לכבוד מר צוקרברג

מר צוקרברג הנכבד רב שלומות,

לאחר שהכנסתה לחיינו אלמונים מוחלטים המתהדרים בשם התואר המחייב כל כך “חבר”, ואחרי שהפכת את ספר הפנים לספר התנ”ך ואת הלייק לתרי”ג מצוותיו, שהפייסלנד היא ארצו מולדתו, השתת על נתינך גזרה חדשה אשר ספק אם ציבור המאמינים יוכל לעמוד בה, ועל כך אעמוד.

יאמר מיד כי את תודעתנו שינית לבלי הכר עת חדרת לחיינו בשאון דהירת סוסים רומסי כל. מה שהיה עד הכרותינו הוירטואלית צחוק מתגלגל הפך מיד ל”חחחח” חיוור, וביטויי עלבון צורבים הצטמקו לכדי ה”פחחחח” האולטימטיבי, שאם יורשה לי בנימה אישית כיוצא חולון כל אימת שנעשה שימוש בביטוי הנ”ל בסביבתי אני ממתין עד בוש ליריקה הבלתי נמנעת שבא תבוא עם תום ההקדמה. את כל זאת ספגנו מבלי אומר והמשכנו להרכין ראשנו אל מול קדושת ה”לייק”.

בשלב הבא הצלחת בכישרון שיווקי מרשים ובכישרון ציור מביך לכלוא מנעד רגשותינו הרחב אל תוך שלל פרצופים צהובים והחזרת את נזר הבריאה – האדם התבוני – אל כתב הציורים במעמקי המערה ממנה יצא לפני מאות אלפי שנים. בלוליינות אין קץ ובגמישות של מתעמלת אולימפית טרם התמלאה מאפון בודד, קיבלנו את רוע הגזירה בדממה אמיצה.

אז….אז נכנס לחיינו ז’אנר…מה ז’אנר? סוגה עלית של העברת מסרים – שיתוף התמונות. הרי כמה אפורים היו נראים חיי אלמלא נתבשרתי ויזואלית כי “חברי” ג’ון מטרינידד טובאגו סועד עם משפחתו ממש עכשיו, ועד כמה אומלל הייתי חש אם לא הייתי צופה בתמונתו הקפואה של רוד ואן הינסן ההולנדי חוגג עם קבוצתו דה חראפ שחאפ לאחר עוד תיקו מאופס עם אלקמאר השנואה.איך הסתדרתי עד אז ..עזוב אותי איך האנושות?!?!

מכובדי אל קצה גבול היכולת והסבל הבאת אותי עם המצאתך החדשה – השידור החי. לאחרונה התמלא הפיד ב”יורם ארבלים” המשדרים את מכבי ת”א של שנות השבעים בימי חמישי, רק שבמקום ארבל זה דודו מעפולה, במקום מכבי זה קבוצת מאותגרי משקל ממוס מוס, ובמקום יום חמישי זה … כל יום. בזכות ההברקה הטכנולוגית ו”חבריי” הפוטוגנים אני כבר יכול להחשב לבר סמכה בטיפולים למניעת ציפורן חודרנית בקשישים. החלקה יפנית אינה מושג זר לי ,וכעת כבר ברור כי אין מה לדאוג מהעשן המיתמר מעל האבטיח המכונה ראש בעת העבודה, מה שלא היה שם קודם אין שום סכנה שיעלה בלהבות, להיפך ואקום מכבה אש. השבוע הגדיל לעשות רע וירטואלי עת שיתף אותי ואת קובץ היקרים לליבו הצבועים כחול כצבע הדגל הפייסלנדי כאשר תיעד בלייב סולחה שנערכה בכפר צפוני בין שתי חמולות ובמרכזה שחיטת כבש, דומני כי הכבש
ואני יכלנו לחיות טוב יותר גם בלי זה.

מארק היקר אני אכן אחוז התפעלות כיצד בחור שלכל היותר יכול היה להתקדם למעמד ילד הכאפות השכונתי הפך להיות אבירן נחשק של היפות בתבל, לא זו אף זו, יכולותיך לשלוט על חיי וחיי נתינתך בשלט רחוק מבלי קובץ חוקים סדור, אמנה ברורה, או אינטרס משותף מגדירות מחדש את גבולות המניפולציה על הבדידות האנושית. בהינתן כל אלה ובענווה המכירה במעמדו של נתין זוטר נטול זכויות או פרטיות אל מול הקיסר השולט ללא מיצרים בטריטוריה אותה הוא מכנה בית. אני פונה אליך אנא גאל אותנו מעונשו של זה, המצאתך – השידור הישיר – הוא הליכה צעד אחד רחוק מדי. אני מזכיר לך את אמירתו האלמותית של שר אוצר ישראלי בעבר עם כניסתו לתפקיד בהצהירו “אנו עומדים על סף תהום” ובתום שנתו הראשונה הכריז מלוא גרון “צעדנו צעד אחד גדול קדימה”, אגב לדאבוננו בשני המקרים הוא צדק.

אנא גאל אותנו מגזירת השידור החי והנח לנו מהמאוסים הסבורים כי תפאורת חייהם העלובה מעניינת מישהו מלבד עצמם. להם אל תדאג הם כבר ימצאו ערוצים להטריד את שלוות חיינו השקטה בדרכים מקוריות יצירתיות ובלתי נסבלות כפי שהגדילו עשות עד הלום!!