המיזוגן והגזען

תסמונת העדר הגואה בימים האלה בחסות הפוליטיקלי קורקט מרדדת את השיח לכדי סיסמאות טוויטר. סיסמאות  המתרחקות אט אט מהמציאות הממשית ובונות אינקובטור של מציאות וירטואלית שכל מי שמעיז לערער את יסודותיה זוכה לשלל כינויי גנאי שמתחילים במיזוגן וגזען וממשיכים במרחב אינסופי של עלבונות.

המיזוגן

קחו לדוגמא את מחאת הנשים בעקבות רצח ילדת מסתננים על ידי חבר של אמה. המחאה זעקה בקול גדול כי ישראל מסוכנת לנשים, ופנתה לממשלה שתפעל למיגור התופעה. לא רק הפגנות אלא גם השבתת עבודה בארגונים ציבוריים (אלא מה, אם אפשר לא לעבוד ולהיות מתוגמלים בכסף של כולנו אז למה לא? כמה עצמאים קטנים שבתו? נכון,אף אחד).  העובדה שישראל היא אחת המדינות המוגנות בעולם לחיות בן כנשים לא הפריע לאיש להמשיך ולזעוק. גרוע מכך, למעט בודדים איש לא בדק את העובדות השוללות באופן מוחלט את הטענה בבסיס המחאה. יאמר מיד בלי קשר למחאה, רצח הוא רצח ואלימות היא אלימות והיא ראויה לעונש מרתיע וליד פלדה שתעמוד מנגד.

מתוך מסמך מחקר מודיעין של  האו”מ עולה כי שיעור הרציחות בתוך המשפחה בחלוקה יבשתית לכל מאה אלף תושבים  הוא כדלהלן: אפריקה 3.1 אמריקה 1.6 אסיה 0.9 אירופה 0.7 בישראל עד כמה מפתיע שזה ישמע השיעור עומד על 0.4. אותו דוח עצמו מצביע על ישראל כאחת המדינות הבטוחות בעולם לנשים ליתר דיוק היא ממוקמת במקום העשירי לפני אנגליה גרמניה ועוד רבות וטובות.

בניגוד למקובל לחשוב מצבן של נשים בישראל לא רע יחסית לעולם, ועדיין טעון שיפור, ב”מדד השיוויון המגדרי” המפורסם על ידי הפורום העולמי לכלכלה מדורגת ישראל במקום ה 44 לפני ארה”ב ואיטליה ומתחת לרבות מהמדינות המפותחות.

לטובת המחאה והעצמת האפקט המספרי גוייסו נשים שנרצחו על רקע שאינו אלימות במשפחה וכאלה שמותן לא נקבע כלל כרצח. מה לא עושים על מנת להצדיק הפגנת כח של ארגונים שיכורי כח?  ואם על הדרך אפשר לתת עקיצה לממשלה אז הרווחנו פעמיים.

עד כאן המיזוגן מכאן הגזען.

הגזען

באוכלוסיית המיעוטים המהווה כ 20 אחוז מהאוכלוסיה הכללית מהווה כ 50 אחוז מסך כל הרציחות, ראוי גם את זה לדעת כאשר באים לטפל בבעיה אך היא אינה משמשת טיעון לאי נכונות הנתונים מאחר ומיעוטים בעלי אזרחות ישראלית זכאים לאותה הגנה לו זכאי הרוב. יחד עם זאת שינוי כזה לא יכול לבוא בלי ההנהגה הערבית ישראלית שאם היתה עוסקת קצת פחות בסוגיה הפלסתינית ויותר בבעיות ביוב ושיוויון מגדרי במגזר יכלה להיות מנוף מרכזי לשינוי שלא מגיע.

ליבסקינד במעריב מהיום (8/12/18) מצטט את  הדו”ח של יונתן יעקובוביץ’ מהמרכז למדיניות ההגירה הקובע כי שיעור עבירות האונס המבוצעות באוכלוסיית המסתננים  גבוהה ב 330 אחוז מהאוכלוסיה הכללית – יש לזכור כי חלק ניכר מהפשיעה הזו כלל לא מדווחת כך שהמספרים האמיתיים כנראה גבוהים בהרבה –  ארגוני הסיוע למסתננים קובעים כי 70 אחוז מנשות הקהילה סובלות אלימות ונתוני הרווחה קובעים כי 14 אחוז מכלל המאכלסות מעונות לנשים מוכות הן ממוצא אריתראי. מדובר על אוכלוסיה שנכנסה  ארצה בניגוד לחוק תוך פגיעה בריבונות הישראלית ומאותרגת על ידי התקשורת כחלק  מהבון טון הטהרני הכללי.

מחאה צריכה לעמוד על קרקע עובדתית מוצקה. לנשים יש הרבה על מה למחות, אפליה בשוק העבודה, יצוג בדירקטוריונים ומוקדי קבלת החלטות, בחינוך ועוד. רצח נשים הוא לא אחד מהם. הפיכתו לדגל המאבק עושה עוול למאבק הזה ומדיר ממנו חלקים בציבוריות הישראלית המתעניינים גם בעובדות ולא רק בהצטנפות בחיקו החם של הקונצנזוס. אותם חלקים שאינם פוחדים להיקרא גזען או מיזוגן רק כי הם דבקים בעובדות.