הרשימה שלא תקראו בידיעות אחרונות

“גם אם היו רואים אותי חוצה את הפוטומק בהליכה על המים כמו ישו – למחרת בבוקר תזעק הכותרת בעיתון – ‘הנשיא אדאמס אינו יודע לשחות.'” זו התחושה איתה הסתובב הנשיא אדאמס באשר לתקשורת בעת נשיאותו, זו התחושה אותה נושא איתו נתניהו, במידה לא מועטה של צדק.

בהנחה כי הפרסומים מהימנים ובמסגרת ה”לכאורה” המתבקש כמובן. בפרשת “עיתון – שילטון”, הוכח שוב כי כולם עובדים על כולם ומי שמשלם את המחיר זה אנחנו. זהו “יום כיפור” של העיתונות. בעצם קיומו של הדיאלוג בין רוה”מ למו”ל , מודה זה האחרון, כי לעיתון יש קו מוטה אנטי ביבי, ולמעשה הופך ידיעות אחרונות לתמונת מראה של שנוא נפשו “ישראל היום“. כל מה ששלדון יכתוב לחיוב ידפיס נוני ברפלקס פבלובי לשלילה. הפוך גוטה הפוך. בקטעי התמלול שהובאו למעשה מכפיף מוזס את היושר והאתיקה העיתונאית לאינטרסים כלכליים, הוא מבטיח קו אוהד או ממותן ביחס לנתניהו ובתנאי שמצידו השני של הקו ידאגו לאתנן כלכלי מתאים.  הניסיונות לטעון כאילו הבטיח את שאינו יכול לקיים משוללת יסוד. את המו”ל הוותיק ניתן להאשים בהרבה אישומים – טיפשות לא נמנה עליהם. הוא היטב יודע מה הוא יכול ומה לא, ומה יכולות להיות השלכות של צ’ק ללא כיסוי כזה לראש ממשלה. את ההמחאה הזו הוא יכול למלא עם העיתונאים הקיימים או עם חדשים על פי בחירתו, מצעד הבכיינות המיתמם של בכירי העיתונאים הוא לא פחות מפתטי, הם לא ראו והבינו את מה שכל קורא ממוצע הבין כבר לפני שנים.  לא ראיתי לא שמעתי לא ידעתי …נו באמת, תנו לקורא יותר קרדיט מזה, ואם אכן כך, מגיע למוזס פרס ישראל על כמות החירשים והלוקים אותם הוא מעסיק ככתבים ופרשנים. מנבחרת אולימפית לנבחרת פראלימפית בשבוע ימים – זה לכשעצמו שיא.

עכשיו במאמר מוסגר –  נסו לחשוב מה לדוגמא יכול להתרחש בארה”ב לו הדיווחים נכונים והאיש המחזיק באלגוריתם הקובע מהו המידע אליו רוב האמריקאים נחשפים ירוץ לנשיאות. אם צוקרברג יחליט להתמודד הוא יכול לנצל את העובדה כי רוב הבוחרים קורא עיתונים בעזרת פייסבוק, ולא פחות מזה העיתונים הללו חיים ממודעות הפרסום המגיעות דרך האתר ולמעשה לשלוט על כל המידע אותו צורך הבוחר בויסקונסין אלאבמה או ניו יורק. חלום בלהות דמוקרטי. האח הגדול – גרסת המציאות. הפתרון הוא פלורליזם, הרבה עיתונים ערוצי שידור אתרי אינטרנט חדשותיים, ולצידם צריכה סלקטיבית וביקורתית של האינפורמציה.

נתניהו מבחינתו לא מובן. הלעומתיות של “ידיעות אחרונות” שירתה אותו, ככל שהקו אותו לקח העיתון היה קיצוני יותר כך תגובת האנטי הציבורית הייתה חריפה יותר והתבטאה היטב בקלפי, מגמה שקיבלה ביטוי יפה גם בבחירות האחרונות בארה”ב. בתמלולים השונים הוא נשמע כבעל השפעה מכרעת על מו”ל העיתון המתחרה, וכמעט כמקבל ההחלטות. שנית וחמור הרבה יותר, הוא רותם משאב ציבורי כמו הכנסת ואת האמון כי הוא פועל בכל החלטה לטובת הציבור, לטובת אינטרס אישי של שימור שלטונו, למעשה הוא מועל באמון הבסיסי שבין נבחר ציבור לבוחריו ולציבור הכללי שלשמו הוא עובד.

האופוזיציה מבחינתה זועקת את זעקת הקוזאק הנגזל. זו שנהנתה ועדיין נהנת מסיקור עיתונאי מאתרג ללא שום פרופורציות לתפקודה. זו שנהנת ממימון זר לארגונים שהם לא יותר מפאטה מורגנה אמריקאית כמו V15 פתאום מזועזעת ממימון זר ועיתונות מטעם. באימאשלכם שחררו. אגב מזל טוב לבוז’י שלמד לדבר – בוודאי הבחנתם איזה יופי הוא מדבר בחקירות…….של אחרים.

בקיצור איך לימד אותי אבא שלי – כשפילים עושים מלחמה אתה אף פעם לא יכול לדעת מי ינצח – אבל דבר אחד בטוח – הדשא למטה נרמס, אנחנו הדשא וצחנת הזבל ממלאת את האוויר. רק עוד דבר אחד לפני שאתם הולכים לשיר עם “THE VOICE” לקלל עם ה”אח הגדול” או לאכול גורמה עם “מאסטר שף” – שמתם לב שמכל הבלגן אף נבחר ציבור לא הגיע להלוויות החיילים שנרצחו בפיגוע, פראמין….מישהו??