עוף בגריל

מראה מראה שעל הקיר

בבוקר רביעי של תחילת  ספטמבר היא קמה ממיטה זוגית חמה. לבושה בפיג'מת סבתא פוסעת יחפה אל השירותים. מתכופפת אל הכיור שוטפת את הלילה מהפנים, ניגוב קל ומבט משתאה בבבואתה הניבטת למולה, "מראה מראה שעל הקיר…" משפילה מבט יוצאת את החדר עושה דרכה לארון שם מתלבשת בחופזה מתאפרת קלות עונדת את צמיד המזל שקיבלה פעם מאמא נושקת למזוזה ויוצאת אל החלום.

שעה ורבע של פקקים, נמשכים כמו שנות דור של ציפייה, מסתיימים בחדר הלבשה דחוס של אולם מופעים במתנ"ס פריפרי המעוטר גרפיטי ופיח. תוכו פאר וכיסאותיו מרופדים בריפוד מרופט שפגעי הזמן ניכרים בו היטב .  מפיק מעשן ולחוץ  נוזף בה על האיחור. עוזרת הפקה ממושקפת חמושה במכשיר קשר מחוזק באוזניית "מדונה" מלווה אותה בהליכה מהירה וכפופה אל חדר האיפור. שם, מחייכת אליה בטוב לב מרגיע המאפרת " מותק איפה את? כולנו מחכים לך?" "פקקים את יודעת…" כיסא האיפור מייטיב עימה ומספק לה רוגע ובטחון. משם  מובילה אותה ה"משקפיים הקשר והמדונה" אל חדר הלבשה טחוב ועמוס המאובזר בשמלה התלויה על קולב הנושא את שמה. בין ההמון ובתוך ההמולה מסביב נמלאות עיניה דמעות ובין מגע לא מכוון של מספר שתיים  לאמירה עוקצנית של חמש  מבעד לזגוגית המלוחה עולים בבהירות קריסטלית  אביה ואמא עליהם השלום. טיפת זיכרון מציירת שביל בין עין שמאל לשפה תחתונה רועדת ומחייבת טאצ' אפ אחרון  של מאפרת מתנשפת.

לפתע, ממערכת שמע צורמנית  צורח בארי מנילו.

Her name was Lola, she was a showgirl

With yellow feathers in her hair and a dress cut down to there

She would meringue and do the cha cha ….

על הבמה

על הבמה מנחה מדושן עונג שעתידו מאחוריו , מרבה בבדיחות דלוחות וממטיר סופרלטיבים על המתמודדות. היא עומדת שם רועדת כעלה נידף וכשמוכרז מספר – 12 –  עוזרת ההפקה מזרזת אותה "זו את – קדימה" המאפרת העומדת בסמוך לוחשת לה " תהני מותק זה הרגע שלך." 

היא נושקת לצמיד המזל וצועדת לאט, הכי לאט אל מרכז הבמה, שואפת את הרגע עמוק לריאות. ספוט בודד עוקב אחריה כשהיא מנופפת לקהל זוהרת מהצלחה ומחוייכת מניצחון. מחיאות כפיים ושריקה של מעריץ בודד נמהלות בתיאוריו המחמיאים של המנחה עת היא עושה דרכה אל מרכז הבמה.

"עכשיו דממה – היא לבד על הבמה" .  מכניס את הכרס פנימה מניח יד פטרונית על כתפה ובחיוך ציני שואל, "אם תזכי תביאי שלום עולמי?"  במבט וטראני ובמציאותיות מזוקקת " בגילנו דני אני אסתפק בשלום עם עצמי וזה בדיוק מה שאני עושה כאן, ובינינו גם קצת מה שאתה עושה." מחיאות כפיים שריקה של מעריץ בודד וחיוך אחד שנמחק מסבים לה עונג.

שירי ארץ ישראל ובדיחות עדות ממוחזרות מביאות את הערב לשיאו בו מכריז מנחה זחוח על מספר 12 כזוכה. היא מוזמנת אל מרכז הבמה שם היא זוכה לתשורה צנועה מ"מספרת דיאנה -נסיכה שמספרת מלכות" המעניקה חסות לאירוע ביחד עם "בבר באגט – המאכיל הרשמי של כל היפות".   את הערב חותם זמר מקומי שמזייף את ה"תקווה". כולם עומדים היא מזילה דמעה ולעזאזל האיפור.

עוף בגריל

ה האורות כבים ואז ספוט בודד על מצלמת כתף מסנוור אותה. לצידו מגיע כתבת צעירה מתוכנית כלום טלוויזיונית ושואלת חצי צינית: " אז מה עכשיו מצפה למלכת היופי של הסבתות, קמפיינים? קטאלוגים? ספורט אילוסטרייטד?"

" חמודה" היא משיבה בטון אימהי "עכשיו אני נכנסת לרכב של החתיך שעומד מאחורייך נוסעת הביתה מחליפה לבגדים של סבתות ועושה לנכדים שלי את העוף בגריל שהם אוהבים.  אותם לא מעניין שאני מלכת היופי של הסבתות אותם מעניין שהעוף יהיה שחום שתפוחי האדמה יהיו נימוחים ושסבתא תהיה סבתא."

"אז למה עשית את זה בעצם?" תשאל נציגת הכלום "מתוקה" היא תשיב בחופזה "בגילך זה נראה אולי מוזר, אבל גם לסבתות יש חלומות, והיום הגשמתי את מה שאסרו עליי כשהייתי בגילך.  עכשיו אם תסלחי לי אני לא רוצה לעכב את השורק הכי מקסים שאני מכירה שעומד כאן כבר חצי שעה בחושך."   היא פוסעת אל השורק נושקת על לחיו עת הם יורדים לאיטם מהבמה חבוקים ויוצאים מהאולם. במגרש החניה תקדם את פניהם כתובת ענקית על קיר " עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן אבל נולד המנאייק שיעצור את הפז"מ" . הם יכנסו לרכב ישן שם יהלום זמר מלנכולי :

"כל פעם את אומרת

זה אחרת השאר ליד

כל פעם כמו בסרט

את אומרת השאר ליד

מה הפחד, מה הבהלה

הרי יש זמן

יש זמן, יש זמן

יש זמן, יש זמן

יש זמן, יש זמן

יש זמן, יש זמן"

 וכך ייעלמו לתוך הפקקים.

בערב, בפיג'מה מתחת לכרבולית זוגית בסלון, רגליים על השולחן שתי כוסות של נס קפה עלית ויד על הברך של האיש שהיא אוהבת היא מאזינה למראיינת צעירה אחת חותמת כתבת צבע במוסף בידור בתובנה . " כך אם כן, אם יש משהו שלמדנו היום הוא שגם לסבתות יש חלומות."

" לחלומות אין גיל" יארוז את האייטם המנחה מהאולפן.

גלינג נשמע מהמטבח. " העוף מוכן". היא קמה….