושב שהלכתי עשר פעמים לשירותים לפחות. חצי שעה לפני שהוא הגיע השארתי את הדלת קצת פתוחה כמו שהגברת מאתמול הבטיחה לו. השארתי אור בחדר השינה והמתנתי בשירותים בחושך עם דלת קצת פתוחה. כמו שעון דוקסא הוא הגיע על הדקה. נכנס בדלת הריח את הבושם שהתזתי כל הדרך לחדר השינה והתקדם עם הריח לעבר האור היחיד בבית בחדר שהשארתי. אחרי שהוא עבר את השירותים יצאתי אחריו בשקט הוא הגיע לחדר לא הבין מה קורה וכשהסתובב ראה אותי עם הנשק מולו.

בהתחלה הוא נבהל ואז הוא התחיל לצחוק המנוול. ואמר שאין לי אומץ כי מה אני בסך הכל?? נהג אגד…
“נהג אגד” אמרתי לו יריתי לו ברגל מעל ברך שמאל הוא נשכב על הרצפה. ככה כמו שהוא שוכב על הרצפה צורח מכאבים אני נותן לו את הכרית שיצעק לתוכה כי אם הוא ממשיך לצעוק אני דופק לו אחד בין העיניים. ואז אמרתי לו את מה שמיליון פעם אמרתי לו בראש שלי.
“נו יא מנוול איך זה מרגיש יא חלאה. אתה עכשיו לא כזה גיבור. רצחת לי את הילדה שכל כך אהבה אותך, אני זוכר איך היא התרגשה לספר שאתם מתחתנים נכדים כבר לא יהיו לי, אני רוצה לפחות להתענג על הרגע הזה לראות אותך כמו רמש על הרצפה.” צעקתי עליו “תתנצל חלאה תתנצל!!!” מהרעש של היריה והצעקות השכנים הזמינו משטרה.

השוטר ישראל צעק לי את שמו וביקש להכנס. אחרי שאישרתי הוא נכנס והתחיל לנהל איתי משא ומתן כאילו שיש על מה? תשע שנים שבעה חודשים שבע עשרה יום ושש וחצי שעות תיכננתי את זה. הוא לאט לאט התקדם מדלת הכניסה אל עבר החדר. אמרתי לו שיוריד את הנשק ויתקרב לבד, הוא עשה בדיוק את זה והתקרב. ככה הוא עומד במסדרון החשוך רואה אותי בכניסה לחדר עומד באור ואת החלאה שוכב על הרצפה נאנק מכאבים לתוך הכרית כשהרגל מדממת.
“ישראל” אמרתי לו “טוב שאתה פה, חיכיתי לך. הנה אני אומר לך אם הוא לא מתנצל שהוא רצח את ליאתי שלי וצועק ‘אני רועי ואני חלאה’ הוא מקבל אחד בין העיניים.” ישראל התחיל להגיד משהו “שקט” צעקתי “רק רועי מדבר!!”

ואז הוא אמר את זה, ‘אני רועי ואני חלאה’, ישראל צעק לי הנה הוא אמר את זה תן לי את האקדח מתיתיהו. דמעות התחילו לרדת לי בשקט. עוד שניה אמרתי לו ‘אני רוצה להתענג על זה רגע’ נשמתי עמוק דפקתי בו עוד כדור בברך של הרגל השניה וזרקתי את האקדח.

“למה לא הרגת אותו?”

“כי רציתי שהוא יחיה וכל יום כשהוא ירצה ללכת הוא יזכר בליאתי וכל לילה כשילך לישון יחלום על פנים המחייכות שלי מעליו. בינינו כבודו אני בן 85 מה אתה כבר יכול לעשות לי – לכלוא אותי?”