בלוג ? אני?

א' הוא הבחור הכי נחמד שאתם לא מכירים. כל כך נחמד שאם היינו מגיעים שנינו לגמר האח הגדול אפילו אני הייתי מצביע עבורו. כמה נחמד ככה אמיתי. כאשר נפגשנו באקראי הוא פנה אליי ואמר: "שמע, אתה כותב מאוד יפה למה לא תפתח בלוג?" מיד התמלאתי אויר לאורך לרוחב ולעומק , פתאום הדגמ"ח הקצר והקרוקס הרגישו כמו חליפה והישיבה בתור לתשלום דו"ח החניה בדואר קיבל תחושה של המתנה להכרזה על זוכה אוסקר. ככה כשכולי מלא טקס בישבן התפלצנתי עליו ושאלתי "מה, אתה קורא אותי?"

"נראה לך?" הוא ענה " אני כל היום מול מחשב נראה לך יש לי סבלנות לכל החפירות בפייסבוק כשאני כבר מגיע הביתה? אישתי אמרה לי שאתה כותב יפה" . האמת – זו אכן הייתה חוצפה מצידי לחשוד באיש היי טק  שהוא חשוף להבלי העולם הזה , הם הרי כולם קוראים הגות , מינימום שופנהאואר לצלילי ברהמס. אבל היה משהו מנחם בכך שבין F2 ל – ctrl +alt + delete  גם הם עושים מה שהאישה אומרת.

"זה לא בעיה תוך שעתיים אתה מעמיד בלוג" ,

"בלוג? אני? מה נסגר? קודם כל אין לי כל כך הרבה מה להגיד, שנית מי ירצה לקרוא ? ושלישית רק שתדע שיש יוצאי שבטים אפריקאים שרק עכשיו גילו את האש שהם יותר טכנולוגים ממני".

"אין לך מה להגיד – שנתיים אתה אוכל לנו ת'ראש , וזה כשאין לך מה להגיד ? מי ירצה לקרוא ? בשלב ראשון אישתי, ולגבי הטכנולוגיה – עליי." על זה ב"סנדק" נכתבה השורה An offer you cant refuse.

מה אני צריך לעשות שאלתי , "כל מה שאתה עושה עד עכשיו – לכתוב" ואז הוא הטיל את הפצצה , נשק יום הדין, "ולהצטלם" , " מה להצטלם?" הזדעקתי, "אני לא מצטלם – לי יש לוק בול לרדיו. " בשלב הזה בדיוק נשמע "and the winner is…" או ליתר דיוק "אם אין עוד לדואר רשום מספר 612 יכול לגשת לדלפק 3  – לרבקה"

שעתיים אחרי זה קיבלתי וואטס אפ עם טלפון של צלמת "היא גאון צילום" הוא כתב– אילנית תורג'מן זלצגנדלר – מי שיצליח להגות נכון את השם בפעם ראשונה יקבל חולצה ותקליט , מי שיצליח לאיית אותו באנגלית יקבל ישירות דוקטורט. רבאק, שם אחד שלוש מילים ו – 20 אותיות, זה שם שאם היה מופיע בכתוביות לסרט היה נכתב באלכסון על המסך, חשבתי. אבל אם א, אמר אז עושים הסמקתי והתקשרתי, מצידה השני של הפאדיחה ענה לי כל בוטח וחביב "אל תדאג " אמרה " אני רגילה לצלם אנשים רגילים" או אם נתרגם אותה ל"רוני דניאלית" לאמור 'מכוערים'. היה משהו בישירות הזו שכבש אותי. כך אחרי שלושה ימים וחצי טנק דלק הגעתי לעמק יפה בין כרמים ושדות, שם המתינה אישה אחת והרבה עדשות.

נכנסתי לסטודיו אדום כמו בן 17שיוצא בבוקר מחדר חברתו בבית הוריה אחרי שישן שם בליל שבת ומגלה שכל הדודים הגיעו לאכול חמין. תענוג. "הכל טוב אל תלחץ – רוצה בוטנים?" וואוו בחורה שאוהבת בוטנים, אלוהים מחייך אליי היום!! תוך דקות  עמדתי כמו בר רפאלי באתר של ספורט אילוסטרייטד או כמו פואד במסדר זיהוי מה שמתחבר לכם יותר, איבדתי הכרה וחצי שעה אחר כך התעוררתי, לועס מקדמיה. אחרי שקיבלתי את התמונות הבנתי שא' צדק היא אכן גאון צילום, כי רק גאון יכול לקחת ערימה של עייפות ומבוכה ולחבר אותם לכדי … מה שאתם רואים, שזה פחות  או יותר הפנטהאוז של עזריאלי הממוקם על האוורסט לעומת האמת העגומה.

חיוכי שביעות הרצון העצמית של א' כשהבחין במבוכה והאימה הניבטות מעיניי עת בהיתי בבואתי הוירטואלית , לא הזכירו בשיט את הבחור הנחמד מתחילת הפוסט. "מה אתה צוחק?" שאלתי , אבל קשה לצפות לתשובה מאדם משתנק . כך או כך אחרי שלושה ימים יצאה גרסת נסיון של הבלוג עליה נכתב במפורש Test Post, Please Ignore  אבל אחרי הכל מדובר בחברים שלי חלקם לא יודעים לקרוא אנגלית ולחלק השני לא יגידו מה לעשות – אז כולם הגיבו ואמרו ואפילו היו חיוביים מהמצופה.

אז או קיי מעכשיו יש לי בלוג ובינינו יש חלוקת תפקידים , אני אוכל לכם ת'ראש ואתם עושים שר ולייק או נרשמים כמנויים או מה שזה לא יהיה שם בדף הזה, כי לכתוב בלי קוראים זה "כמו מסיבה שאיש לא בא", ובכלל בואו נעשה את אישתו של א' מאושרת.

והכי חשוב אני כותב ואני בפרונט וא' הוא על הצד הטכני והוא לא אוהב חשיפה, אז מכאן אני רוצה להודות לו ולומר רק שתדע שלפי דעתי אף אחד לא הבין שא' זה אייל.