סתם אחד

אלה היו חמש שניות של שקיפלו תקוות ופנטזיות שאיפות ותאוות פוטנציאל, עולם מלא וכמעט.. .

“אז מה מחבר בסופו של דבר
שני אנשים יחד
צל חלומות, משקל העבר
משא של בדידות ופחד…” (צ. להב)

עת טיילה עם שני נכדיה יותם וארז ברחובות העיר בה גדלה, על אופניי ילדים במדרכה צרה של אבנים משתלבות הגובלים בחומת בניין מבטון חשוף ואפור מחד ובכביש מאידך, מבט אחד בהיסח הדעת כשניה אחת של פלאש בק החזירו אותה למעלה מחמישים שנות חיים אחורה למציאות אחרת. פניה שינו צורתם כאילו ראתה ג’יני שאיבד את הבקבוק,
“סבתא הכל בסדר?” שאל יותם
היא שתקה ועצרה לרגע כאילו קפאה שד. מבטה החוקר ליווה עובר אורח מבוגר שבא למולה, עובר אורח שאת טעם שפתיו עוד חשה עמוק בפיה וזכרון מגע ידיו הסורק את עור גופה עוד הופך אותו חידודין חידודין. עדיין ליבה מחסיר פעימה למראה פניו חרושות הקמטים.

סבתא…

העיניים הקהות והזכרון החד הובילו אותה חמישה עשורים ויותר לאחור היא בת 17 הוא בן 19 חייל במדים שחוזר לחופשת שבת ופוגש בעליה לבניין חברו תיכוניסטית בתלבושת אחידה, כמו בסרטי השישי של התקופה זו הייתה אהבה ממבט ראשון אך הבושה ותום נעורים מנעו מהאהבה להתממש ועל אף שגחליה הלוחשות האדימו בכל מפגש אקראי מתוכנן הן לא הגיעו לכדי הצתה שלמה של מימוש אהבת הנעורים.

התקוה והפנטזיה נבלעו עם השנים ואת הצ’ימידן הצבאי החליף תיק גב סטודנטיאלי. באזור ההכרויות הגדול של אוניברסיטת בר אילן הידוע בכינויו העיגולדים, על שום שולחנות הבטון הכעורים והעגולים הפרוסים בחוסר חן אסתטי בולט. הוא עמוק בתוך זרועותיה של חברתו היא הגיעה לעיגול שממול עם ספרי תורת המחשב ומיץ תפוזים. חצאית מקסי לבנה חולצה כחולה וקוקו צמוד ראש. המבטים שהוחלפו שמחו על המפגש וביכו את ההזדמנות שאבדה. כמה מילות נימוסין חסרות פשר מבטים מושפלים מלאי משמעות ופרידה בלתי נמנעת ומכאן שלוש שנים של המנעות והינהונים מרוחקים.

סבתא…

בארץ חמדת בואכה שנות השלושים כבר משקולות החיים רובצות לבטח על כתפיים צעירות. תינוקות צעירים, חובות ומשכנתא מקום עבודה לא יציב, ושלל אתגרי זוגיות הובילו את שניהם לאותו סניף דואר בהמתנה נואשת לתשלומי דוחות וחשבונות אחרים. מהנדס מכונות בתחילת דרכו ומנהלת מכירות בסטארט אפ צנוע שחולקים הסטוריה של שתיקות החלו מדברים.
“זוכר אותי אני יעל?”
“זוכר??” צוחק “” לא יכול לשכוח, אני יואב”
” אני יודעת” חייכה במבוכת נעורים.
” אני חייב לגשת הגיע תורי” עוד הזדמנות שפוספסה היגגה לעצמה כאשר חזתה בגבו המתרחק לעבר דלפק הקבלה. הינהוני ראש מחוייכים בדרכו ליציאה סימנו לפרידה.

דקות אחר כך היא יוצאת בנעלי ניו באלאנס כחולות ג’ינס וטי שירט תכלת ראשה ושיערה הפזור במעטפות עם חותמת שולם.
“יעל” נשמע כל מוכר פונה אליה.” שמעי לא יכלתי לתת לזה לעבור לי שוב מעל הראש, פיספסתי יותר מדיי הזדמנויות ונמאס לי לתת לפחד לנצח, יותר טוב כלום מכמעט, קפה?”
חייכה בהסכמה.
הוא נועץ בה מבט חודר ידיו עוטפות תה עם נענע היא על קפה לאטה עם חלב קר בצד, משפילה מבט, שתיקה מביכה ומלאת משמעות נקטעת כאשר עיניה פוגשות בשלו.
” זה יגמר במיטה זה ברור לך נכון? ” הוא מדברר את המובן מאליו היא מחייכת ומסמיקה.

