מה את אומרת? (פרק ג)

דלת הברזל חרקה לרווחה בתא היוועצות עם עו”ד שבבית המעצר. אל החדר הקר נכנסה דמות גבוהה וסמכותית לבושה חליפת קארדן כחולה כהה בשלושה חלקים , כזו שהממחטה האדומה בכיס תואמת לעניבה האדומה. את דמותו היא זיהתה מכתבות בעיתונים וראיונות טלוויזיונים.” שלום סיגל את בטח מכירה אותי אני עורך הדין שלך. ” 

” שלי?!?! “

“שלך כן שלך”

“תקשיב יש כאן טעות אין מצב שאני יכולה לשלם לך.”

“אל תדאגי כבר הכל שולם.”

“שולם על ידי מי?”

” אמא שלך כנראה מאוד אוהבת אותך,”

“כמה אתה  עולה?”

“מיליון מאתיים בשבילך.”

” לא, לא אין לי כסף לזה “

” היא כבר נתנה לי 12 צ’קים הכל בסדר סיגל. “

עשרים וארבע שעות אחר כך שופט משועמם שולח אותה למעצר בית עד תום ההליכים. במושב האחורי של המונית לבית אימה היא שואלת:” מאיפה נביא כסף להגנה? איך שילמת את זה? “

” עד עכשיו את ניהלת את ההצגה וראיתי איך היא נגמרה, עכשיו אני מנהלת. נתתי לו 12 צ’קים כל אחד על 100‪ אלף שח כל ראשון בחודש הם ירדו את השניים הראשונים יש לי כסף לשלם בינתיים שמתי את 2 הדירות, . שלך ושלי למכירה מי שתמכר קודם תכסה את עו”ד בהפרש אני אשלם לבית גיל זהב או משהו.”

המשפט החל בנאומי פתיחה לוחמניים משני הצדדים. הקטיגור דיבר על נגע הסמים הפושה דווקא אצל אנשים נורמטיבים כאלה מהמעמד הבינוני שקמים בבוקר והולכים לעבודה ועל בית המשפט לצאת בהצהרה דווקא לאלה, ואז עלה הסניגור וטען כי יש כאן משפט של קורבן שנאשם כאשר האשם האמיתי נמצא מעבר לים היכן שהוא, ולהפליל את הקורבן זה להוסיף חטא על פשע. “

חצי שנה של התגוששות פלילית בין טיטאנים משפטיים הסתיימה בתשעה חודשי מאסר בפועל שהומרו בערעור לשישה חודשי עבודות שרות.

שישה חודשים אחרי שפסעה לראשונה פנימה אל ריצוי עונשה, אישה חופשיה  אחת נטולת עבודה ודירה החיה אצל אימה בחדר בו גדלה, יצאה בפעם האחרונה מבית החולים בו עבדה כפקידה ברת מזל אצל יו”ר ועד העובדים. היא נעמדה נשמה אויר חופש מלוא ריאות פשטה ידיה לצדדים ונתנה לשיערה להתבדר ברוח הערביים, והיגגה בעתידה הלוט בערפל. היא ביקשה קצת שקט ובעיקר להיות לבד רגע עם עצמה. נסעה לים הזמינה אייס קפה על חלב סויה והביטה בדממה על הים. חשיכה תל אביבית וסיכול ממוקד של ירח על ידי עננים שיכנעו אותה לחזור לבית בו גדלה. 

שבע וחמישים ושלוש בערב שרועה על הספה רגליים על השולחן בוהה בטלוויזיה אמה מתקלחת דפיקות לא צפויות בדלת. שליח של יו פי אס עם קופסה

“את סיגל “?

“כן” 

“תחתמי כאן זה עבורך” 

“עבורי?” 

