כלב בן זונה

טיסה 316 נחתה מלונדון בזמן, כחמש שעות טיסה הגיעו אל סיומן המוצלח במחיאות כפיים המסורתיות. למטה המתין כבר צוות פריקת המטוס בחליפות סערה כפפות והטרקטורים המתבקשים. עד לעצירתה המוחלטת של מפלצת הברזל התגלגלה שיחת קיטורים שגרתית , בוסים, תנאי עבודה, אובר דראפט וצרות עם האישה. מיד עם הדממת המנועים נכנס הצוות המיומן להתנהלות הפריקה אותה תרגלו עשרות ומאות פעמים בעבר, בטן המטוס נפתחת מסוע המזוודות מתחבר אל מחסן מספר 5 וכנהוג ראשונים מתנייעים מטה כלובי בעלי החיים שהמתינו בטמפרטורה המתאימה ובסבלנות אין קץ לסיום מסעם החשוך.

הכלוב השלישי שעלה על המסוע היה שקט באופן מחשיד, את מקומן של קפיצות השמחה הבלתי נשלטות המלוות ביללות אושר,   החליפה דממה מעיקה. מבט חטוף פנימה גילה אמת נוראית – הכלב מת!! פודל לבן וחמוד עם סרט אדום בשיער שאסף אותו לקוקו קטנטן, וסרטים תואמים שעיטרו כל אחת מארבעת רגליו, שכב לו ללא נוע בסד הברזל הקטן עליו הועלה בהית’רו. מבוכה וחשש אחזו בצוות, מעבר לאי הנעימות הברורה מאליה, הרי יש כאן עילה לועדת חקירה פנימית, ויותר מזה לתביעה  שעלולה להביך חברה שלמה.

עוד כולם מתלבטים איך ידווחו על המקרה, ומה תהיינה ההשלכות, מביט פנימה ממוקה, סגן ראש הצוות ועיניו נאורו, “ביג’ו , זה בדיוק כמו כלב שהביא ילד, וזה כלב בן זונה לא נותן לישון – או נובח או מלקלק, יש לי רעיון ביג’ו אני הולך בבית שלי מביא כלב בן זונה,  אומר בן שלי שכלב ברח ואנחנו מחליפים את הנבלה מתה בנבלה חיה, מה אומר ביג’ו?”

“מה פתאום..” צחק דוד ראש הצוות, ” אתה לא נורמאלי זה צריך להיות בול אותו כלב, אותו גובה, אותו משקל אותו צבע, אין מצב.”  “ביג’ו – בחיי אמא שלי זכרונה לברכה זה בול אותו כלב, אתה רואה אותו זה כמו ראי. תן לי לקפוץ הביתה עשר דקות אני חזרה.”

“בול אותו כלב?” היסס דוד

“באמא שלי מנוחתה עדן בול אותו כלב אתה רואה אותו אתה רואה ראי.”

“אתה יודע מה, אני עושה איתך התערבות פה ליד כולם, אני שולח אותך הביתה להביא את הכלב, אם הבעלים לוקח את הכלב אני מזמין את כולם  ל”על האש” אצלי, אבל אם הוא לא לוקח אותו אתה מזמין את כל הצוות לחצ’פורי ו-וודקה, הולך ממוקה?”

“התערבנו”  השיב ממוקה “תן מפתחות לאוטו אני הולך להביא כלב בן זונה, עשר דקות אני פה” לקול צחוקם של חבריו נכנס ממוקה על כל 204 הסנטימטרים שלו אל הסובארו הממותגת הניע ונסע. “צוות דוד”, שכבר העמיס ופרק כבר מטוס אחד או שניים במהלך חייו המקצועיים הבין כי יש להאט את הפריקה על מנת להעניק מספיק זמן לממוקה להגיע הביתה להעמיס את הכלב בן זונה ולחזור מבלי שהדבר יחשיד איש, ואכן הפריקה הפכה איטית להחריד. לפתע נתגלעו “בעיות” במסוע המוריד מזוודות מהמטוס ו”רעשים” במכשירי הקשר המדווחים אחורה למשרד הפכו דומיננטיים, עשרים וחמש דקות ארוכות של בעיות קשר וקשיים לוגיסטיים הסתיימו בחריקת בלמים של סובארו לצד המטוס, מתוכה יוצאים 204 סנטימטרים של שרירים גרוזיניים ולצידו פודל קטנטן מקפץ. “נו, דומה או לא ביג’ו?” נעמד ממוקה גאה ליד מושא שינאתו.

