החיים שבו למסלולם

השבוע עת שבתי הביתה זעקות  של האיש שאוהב את עצמו יותר  משסוקרטס אוהב את האמת – אסי ” אני גיי אני קול ואני בטלוויזיה ואתם לא” עזר, ולצידו צחוקה עמוס השיניים של רותם- “אני יפה אני עשירה ואתם לא “-  סלע רמז לי שמיד יגיע סיפור קורע לב על אב שנטש או אם שהכתה, ומיד אחר כך תגיע חריקה צורמנית ששמועות בלתי מבוססות יכנוהה זימרה, כאשר לאחריה יגיע גשם סופרלטיבים לא מחוברים שיגרמו למושג שקר להסמיק מבושה.  אבל משהו בכל אופן היה שונה!!

מהדלת הבחנתי כי צלחת הפיצוחים העמוסה כל טוב, ופירות העונה להתפאר, התחלפה בכערה בריאה של סלרי ופלפל ירוק – שהוא למעשה הטובא של הפירות – גדול רעשני ולא תורם להרמוניה – את הקרלסברג המסורתי החליף דגם חיוור של ויטמינצ’יק. בשלב הזה כבר לא צריך שיקראו לך שרלוק, גברת מארפל, או אפילו גשש בלש כדי להבין כי משהו יסודי כאן השתבש. פלאי ההדחקה ונפלאות החשיבה החיובית הביאו אותי לחפש על המסך איזה קריפ שלוחש בארוטיות לעגבניות, או ברנש מזוקן שצועק על כל מה שזז, זו בתוספת צירופי לשון סתומים כמו ל”צלחת” או “פס” היו מספקים לי את הרגיעה אחריה תרתי בדבקות של יהודי מאמין בתום צום כיפור המריח חריימה. אך לשווא. המציאות כפי שהכרתי אותה כבר לא תראה אותו דבר.

על המסך ריצדו חסרות מנוח דמויות של דייגים ויקינגים עירומים למחצה וחמושים בקוביות בבטן. זה החל בסיפורי חיים תמוהים של אנשים שמחים שכל תכליתם בעולם הזה היא לקפצץ מעל מכשולים מומצאים באושר עילאי לזחול מתחת לגדרות תוך שירת “איזה יום שמח לי היום”, ולטפס על גדרות משל היו אורנג גוטאנג  המשתובב עם אחיו בספארי אפריקאי, כל השמחה הזו מתרחשת כאילו אין בנקים בעולם ותשלומי הארנונה הן נחלת העבר, כאילו החדשות שזה עתה הסתיימו לא דיווחו על עוד דברי הגות פרי מוחם של דוד ביתן וסתיו שפיר. (באשר לביטויים “פרי” ו”מוח” עדיין ניטש ויכוח)

הרמת הגבה התמוהה ומבטי המשתאה פגשו את חיוכה שבע הרצון של “כנגדו”, כאשר היא בוהה באופן מטריד ביצורים הנרקסיסטים  המתרוצצים על המרקע כאילו היו אלה כדורי סנוקר במשחק גמר אליפות העולם בשפילד. “תראי כמה הם טיפשים…” הפטרתי, “ראשית, כל הרחבה ריקה והם הולכים דווקא לאיפה שקשה – באמצע – ראש בקיר ישראלי טיפוסי, מדוע שלא יתלבשו כבני תרבות וילכו באופן מכובד אל עבר קו המטרה, זה גם יותר אסתטי וגם פחות מעייף. שנית, בטח יש להם אופי נורא, ושלישית הם בטח טיפשים – בלטה, כי מי שכל היום מוטרד משרירי הבטן וודאי לא עסוק בהגותו של ויטגנשטיין או ברעיון האידיאה האפלטוני.” אני נוטה להניח שעיניה לא ירדו מהמסך כי רעש הפלפל הירוק אותו לעסה מנע מבעדה להאזין ברוב קשב לקול ההיגיון הצרוף שזה עתה הוצג בפניה בדיוק כה מרשים.

התיישבתי על כורסתי האהובה – המעוז האחרון שטרם נכבש, כאשר שאריות החיים כפי שהכרתי אותם מתפיידים ונעלמים אל תוך זעקותיו המתלהבות של אסי עזר, שאלוהים יעזור. בעודי מנשנש גמבה בריאותית, ותוהה בייני לבייני האם “כנגדו” היא זו שקובעת למעשה את לוח השידורים של “קשת”….ואז זה קרה…. על קו הזינוק עמדה בת אלים בכבודה ובעצמה, אשר נטוותה באריג זהב מבטה המצועף ושיניה הצחורות העידו כי מדובר בסוגה עלית של איכות נשית, ועוד בטרם הספקתי להלחין את שיר הכיסופים אותו כתבתי במהירות הבזק הוחלף הערוץ מפאתי הסלון, “חשבתי על זה” היא מלמלה, “זה באמת מאוד שטחי פולחן הגוף הזה, עכשיו מתחילה סידרה העוסקת בהשפעות הפוסט מודרניות על תפיסת ה”אני” של פרוייד, כפי שהיא משתקפת ביצירה הפופולארית פוסט מלחמת העולם השניה.” אז עברנו ל”אח הגדול”.

החיים שבו למסלולם.