“כן” 

חותמת מביאה בסקרנות את הקופסה לשולחן הסלון קורעת את הניילון ומרימה את המכסה בידיים רועדות. שתי מעטפות לבנות נחות האחת על השניה. על המעטפה העליונה נכתב שמה בלורד שחור וגדול ובליטה לא ברורה שינתה צורתה. היא לקחה אותה בידיים רועדות כשיד שמאל אוחזת אותה וימין קורעת את ראשה. היא הפכה את תכולת השקית על השולחן הסלוני ממנה נפלה פיסת נייר לבנה ומכשיר טלפון נייד. 

 ” 15 דקות לאחר הדלקתו יצלצל הנייד הזה אנא עני כשאת לבדך. אל תפתחי את המעטפה השניה.” 

אמה קראה לה מהמקלחת ושאלה אם היא ראתה את כובע האמבטיה היא לא רוצה להרטיב את השיער ובכלל “מי הקיש בדלת?” “סתם אף אחד” ענתה ואמרה שהיא יורדת לנשום קצת אויר נקי. כמו שהיא בטרנינג ישן וחולצה ביתית לקחה את הקופסה וירדה למטה. ביציאה מהלובי טחבה יד לכיס והציתה סיגריה בעצבים, מהרגלים ישנים קשה להגמל. 

את שעון גריניץ’ ניתן היה לכוון על פי ההוראות הפתק העלום, כאשר מחוג השניות הצביע על תום הדקה ה 15 צילצל הטלפון. היא התישבה על הספסל שבכניסה לגינה הציבורית הסמוכה לביתה הרימה רגל על רגל כך שנעל האצבע הימנית היית חצי באויר, נשמה עמוק ו… “לך לעזאזל מנוול למה אתה מתקשר שוב, אתה יודע שאתה נדבק כמו חרא לנעליים? אי אפשר להפטר ממך ואני מקווה שתשרף בגיהנום, ולא אתה לא מפחיד אותי תגיד מה אתה רוצה ובקיצור כי אני עסוקה.” 

” ערב טוב סיגלי.” נשמע קול עמוק וחם מצידו השני של של השיומי. 

” את בטח שונאת אותי ובצדק. אף אחד לא אוהב את מי שהוא “ישב” עבורו, בטח לא אחרי כל מה שסיפרו לך עליי. וכל מה שסיפרו לך נכון וזה עוד רק החלק שיודעים. אבל לא באתי לדבר עליי. קודם כל אני רוצה לבקש סליחה. אני יודע שזה לא יעזור וספק אם תאמיני אבל אני חייב לבקש את סליחתך. “

” לך להזדיין יא מנוול את החיים הרסת לי… את החיים עבודה בית פנסיה שם טוב הכל… ” דמעות נקוות בעיניה וגרונה נחנק. בצד השני דממה. נשימה עמוקה והוא ממשיך. 

” יש לך את כל הסיבות לכעוס וזה בסדר אבל תני לי שתי דקות ואחר כך תחליטי מה לעשות. “

” דבר דבר עוד מעט אני צריכה לעלות”

” אז נתחיל מהתחלה אני באמת מה שאמרו לך ישבתי שנים על עבירות סמים והסתובבתי בעולם ובחלק מהזמן התגוררתי גם בבלגיה. הגעת אליי דרך פרופיל לא פעיל שלי באתר הכרויות, פרופיל דרכו אני מקבל הודעות מוצפנות מפרופילים פיקטיבים של בחורות על עיסקאות. כשאת פנית אליי הצתת בי משהו שחשבתי שכבר לא קיים. החלטתי להגיע לארץ זה לקח בדיוק שלושה ימים ולבוש חרדי. אחרי הפגישה אצלך בעבודה הבנתי שאת הדבר האמיתי. עדכנתי את מי שצריך שאני מתעכב שבועיים בארץ. אני הייתי ערוך ליומיים ונשארתי שבועיים. האנשים שלי אירגנו את כל מה שצריך.

