יום הולדת

מה חוגגים ביומולדת? מישהו מבין? עוד שנה של הישרדות במציאות לא הגיונית? עוד שנה שבה התקרבת אל הסוף הבלתי נמנע? מה? אני באמת לא מבין. אני מכיר גם את הסיפור על אותו רבי שבכל יום הולדת הגיעו אליו תלמידיו ושרו לו “השנה התקרבת עוד שנה ליום מותך”. כשנשאל הרבי ידי צופה חיצוני מדוע הוא מתעקש שדווקא זה יהיה שיר יום ההולדת שלו הוא ענה “הם מזכירים לי כי הזמן הולך ומתקצר והרי זה התמריץ החזק ביותר לעשיה למידה ויצירה”. האמת, לא נורא דחוף לי שיזכירו שהתקרבתי עוד שנה למלאך המוות, ובטח לא שיחמיאו לי על ששרדתי עוד שנה, מה אני ב”אח הגדול” אחרי תוכנית הדחה?

ככה נולד ריטואל מטומטם שכולנו לוקחים בו חלק. מישהו חיפש סיבה לחגיגה, חשב חשב ואז נשמעה צעקת אאוריקה “אחגוג את זה שלהבדיל מהיום הזה בשנה שעברה יש לי בדיוק שנה פחות לחיות – זהו יש לנו את זה – גאוני.” הדבר היחיד שיותר מביך מחגיגת יום הולדת עצמה הוא ברכות יום ההולדת ברשת. תודות למארק צוקרברג היום אתה מיודע על יום ההולדת של כל מי שאמרת לו שלום מהיום שלמדת לדבר, ובעיקר על ימי הולדת של כאלה שגם אם ידרכו לך על הרגל בתור לקולנוע לעולם לא תדע ששמחת בשמחת הולדתם, תרבות העדר במלוא תפארתה.

הברכות האלה מחולקות למספר מעגלים מהקל אל הכבד. ראשית, אלה שמתעלמים בשבילם תחיה – תמות אין כאן שום הישג ראוי להערכה. המעגל השני הוא אותם חברים רחוקים שלך ולהם יש שני מכנים משותפים בולטים לשניכם יש פייסבוק ושניכם משתזפים תחת אותה שמש. הוא מרגיש לא נעים כי ביום הולדת הבלחת עם איזה “יום הולדת שמח” אז הוא מחזיר לך באותו מטבע. המעגל השלישי והקטן יותר הוא אותם אלה שהם מכרים שלך ורוצים להוסיף פניה אישית לברכת ” יומולדת שמח” הם יוסיפו לפני זה את המינוח “תותח” או “מלך” בעזרתו יקפצו למעגל המקורבים יותר. המעגל הבא הוא החברים שמכירים אותך לא כתמונה על קיר וירטואלי אלא ממש יודעים איך הקול שלך נשמע, ואם יש לכם חוויות משותפות מהעבר הן תוזכרנה, על פניהם הן תעלנה חיוך של שביעות רצון “הראתי לכולם כמה אנחנו חברים” על פניך היא תעלה חיוך תמהון ” אם זה מה שעושה אותו מאושר אז …..”, את שאר הקוראים זה פשוט לא מעניין ולכן הם לא טורחים לקרוא את החידה הבלשית המשעממת הזו.

אבל את כתר המלכות של הברכות המביכות לוקח בהליכה המעגל הקרוב – המשפחה. ברכות של ילדים עילגים שכותבים עם שגיאות כתיב מכתב פרטי להורים בסיגנון ” לאבא אכי תוב באולם אואבים עוטך” מרגש ברמה האישית אבל להעלות לרשת, למה??? האם לזה הילד התכוון בכותבו ברכה כנה אמיתית אישית ופרטית לאיש שהוא הכי אוהב בעולם? למה שמישהו יכניס אותנו ככה בהתנדבות לפרטיות הכי אינטימית שלו, ומדוע שיעשה מעשה כל כך לא הגון כלפי הילד שלו עצמו, שהרי לא לכך הוא התכוון. אבל היהלום שבכתר הן אותן אמהות שמודות לילדהן ביום הולדתם שהפכו אותן לאמהות, או לימדו אותן להיות אמהות……נו באמת……וזה עוד מוות קטן לעומת המוות בעינויים כשאחרי שלמי התודה הללו מופיעה שיר בחריזת א/ב שלידו אפילו ספר הטלפונים של עפולה נראה כאילו נוסח על ידי הסופר של “שיר השירים”. מה שיותר מטריד מהברכה עצמה הן התגובות שבאות בעקבותיה, “מרגשת” “מתוקה” ועוד תופינים מהז’אנר המנומס בעיני בית הלל, ומהז’אנר המתחסד בעיני בית שמאי, כך או כך, המשמעות הטראגית בתגובות הללו היא למעשה עידוד המשך הנוהג הנלוז הזה. את אוהבת את הילד שלך זה ברור ומובן, תאמרי לו את זה כל יום כשהוא קם בבוקר, כל לילה כשאת משכיבה אותו לישון, ובין לבין – אבל תאמרי את זה לו!!! ולא לעולם כולו. בכלל מדוע הצהרות אהבה שהן דבר אינטימי, אישי שבן אדם לחברו, צריכות להיות נחלת הכלל.

עכשיו אתם שואלים איך נופל עליכם הנאום הזה משום מקום. אז ככה, עוד מעט יש לי יום הולדת, ומכיוון שאני איש כל כך טרנדי מעודכן אופנתית וכולי אני מצטרף לטרנד האחרון ברשת, שהוא במקום שתאחלו סתם ברכת יום הולדת תשתדלו לצרף לברכה מעשה טוב שעשיתם מעכשיו ועד ליומולדת כל דבר שקשור בתרומה לקהילה, עזרה לקשישים, יוצאי שואה, ילדים מיוחדים, ילדים בכלל, הומלסים, כל דבר שעולה בדעתכם. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לכם שהפכתם אותי לאדם מכיל יותר ( באמאשלכם שמישהו יסביר לי מה זה) ולימדתם אותי להיות אדם טוב יותר. (בעעעעעעע)

אההה כן וחסר לכם שלא תברכו אותי, משהו כזה משתפך, מתקתק וחמים – בכל זאת יום הולדת – מה אין לכם לכם לב???