שיכור או משקר

שיכור או משקר

בוא הנה ים מה באת עקום? אני מכיר את הפרצוף הזה.  זה פרצוף שרק אישה יכולה לעשות.

“איך אתה יודע?” כי עם אישה אתה או שיכור או משקר. “מה כוונה?” ( צחוק מתגלגל) יש דברים שלא לומדים מגוגל, אתם יודעים הכל על מכונות ומחשבים  ולא מבינים כלום בבני אדם, אז בוא תקשיב ילד כשאתה עם האישה הנכונה אתה או בשיכרון גבהים או בשיכרון מעמקים ואם אתה לא בזה ולא בזה אתה משקר לעצמך שאתה עם האישה הנכונה. בוא אני אספר לך סיפור.

אני את שירה ראיתי פעם ראשונה בתרגיל חטיבתי. היה אמצע הלילה אנחנו היינו מסריחים אחרי שני לילות בלי שינה בשטח, ופתאום הזמן עצר מלכת. היא עמדה שם חדשה וביישנית כמו פנינה בתוך צדפה. היא דיברה עם חברות שלה מהמודיעין. היה בלגן, מאות אנשים אבק צחנה של זיעה רעש בלתי נסבל של שרשראות טנקים וצעקות, ואני? אני ראיתי רק אותה. הייתי באינקובטור מנותק מהמקום והזמן. באינקובטור הזה היינו רק אני והיא, ואז היא נעלמה. מאותו תרגיל כל פעם שהגעתי לחטיבה חיפשתי תירוצים להגיע לצריף של המודיעין, ואז כשכבר הייתי שם הייתי הופך ליותר אילם מג’ירפה.

שנתיים אחר כך אני יושב בקפיטריה של האוניברסיטה לבד, אחרי עוד תרגול לא מובן בכלכלה מאקרו – שהשם יעזור מה חשבתי לעצמי ללמוד את כתב החרטומים הזה? – פתאום נכנס שובל של אור הרמתי את העיניים ושירה מולי. חייכתי אליה, היא חייכה אליי. “אתה זוכר אותי?” ברורררר עניתי. היא הביאה קפה נטול עם חלב סויה בלי סוכר התיישבה מולי והתחלנו לדבר. פתאום הכל נפל במקום, כל מילה – בעיטה לחיבורים – חדה מדויקת וכובשת. בפעם השנייה שנפגשנו אחרי שבוע היא באה להתיישב לידי אמרתי לה באומץ לא אופייני וטיפשות אופטימית כמו שיש רק לשיכור  “את יודעת שזה יגמר במיטה נכון?” ואז היא נתנה לי את החיוך הזה שלה ואמרה ” אופטימי הא?” כשאתה עם האישה הנכונה טרונצ’ו זה אומר שכשאתה שיכור אתה הכי פיכח. סאחי בשפה שלכם

בדירה שכורה.

שלוש שנים אחר כך בדירה שכורה בלי מספיק אור של שני סטודנטים תפרנים תחמנו את האושר בחמישים מטר רבוע ברז דולף וארנונה. היא היית יהלום לא מלוטש ואני תיש צעיר והיה שם כישוף שחיבר אותנו.   מריבה סתמית של תרכיז אגו מהול בכמויות לא סבירות טמטום ואדרנלין הביאו להפרדת כוחות. אם תיימיני אשמיל אם תשמילי איימין.

עשרים וארבע שנים שמונה חודשים וארבעה ימים עברו, אני מתדלק אחריי נעמדת מכונית מלוכלכת ממנה יוצאת הנסיכה הקסומה מחייכת, המבטים נפגשים היא מחייכת ואני ג’ירפה. “איך יכול להיות שהיא יותר יפה מלפני עשרים וכמה שנה?” חשבתי לעצמי  .  היא לא שאלה איפה אני עומד בחיים, ואני לא שאלתי אותה, אתה לא שואל שאלה שאתה לא רוצה לדעת את התשובה עליה. לשנינו היה ברור כי התדלוק הטעין משהו שאנחנו חייבים לפרוק. נצמדנו לזכרון ובמשך ארבע שנים גנבנו זמנים של חוויה ואושר ביחד. והיה אושר!! נעמי שמר פעם כתבה “אין מלכודת מסוכנת כשלוותם של אוהבים”, ואנחנו נפלנו למלכודת הזאת כמו פרה עיוורת המובלת לשוחט. יום אחד קרה משהו, מי זוכר? והאמת מה זה משנה?  ושוב תמצית אגו בתוך כוס גדושה של טמטום ואדרנלין הביאו להתרסקות הפנטזיה אל אספלט המציאות אפורה.

בית גיל הזהב

שלושים ושתיים שנים  ארבעה חודשים ושמונה ימים הילדים שלי ממליצים לי על גיל בית הזהב, אני יודע שזה בית אבות – אבל אני לא רוצה להיות עליהם לעול ומשקר להם שאין לי בעיה עם זה. הם קונים לי שבוע התנסות כאן, אני מקבל את החדר בראשון בצהריים ובערב אני יורד לאכול ונחש את מי אני פוגש שם עם אותו חיוך? אני חושב לעצמי “ססאומו איך היא רק יותר יפה? איך זה יכול להיות?” אני רוצה לגשת אבל לא יכול, רוצה לדבר אבל אני שוב ג’ירפה. אני עושה כאילו אני לא רואה מתיישב בשולחן רחוק לבד – לא מכיר אף אחד  וסגור בתוך עצמי. פתאום נמשך כיסא מולי היא מתיישבת מולי מחייכת את החיוך הזה שלה ושואלת: ” אתה יודע שזה יגמר במיטה נכון?” מאז שנתיים וחצי וארבעה ימים אני וסבתא שלך ביחד. היא המזל שלי ואני רוצה לקוות שאני שלה. אבל דבר אחד בטוח איתה אני שיכור אז כנראה שהיא הנכונה.

“אתה לא מצטער על כל השנים שלא הייתם ביחד?” ואם אצטער זה יעזור ? אני למדתי שצריך להתרכז במה שיש ולא במה יכול היה להיות.  בתוך החמוץ מתוק למדתי להדחיק את החמוץ ולהתרכז במתוק.

“ותגיד איך אתה יודע שלא תיפרדו?” תקשיב ילד בגילנו אתה כבר יודע שאתה לא יודע כלום אבל אגו כבר משעמם, אדרנלין כבר בקושי יש ומטמטום אתה מקווה שנגמלת.

לך לך תתקשר לחברה שלך אגו טמטום ואדרנלין הם קוקטייל רע שהאנג אובר שלו הוא בדידות.

” רגע אני רק אגיד שלום לסבתא?” הנה היא יצאה מהמעלית..

“תגיד ילד  איך אני נראה? (מזדקף מיישר את החולצה) ……