שש שנים של ביחד בתוך מועד ב שזימנה להם פורטונה אלילת המזל. כאשר הם חולקים חדרים של לב משותף בבתים נפרדים. בועה של חו”ל בתל אביב פיסת גן עדן בעולם של מטה. אהבת נפש ובשרים שטוותה ורטיגו של רגשות בתוך מציאות נושכת.

סבתא… נו…

זוגיות חד הורית כמוהה כמחיאת כף של גידם אפשרית אך מאתגרת. שש שנים הם שחו נגד הזרם עד שגלי החיים הטביעו את הביחד.
במסעדה סינית אופנתית בחגיגות יום הולדתה נשמה עמוק.
“קיבלתי הצעה שאני לא יכולה לסרב לה, מעבר לפלו אלטו בחוזה ארוך טווח שמכפיל את השכר שלי פי ארבע במונחים דולרים לפני בונוסים. תבין יש לי מחוייבות לילדים “. בישרה. יואב השפיל מבט בהבנה הרחיק את צלחת הליצ’י שילם במזומן הזיז את הכיסא לאחור נעמד מלוא קומתו במכנסיים שחורים וחולצה לבנה נע לעברה, את ידה המושטת הוא לקח בידו סייע לה חקום אימץ אותה אליו ולחש “אני עצוב בשבילי ושמח בשבילך הכי מגיע לך בעולם, קיבלתי פיקדון ועכשיו אני מחזיר אותו.” שבועיים אחר כך במטוס סילון לקצר דרכים היא דומעת כשראשה על החלון והוא לא עוצם עין כשראשה על הכר, צליליה של מציאות משתנה נשמעים לעיתים כמו המראת ג’מבו וריחה כמו דלק סילוני.

המרחק והשיגרע עשו את שלהם ודנו את קופידון למיתת נשיקה כואבת שהוכיחה בפעם המי יודע כמה כי גם ה”מכתוב” בר מחיקה.

שבע שנים לאחר הנתקות הגלגלים מהמסלול בנתב’ג. ניצנצה התראה ברשת החברתית.
“היי, אני” ותפסה אותו לא מוכן, בוהה כלא מאמין בקריאה מהעבר שהביאה לפגישה בלתי נמנעת עוד באותו יום.

בבית קפה כפרי בלב מטרופולין
“שנים”
“שבע אם להיות מדוייקת, ”
“ראיתי תמונות מאושרות שלכם, של כולכם”
“אז ראית את התמונות?”
“את כולן ואת כולכם. את הילדים ו…??? ”
“גרשון, גרשון קוראים לו”
“ו…”
“התחתנו הוא איש מקסים טוב לילדים ואליי אבל…”
“אל תמשיכי”
הנהנה בהסכמה השפילה מבט והרימה אותו כאשר מבטה נארג בשלו
” כל הזמן הזה הייתי לבד.. כל יום מחדש”

“” כשאתה יכול אתה לא רוצה וכשאתה רוצה אתה כבר לא יכול. אנחנו את המכתוב שלנו פיספסנו כי נכנענו לחיים כל פעם מחדש. ”
נדמה היה לה כי הבחינה בלחלוחית בעינו. הוא אסף את כף ידה אל שפתיו נשק לה עדינות ללא אומר השאיר תשלום מזומן ומופרז על שתי כוסות חצי מלאות שמונחות על השולחן האחת עם נענע השניה לאטה עם חלב קר בצד קם והלך. בכף יד פתוחה ניגבה דמעה סוררת שזלגה מבעד לסורגי הריסים וסרבה בתוקף להסתובב כדי לא לקבע את תמונת העזיבה כתמונת הסיום למערכת אין יחסים הפרוסים על חיים שלמים.

סבתא…

סנדלי איקס תכלת מעור מכנסיים מחוייטות אפורות וחולצת טי תואמת המבליטה גזרה חטובה היא נאלמת דום. עיניה תלויות בפנסיונר הכפוף אשר מתקדם למולה כאשר טלפון נייד צמוד לאוזנו הימנית והליכתו איטית…

סבתא למה נעצרת? סבתא…

מבטה המופתע מלווה את דמותו החולפת מבלי אומר, הריח והקול שהשביעו את חלומותיה במשך שנים עדיין העבירו בה את אותה צמרמורת עונג נעורים מוכרת. היא הסבה מבטה לאחור ובהתה בגבו. שוב בהתה בגבו

סבתא…

מרחק מרצפות ספורות לאחר הממשק עיניה עוד מלוות אותו, הנייד נכנס לכיס ללא תנועת ניתוק בחולצה לבנה ומכופתרת מסתובב,
מבטים נפגשים… שבר חיוך…

סבתא… סבתא… מי זה???

סתם אחד… בואו שלא נאחר…