חמשת חברי הצוות הנותרים הסתובבו בפליאה סביב הכלבלב שהיה דומה דמיון מפתיע לבר מינן מהכלוב. “נראה לי הולכים לאכול על האש אצל דוד, זה לא דומה – זה תאום” סינן סלאבה, הנהוני הסכמה גיחוכים ובדיחות הוחלפו בין חברי הצוות על חשבונו של דוד.

“טוב, תוציא את הבר מינן ותכניס את הכלב שלך.” אמר דוד המופתע.

“מה אתה חושב אני גרוזיני טמבל ביג’ו? אני עושה פשע מושלם, לא סתם שוד.” השיב לו ממוקה עת התכופף לכלוב. הוא הוציא משם את גווית הפודל המת ובעדינות ראויה לציון פרם את הסרט הקשור לשיער ראשו המת, ואת ארבעת הסרטים התואמים הקשורים כעדי לרגליו חסרות החיים, את הגוויה עטף בניילון והניח בתא המטען של הרכב. כעת הוא התפנה לקשט את ה”בן זונה”, מה שלא עשה לאף אחת משלושת בנותיו בארבע עשר שנות אבהות הוא עושה כעת לכלב אחד “בן זונה” – קוקו, ואת מה שלא העז לרכוש לילדותיו העניק עכשיו אחר כבוד לחיית המחמד – צמידים. כך כשהוא מוכן הוכנס הכלב של ממוקה לכלוב, והועבר לטרמינל הנכנסים,  בזמן שסלאבה לקח את הבר מינן לקבורה מאולתרת בשטחי הבור המקיפים את שדה התעופה.

כאב גאה המביא את ביתו אל חופה וקידושין, הגיע ממוקה אל מחלקת “אבידות ומציאות”, שם נוהגים לאסוף כלובים מסוג זה, והפקיד אותו אחר כבוד אצל תורן המחלקה. הצוות כולו המתין בדריכות לגורל ההתערבות כשהוא צופה ממרחק בנעשה.

דקות ספורות עברו ואישה כבת 80 נשואת פנים ומהודרת ניגשה אל דלפק המחלקה והלינה על כך כי אינה מאתרת את הכלוב אותו שלחה שעות ספורות קודם אל בטן המטוס. “אההה כן” מילמל התורן “בבקשה” והגיש לה את הכלוב שהביא ממוקה אך זה מקרוב.  במקביל הקריא לה את שטר המטען הנלווה כפי שהתקנות מחייבות.

סוג הכלב – פודל

מין – זכר

משקל – 3 וחצי קילו

צבע – לבן

סימנים מיוחדים – עיטורים יחודיים ותואמים בצבע אדום על הראש ועל כל אחת מהרגליים.” והגיש לה את הטופס לחתימה

“כל זה נכון” השיבה “ובכל זאת זה לא הכלב שלי.”

“איך יכול להיות? הוא עונה לכל הקריטריונים המופיעים בשטר המטען, יותר מזה, הצמידים שלו תואמים לשלך,  עכשיו תצטרכי להוכיח את, כי זה לא הכלב שלך גבירתי.”

“תראה בחור צעיר, אני אולי מבוגרת אבל לא סנילית, אלא אם כן אליהו הנביא היה איתנו על הטיסה, אני לא רואה איך יכול להיות שאני שולחת כלב מת לקבורה בארץ הקודש ואחרי 5 שעות טיסה הוא יוצא מבטן המטוס חי!!”

המבטים המחוייכים של הצוות התמקדו בממוקה הרוטן, “בא סלאבה,  זה המזל שלי עכשיו אני צריך לעשות קוקו לכלב מת….. כלב בן זונה.”