בגדים רכב כסף מקומי… בקיצור הכל,  כשכבר  הייתי צריך לחזור הם העבירו לי גם מזוודה עם בגדים מוכנה לטיסה ואני אפילו לא פתחתי אותה כמו שקיבלתי ככה נתתי לך אותה. אחרי שקרה מה שקרה עשיתי את הבדיקות שלי והסתבר שהסגן שלי – מספר 2- אירגן לי כיפה אדומה ולא רק ששם את הסחורה במזוודה בלי ידיעתי הוא גם הלשין למשטרה, מתוך מחשבה שכשאני “בפנים” הוא שולט. מלשינים הם ז’אנר פחות פופולארי בעולם שלי, לכן הוא שוחרר מהמחוייבות המעיקה לנשום, מיד לאחר מעצרך.”

” וואוו מה זה הטירוף הזה? ואיך לא טסנו יחד בעצם? “

” לי יש דרכים שלי להכנס ולצאת מהארץ רק שאת זה הוא לא יודע ולא לקח בחשבון כי אני לא סומך על אף אחד. עובדה אם אותי היו תופסים עם המזוודה הייתי נכנס ל 12 שנים לפחות. אבל למען האמת ממנו לא ציפיתי. אבל עזבי אותו… אני בשנתיים האחרונות מרגיש חרא עם הסיפור שלך. עורך הדין פינס עשה עבודה טובה וגמר על 9 חודשים בפנים שזה יפה על כמות החומר שנתפסה אצלך. אבל אני לא רציתי שתשבי יום אחד.”

” אתה מכיר את פינס?”

צוחק “ככה  שלום שלום!!” אבל עזבי הוא לא חשוב, בשבילי אף אחד לא ‘יושב’, בטח לא אישה, ובטח לא את! אמרתי לו ‘ראובן תערער’ הוא שאל עם השתגעתי אמרתי לו ‘שמע לי – תערער’. ברגע שקיבלנו את שיבוץ השופט שישפוט אותך התחלנו לתת עבודה. החבר’ה בארץ סגרו את המשכנתא של הבת שלו ופינקו אותה ברכב ספורט ליומולדת, כל זה סייע לו להחליט את ההחלטה הנכונה. ואז שובצת לבית החולים. ישבת בלשכה של מנחם מהוועד, חמישה במקום שישה ימים בשבוע.  עבדת משמונה עד שלוש וביום חמישי עד אחת. הרי באחת הוא היה הולך למשמרת אצל אמא שלו, אז רק שתדעי שלאמא שלו פעם קראו קסניה פעם יסמין ופעם אחרת תהל, והן בדרך כלל בנות לא יותר מ 27 ומאוד לבבית. המטומטם אפילו התאהב באחת מהן. “

” עכשיו אחרי שסיימת את חובך לחברה הגיע הזמן שאני אפרע את החוב מולך. פתחי את מעטפה השניה בקופסא תמצאי בה מפתח לדירה – זה המפתח לבית שמכרת, הקונים – אנשים שלי פינו אותו, ולפני שעזבו שיפצו וקנו תכולה חדשה ואפילו רשמו אותה על שמך, אנשים טובים סך הכל.  מחר בבוקר כנסי לחשבון הבנק יש לך שם עשרת אלפים שח על כל יום שישבת כלומר מיליון שמונה מאות אלף שח. ” 

” תגיד זה אמיתי? אני לא מאמינה לאף מילה שלך. אם אתה יודע עליי כל כך הרבה למה אתה שולח לי טלפון? למה אתה לא מתקשר לנייד שלי? ” 

” כי כאן אני בטוח שלא תקליטי אותי ושלא מאזינים לי. פשוט. ואם את לא מאמינה תבדקי אותי מחר בבוקר גם בבנק וגם בבית הישן שלך. אגב נעלי אצבע אני פחות אוהב… ואת חייבת להגמל ממרלובורו לייט. ” 

מביטה סביב בלחץ” אתה רואה אותי עכשיו.. אלוהים אתה מטורף, אתה פה? ” 

” אני שומר עלייך גם מרחוק ולא אני לא ‘פה’ “

” למה אתה עושה את כל זה? “

” כי המתנתי שנתיים לשאול שאלה אחת: תגידי, את רוצה לבוא לחיות איתי? מה את אומרת? ”