גברת בר נתן ישנה עם נעליים

גברת בר נתן ישנה עם נעליים

גברת בר נתן ישנה עם נעליים , ואני היחיד שעדיין קורא לה “גברת”, כי כל מי שמסביבה קורא לה “הלו הלו” או “יאללה יאללה”. את גברת בר נתן אני מכיר כבר למעלה מארבעים שנה היא תמיד הייתה אומרת לי “היי חמוד” , ואני הייתי עונה לה “שלום גברת בר נתן”.

גברת בר נתן עבדה בשתי עבודות דחק בו זמנית בתקופה שרוב הנשים היו עקרות בית. בימי שישי בצהריים היא הייתה חובשת כובע רחב שוליים שקנתה פעם באיזה בזאר במחיר ממש טוב והייתה מגיע לבית אחד גדול במיוחד כדי לנקות אותו, ולמרות כל זאת תמיד היא נראתה כאישה נשואת פנים מדיפה ריח טוב כל שערה במקום ותמיד הצעיף תאם לנעליים. היא תמיד היתה רהוטה והעברית שבפיה …ללק ת’אצבעות, והיום – היום היא ישנה עם נעליים.

גברת בר נתן אהבה ילדים מחונכים , והיא עבדה בשתי עבודות כדי לתת לילדים שלה את החינוך הכי טוב שאפשר לתת. היא ידעה שחינוך בא מהבית אבל היא גם ידעה ש”ראשית חכמה קנה חכמה” ולכן היא ואדון בר נתן עבדו כל כך קשה כל השנים, והאמת הצליח להם – לזוג בר נתן. שני בניהם סיימו בהצטיינות לימודי תיכון , שירות צבאי כקצינים מוערכים בתפקידים מבוקשים והשלימו לימודיהם האקדמיים בטכניון ,ואז ממש כמו החקלאי השותל בדמעה ושניה לפני רינת הקציר , מלאך המוות הגיע לביקור לא צפוי והתדפק על הדלת . במשפחת בר נתן כשמישהו דופק על הדלת – פותחים – כי חינוך זה חינוך , וחינוך בא מהבית!! כשהדלת נפתחה נכנס הנבל והפיל את בכורה מהגג עת ניסה לסייע לשכן בכיוון האנטנה כדי שיקלוט את ירדן. חמש שנים אחר כך נפטר אדון בר נתן בעלה משברון לב לאחר שלא יכל לשאת את העובדה כי לא הצליח לשמור על משפחתו ולשמור את מלאך המוות מחוץ למפתן. עד היום כאשר עולה גברת בר נתן על יצועה היא מדברת אל שני הגברים החסרים בחייה – והיא עושה זאת מפוחדת מוכנה לבריחה בדירה ריקה כשהיא נעולה בנעליים.

גברת בר נתן היום בת 87, ובגלל שהשיניים שלה זה כבר לא מה שהיה פעם, וגם המקרר ידע ימים יותר טובים היא צריכה כל יום לקנות לחם לבן אשל קוטג’ שני מלפפונים ובננה, אם זה בעונה. גברת בר נתן גרה בהתנחלות בליבו של שטח כבוש, כל פעם לפני שהיא יורדת למכולת היא מתקשרת ליס”מניקים ומחכה ארבעים דקות שיגיעו ויקחו אותה למכולת של אברם שתמיד שואל אותה מה שלומה? והיא עונה בנימוס “תודה לאל, לא מתלוננים”. יש ימים שזו השיחה הכי ארוכה שהיא מנהלת. בלילות כל דלת חורקת או טיפטוף של צינור מקפיץ אותה באימה. פעם היא שמעה באמצע הלילה מישהו מסתובב לה בבית, היא שכבה במיטה ועשתה עצמה ישנה, כשעלה אור ראשון בנשימה כבדה החליפה את כל המצעים ואת כל הבגדים הרטובים ולא יכלה להרגיע את הרעד . היא לא סיפרה על זה לאף אחד כי מי יאמין לזקנה משוגעת – ועוד זקנה שישנה עם נעליים.

לגברת בר נתן יש שכנים שלא נחמדים אליה ומדברים עליה במילים לא יפות בשפה שהיא לא מכירה, הם מדברים מסתכלים עליה וצוחקים, והיא אישה חכמה – היא מבינה , ומפחד עושה כאילו היא לא. כשהבן שלה כבר מגיע עם הנכדים היא אומרת לו לסיים את הביקור באור כי היא אוהבת לראות חדשות לבד, אבל בעצם היא רוצה שהנכדים לא יראו את סוחרי הסמים היצאניות והשיכורים החונים מתחת לביתה , כי אצל גברת בר נתן חינוך זה חינוך וחינוך בא מהבית. ואז כשהם הולכים היא הולכת לישון עם נעליים.

גברת בר נתן גרה בהתנחלות ואף אחד לא דואג לה , לא בנט ולא איילת שקד , לא איווט ליברמן ובטח לא ביבי. גברת בר נתן גרה בטריטוריה כבושה אבל אף חוק בינלאומי לא מגן עליה . לה אין מגילת זכויות אדם ואירגוני או”מ הומניסטים לא אונר”א לא אמנסטי ועוד מילים כאלה. אף אחד לא מגיע לעשות לה מרק או בודק אם היא חיה בכלל. בגיל שלה כבר אין אידיאולוגיות גדולות והיא הייתה עוברת דירה אם רק הייתה יכולה, אבל היא לא. היא פשוט קשישה שישנה עם נעליים.

גברת בר נתן גרה בתחנה המרכזית הישנה . וזו מציאות חייה הבלתי אפשרית. אז בפעם הבאה שאתם רואים ילדה חמודה עם קוקיות שאומרת שהיא לא מהווה איום ואיזה פוליטקאי ציני עומד אחריה ומביט למצלמה ככה ישר ואומר לכם שזו גזענות – תזכרו בבקשה את גברת בר נתן כי אם אתם לא , אף אחד לא יזכור אותה. וגם הערב כמו כל ערב מרוב פחד היא תלך לישון עם נעליים.