ושוב התקופה הזו בשנה

אבות בכל הארץ מתחלקים לשניים אלה ששונאים מסיבות סיום בבית הספר , ואלה שמשקרים. מסיבות סיום הן חזרה גנרלית להלוויה שלך – נמצאים שם הילדים ואישתך, חם, דביק, שריםשירים לא ברורים, תמיד יהיה ילד שיבכה ולעזאזל זה לא נגמר!!!

כמה חוקים לא כתובים יש לסדנאת העינויים הזו. קודם כל לעולם היא לא תחל בשעה היעודה, מורות לחוצות תתרוצצנה כאחוזות אמוק במסדרון ותכנסנה הורים המזייפים התרגשות אל הכיתה. שם ימתינו כיסאות שנלקחו מסצנת עינויים שב”כית נמוכים וקטנים המותאמים לזאטוטים בכיתה ג, ואתה פלוס שישים קילו ומינוס רצועה בברך נוחת נחיתת גחון על פיסת העץ הדהויה. הרעשים הלא ברורים הנשמעים מחיכוך רגל העץ בבלטות מאלצים אותך להתנצל בנימוס על מה שמעולם לא העלתה על דעתך שתתנצל עליו .

לעולם , לעולם , אבל ל ע ו ל ם המזגן יהיה מקולקל הצפיפות תהיה בשיאה והניחוחות יזכירו את חדר ההלבשה של בית”ר ירושלים אחרי משחק. סטטיסטית ישב לידך עובד כפיים שהגיע ישירות מהעבודה ” לא הספקתי לעבור בבית ” הוא יאמר , בהכרה מעורפלת תשיב ” אין… המשפחה זה הכי חשוב ”

בתנועות מדודות של חיל פרוסי תכניס המורה את התלמידים לכיתה הזאטוטים יכנסו עם סרטי קרפ צהובים או ירוקים או זרחניים על הידיים וישירו שיר קיץ כלשהו. הם יצרחו את עצמם לדעת ויזייפו כאילו אין מחר. מערכת השמע בהתחלה לא תעבוד וכשתעבוד תתאים את רמתה לקטסטרופה הוקאלית של הילדים. על המופע האומנותי הניראה כמו זירת אסון אקולוגי תפקח המורה למוסיקה באישונים מרצדים ממש כמו פרדי קרוגר על ספידים.

אז או אז יגיע רגע השיא יחלקו תודות. בדרך כלל זה יהיה בחרוזים. ראשונה תעלה המורה ובחריזת א/ב היא תודה לסייעות תחמיא למנהלת תברך את ועד ההורים והכי חשוב לילדים משהו ערכי ומביך : ” כל ילד הוא אור/ העתיד יהיה לבן ולא שחור/ כל אחד הוא אחד בדור / גם אם הוא לא מזל שור. כאן היא תזיל דמעה ומיד ההורים ימחאו לה כף , הסייעת תגיש לה כוס מים. אחריה תעלה המנהלת שבקול סמכותי תודה למורה ולסייעות תחמיא למשרד החינוך ולדרג הפוליטי. תברך את ההורים והכי חשובים הילדים. את החמשיר שלה נחסוך מקוראינו הנאמנים.
אחריה יעלה עוד פונקציונר וילהג דבר מה בעברית עילגת עת הקהל יסקור בעניין את שירבוטי הילדים על הקיר.

עם תום הנאום הצ’רצ’יליאני מעורר ההשראה יסמנו לילדים כי הגיעה שעת העוגה התעודה וההפתעה. כעדר חיילים של אטילה ההוני הם יעוטו אל עבר שולחן עטור בורקס וקוראסונים. אתה תאסוף את פריצות הדיסק רצועות הברך ששרדו תיפרד מהיושב לידך בעוית פנים אותה הוא יפרש כחיוך ואתה כחשיפת שיניים. אט אט תפלס דרכך כמשה בים סוף מהמקום בואכה דלת הכניסה לאורך הדרך תתועד באינספור סמארטפונים שינציחו את המשבר . במהלך המסלול שני עוללים ידרכו עליך שלוש אמהות שלא פגשת מעולם יברכו אותך לשלום מנומס, והזאטוט הפרטי שלך יהפוך אותך למשאית איסוף גזם מציורי סוף שנה דרך צעצועים וכלה בעוגת השוקולד שלא סיים לאכול, מובס אתה תסכים – תקנא בכל פליט סורי או אסיר של דאע”ש. תשאל את עצמך שאלות קיומיות – מי אני ? מה אני ? ותייחל ליום בו הפספוס יסע לטיול בארץ האש או יתנדב ליחידה מובחרת ויחסוך ממך את פיסת השאול הזו.