מלמברטה – לקלנועית…..כמעט

יתגבר כארי יתגבר כארי" מלמל את הפתיח ל"שולחן ערוך"   עת גרר את גופו הדאב מהמיטה אל תפילת "נקבים נקבים חלולים חלולים". הדמות הניבטת אליו ממראת השירותים היא אינה דמותו כך חשב, זה הרי לא יכול להיות, אבל הכל השתנה שום דבר לא כשהיה.

הליכתו האיטית הפכה כבדה בפוסעו אל עבר חניית האופניים בחדר המדרגות שם ממתינה לו דרך קבע הקלנועית אשר לאחרונה הפכה לו לרגליים, איתה הוא מנהל יחסי אהבה – שנאה,  לא יכול בלעדיה, אך שונא כל רגע עליה. הוא הניע אותה ויצא אלי הרחוב בו גדל. הביט סביב ועל אף הסביבה המשתנה הוא זיהה כל בית כל גדר כל קרן רחוב, אפילו הדמויות הטעו אותו לחשוב כי הוא חלק מהן, ובכל אופן תחושת הזרות לא הניחה לו, "בגן עדן של ילדות/  הכל היה פורח/ הייתי חלק מהנוף/ היום אני אורח"

הנה כאן המקום בו ראיתיה לראשונה ומבטי הצטלב עם שלה, כשני להבים חדים המסתייפים אלי סוף ידוע מראש. בבניין ממול התגוררה עם הוריה, וכאביר המחלץ נסיכה ממבצר הרגיש, כל אימת שהתגברה על התנגדותם והגיחה לפוגשו. לחיו החלה מתלחלחת. עודו ממשיך במסע הממונע   הוא חולף לאיטו את הנקודה המדויקת בה הטיחה בו כי היא מחליפה את הלמברטה שלו באוטו גדול ואת צווארונו הכחול במשי מעומלן. העלבון עדיין מפלח את חזהו. השנים שחלפו, האהבות, השנאות, המאבקים, ההתמודדויות, השמחות והמשברים, לא הקהו ולו במעט את תחושת הצריבה.

עשורים אחר כך הוביל את נכדיו אל גינת המשחקים בה שיחקו בשעתו גם ילדיו, תמונתה המתנוססת על גבי עיתון מקומי, לא יכלה לחמוק מעיניו. "רעייתו של נוכל המיליונים שבה לארץ" זעקה הכותרת. "כאן נולדתי וכאן אמות" צוטטה בכותרת המשנה, שאון הלמות ליבו שהחל פועם כבעבר מנע ממנו מלשמוע את צהלות "סבא סבא" שקראו נכדיו. כך ניגש כמהופנט אל מחלק העיתונים נטל גיליון, התיישב מבלי אומר בפינת הגן וגמע כל מילה . "לא….זה לא יכול להיות …" חשב  " היא ראתה את העולם הגדול התחככה עם שועי ארץ – מכולם שאותי היא תזכור?" חייך לעצמו חיוך מריר.

למחרת תרעיד את שיגרת יומו הודעה מטלפון בלתי מזוהה, "בטח טעות," חשב "או שוב קבר יוסף קורא לי לבוא " באצבעות מיובלות משנים של  ביובים ומערכות השקיה הפעיל את ההקלטה. שם השביח את האוויר אמן צעיר

"…מישהו פעם אהב אותי ככה
כמו שהיום כבר בקושי רואים
אבל אני הטיפשה לא רציתי לקחת
::את החיים שהציע שרצה להגשים "…

"במקום הקבוע? שבוע מהיום?"  . מילים מיותרות כשהעיניים מדברות, "אפילו השתיקות איתך מעניינות" נזכר בערגה בטקסטים שאמרה לו וחזרו במוחו מאז פעמים רבות מספור.    "את הזוג הצעיר יחליפו קשישים פתטיים, ואת הלמברטה  – קלנועית" – התבדח בינו לבינו . הוא לא שיער אז, כי חלום גדול יכול למות טרם התגשמותו, בגלל קריש אחד קטן הנסחף בזמן הלא נכון למקום הלא נכון. את אשר הבטיחה קבל עם ועיתון מיהרה  לקיים . אנחנו עושים תוכניות ואלוהים צוחק, הבעיה מתחילה כשהסיטרא אחרא מרעים בקול שחוק והוא הרעים מוקדם מהצפוי. הרבה יותר מדי מוקדם.

עוד מעט קט ויגיע אל מעוז חפצו תוך נסיעה איטית ברחובות ילדותו   וריצת אמוק בין תחנות חייו בראשו. הכניסה בשערי המתחם הגבירה את קצב שטיפת הלחיים מהבאר הקטנה הנקוות בפאתי הריסים. הוא החל מתקדם לאיטו ונעצר במרחק מה מההתקהלות בדממת מוות . "מתחמים של חול המתכסים בשיש ואבן אינם חזיון אופטימי" הרהר.  רחש בחש המציב סימני שאלה באשר לזהותו של הסקרן היושב למרחוק וממאן להתקרב עד לכדי מרחק הגיוני מהקהל, מילא את האוויר. שם הוא ישב וצפה בם אומרים את שיבחה בפניה כאילו הכירו אותה, כאילו ידעו מי היא.

עת החלה הקבוצה הקטנה להתקדם – התקדם אף הוא, והלך בעיר הולדתו אחרי נעוריו. "הם לא יבינו הצעירים האלה…" חשב לעצמו. כיצד יסביר להם מהן נפשות תאומות? כיצד חלק איתה נשיקה ראשונה, כיצד ברחו משיעורי היסטוריה לים, היאך הצליחה לחמוק מבית הוריה על מנת לבקרו בבסיס, ואיך המשיכו להמתיק סוד באהבה אסורה כאשר שידוך יעדה לאחר . לעיתים הבדלי מעמד מנצחים את בחירות הלב.  אז אזר אומץ אחד המלווים וקרב אליו עד כדי מרחק דיבור, ועוד בטרם פצה פיו פילח את האוויר קולו של הרב " אל מלא רחמים".