למה בנאדם קטן וחלש רוכב על פיל גדול וחזק, ולא להיפך?

כיתה א' היא כיתה קשה חברים חדשים מסגרת חדשה. מורה במקום גננת, כיתה במקום ארגז חול ותלבושת אחידה. בספטמבר 74 המדינה עדיין תחת השפעתה ההרסנית של המלחמה ההיא. ישראל לא חזרה להיות מה שהייתה, אבות שלא חזרו מהמלחמה, ואבות שחזרו לא כפי שהלכו. עסקים שירדו  לאבדון בחסות תקופות מילואים אין סופיות ותחושת בטחון שהתערערה. כל זה עניין את הגדולים, אבל כל מה שעניין אותי זה איך להתחמק ממאאמוקה כדי לאכול את הסנדוויץ'  של אמא בשקט. (אז לא היה כריך היה סנדוויץ')

בעולם של הגדולים הסדר התערער, החזק – חלש, החלש -חזק, ומה שהיה בטוח הפך באחת למעורער. המהפכה הזו לא הגיעה לעולם הילדים ונעצרה בשער בית הספר, כאשר בתוכו פנימה שלטו עדיין סדרי בראשית, וחוק הג'ונגל. בכל כיתה היו תפקידים מוגדרים ואנחנו לא היינו שונים. גם אם הייתה חייזר שרק נחת מהחלל הייתה יודע שעידית היפה היא מלכת הכיתה כי היא היחידה ששמה היה מבוטא במילרע, כל שאר שמות התלמידים בכיתה משכו את ההברה הראשונה.  אוווופיר (אופיר) החתיך היה המלך שאאארית (שרית) השמנה הייתה זאת שמתעללים בה ומאאמוקה (ממוקה) היה זה שמפחדים ממנו. זה היה ברור חד ומוסכם. מסודר !! אני? אני כל מה שרציתי זה להיות  יוהאן קרוייף כוכבה ההולנדי של ברצלונה  שהיה מיליונר מהיר חזק כשרוני אלגנטי ובעל שיער חלק, בעיניי עצמי  הייתי דומה לו, ממש כפיל,  חוץ  מהכוכבות ההולנדיות המיליונים המהירות החוזק הכישרון והאלגנטיות. אבל השיער החלק – בול!! 

מאאמוקה היה הבריון הכיתתי. לילד בן 6 ממוקה נראה  כמו "שרק" על סטרואידים שאיבדו שליטה. הילדים התלחשו שהוא כבר התחיל להתגלח, אבל לאף אחד לא היה אומץ לשאול.  הוא גם הראשון שחשף אותנו לתופיני השפה דוגמת "בנזונה מניאאק" או "כוסססאמאק עארס", קסם של ילד, אליעזר בן יהודה מהספסל האחורי. הכיתה התנהלה כמו קרטל סמים קולומביאני. בראש הפירמידה עמד מאאאמוקה, והתלמידים חולקו לקבוצות. הבנות חולקו לאלה שעושות עבורו שיעורי בית, אלה שעוטפות עבורו את המחברות והספרים ואלה שמתפרצות כאשר המורה שואלת אותו שאלה ומסיתות את תשומת ליבה כך שלא תבחין שאין לו שום מושג מה לומדים בכיתה. הבנים לעומתם פוצלו לאלה שמשחקים איתו וחייבים להפסיד, לאלה שמביאים לו אוכל ולאלה שאוכלים מכות. המורה הבינה את מקומה כבר בשיעור הראשון כאשר קראה בשמו לראשונה מיומן הנוכחות בקול צפצפני "אליאשווילי דוד" –ענה בריטון משועמם מהספסל האחורי "מאאמוקה בלאטטט", מכאן היא הקישה כי כמו משטרת קולומביה שעדיף להתעלם. שמועות על משפחה עבריינית תדלקו את תודעת ההתעלמות הזו. "והמשכיל בעת ההיא יידום".

בארוחת השבת עלה נושא בית הספר, ואז בשיא הטבעיות סיפרתי את אשר מתרחש בכיתה. בתמימות של ילד חשבתי שכך העולם מתנהל. אבא מיד אמר כי בטח אין לילד אוכל בבית ובגלל זה הוא לוקח את האוכל ממני ולכן צריך להכין עבורי שני סנדוויצ'ים, אחד עבורי ואחד עבורו . "אבל אבא הוא לוקח אוכל משמונה ילדים את של השבעה האחרים הוא זורק לפח ואת שלי הוא אוכל – הוא אוהב את האוכל של אמא,הוא אוהב פיתות שמנות עם הרבה דברים בפנים." פה כבר השיחה עברה למחוזות אחרים. אחי הגדול הציע "לפרק אותו", הצעה שירדה מן הפרק נוכח שישה אחים שהיו לאל קאפונה מכיתה א 2  שהוא הקטן והעדין מבינהם, אבא הציע לדבר עם אבא שלו אבל ממחר הוא בחודש מילואים וזה יצטרך לחכות. "תשאירו את זה לי," אמרה אמא .עם צאת השבת בצעד חריג עד בלתי נתפס לאותם ימים,  התקשרה אמא למורה ושטחה בפניה את הבעיה. "קשקושים של ילדים" הגיבה המורה. "הבנתי" אמרה אמא וסיימה את השיחה. "נו? מה עכשיו?" אבא שאל. "אתה יודע למה בנאדם קטן וחלש רוכב על פיל גדול וחזק, ולא להיפך? כי הוא יותר חכם!! עד יום שני זה ייפתר. אמרה ולא יספה" בנשיקת לילה טוב היא לחשה "אל תדאג אנחנו נפתור את זה."

למחרת חיכה לי תיק אוכל עם שמן במיוחד.  "תראה" היא אמרה. "בתיק האוכל יש לך פיתה עם גבינה חציל ביצה סחוג ודברים טובים. בזה אתה לא נוגע מגיע מאאמוקה אתה לא מתווכח ונותן לו את הפיתה הזאת. לך יש אוכל בתיק." הפסקת עשר הגיע לאט באותו יום וההמתנה היית מתוחה במיוחד. עם הצלצול יצאה המורה ומאאמוקה כמו בכל יום יצא לאסוף את הפרוטקשן מהנתינים המפוחדים. כמו בכל יום, שבעה כריכים עפו לפח ואז הוא התיישב על שולחן המורה והחל להתפנק על הפיתה השמנה של אמא. בדיעבד אלה היו החמש דקות האחרונות שהוא ישב באופן רצוף באותו יום. לאחר הפעם החמישית שהוא יצא לשירותים בשיעור שלאחר מכן הוא שוחרר לביתו. אף אחד לא הבין מה קרה למאאמוקה, אבל אני חזרתי הביתה מאושר כמעט כמו יוהאן קרוייף אחרי שער בגמר גביע. כאדר אמא שבה מהעבודה מצאה אותי מחייך, "מה קרה?" היא שאלה " את יודעת למה בנאדם קטן וחלש רוכב על פיל גדול וחזק, ולא להיפך?!!"

שבוע לאחר מכן הוא חזר לבית הספר נדמה היה כי השיל כמה קילוגרמים, בהפסקת עשר מועד תשלום דמי החסות בסנדוויצ'ים הוא עבר במחלקת "ההזנה" ודילג עליי, לאחר שהשליך את כולם לפח הושטתי לו את תיק האוכל בהתרסה "שכחת אותי מאאמוקה?" "אתה משוגע בלאאט אל תתקרב אליי." המורה שבמקרה  נכנסה לכיתה שאלה מה קרה?  קשקושים של ילדים עניתי….