תנועת המטוטלת

תנועת המטוטלת יכולה להיות הרסנית עד שהיא מגיעה לנקודת שיווי המשקל. היא שטה במסלול קבוע ורומסת את כל אשר הנקרה בדרכה. בתחילה היא בקצב שיא מאיים ומהיר ואט אט היא מאבדת מכוחה ומגיעה לנקודת האיזון המושלמת במרכז המסלול.

במשך שנים נטתה המטוטלת במערכת היחסים הבין מגדרית לטובת הגברים, כח פיזי עיצב כח פוליטי כלכלי, שליטה ולעיתים אף מונופול על מקורות המידע,כל אלה העניקו לגברים שליטה כמעט על כל משאב אפשרי. הם צברו כח לא פרופורציוני לגודלם באוכלוסיה, וכח מוגזם, כמו כל כח מוגזם – משחית!! עם התפתחות החברה ואיתה מקורות המידע והאפשרויות הכלכליות לצד אידיאולוגיות של שוויון בין פלחי האוכלוסייה השונים, התקדמו הנשים באופן עקבי וצמצמו את הפער. אנחנו עוד רחוקים מהשוויון המיוחל אולם כברת דרך משמעותית כבר נעשתה.

ישראל בהיבט הזה מתקדמת יותר מרבות ממדינות העולם, אחרי עשרים ושלוש שנות עצמאות כבר היתה כאן ראשת ממשלה בארה”ב זה יכול להתרחש לראשונה רק לאחר למעלה מ 230 שנות עצמאות. יצוג נשי בולט קיים בכל צמתי קבלת ההחלטות המרכזיים . בית המשפט העליון, בנק ישראל , צמרת הבנקאות הפרטית , בכנסת, בממשלה , בתרבות ועוד. זה עוד רחוק מלספק ואנחנו עוד לא שם, אבל זרע השינוי כבר נטמן באדמה והחל לנבוט. נכון, הבדלי השכר עדיין בלתי נסבלים ובלתי נתפסים אולם הם חלק מפערי שכר הקיימים בכלל במשק הישראלי בין אוכלוסיות חזקות וחלשות ( יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחיים, מרכז ופריפריה, ועוד).

כאמור, תנועת המטוטלת רומסת את כל אשר הנקרה בדרכה. כעת המטוטלת נמצאת בצידו השני של מסלולה. בחסות רשתות חברתיות, ארגוני נשים מיליטנטיים, אידיאולוגיות שיוויוניות, מבנה כלכלי ואוטוסטראדת המידע – הפכו נשים כמו גם קבוצות מוחלשות אחרות בחברה לפרח מוגן שחל איסור מוחלט לומר ולו מילה כנגדו, שכן אם כך תנהג תזכה לקיטונות של גינויי וכינויי גנאי אין ספור, היכן שמתחילה אידיאולוגיית השוויון מסתיים חופש הביטוי. הכח משחית כבר אמרנו??

חוק המונע הטרדה מינית הוא חוק נחוץ במציאות בה נשים נוטלות חלק גודל והולך בכלכלה בכלל בשוק העבודה בפרט, אולם הגדרת הטרדה מינית כפגיעה מילולית היא לא רק בעייתית ומביכה היא גם פגיעה בחופש הביטוי, שהרי הוא נמדד דווקא בנקודות הקיצון שלו ולא במיינסטרים. בדמוקרטיה מותר להיות מגעיל, זה לא רצוי ומאוס אך מותר. לא ברור מדוע עלבונות על רקע מיני חמורים יותר מעלבונות על רקע שכלי או עדתי או דתי או כל עלבון אחר. מדוע בדיחה סקסיסטית גסה וגועלית חמורה יותר מבדיחה גזענית או עלבון שכלי כזה או אחר לכפיף או קולגה בעבודה? מדוע לעג למידת גופה של מישהי גרוע יותר מלעג למנת המשכל שלה או למוצאה העדתי?

אך הזירה הגרועה מכל מתרחשת ברשתות החברתיות ולאחרונה אף בעיתונים. אין שום צורך או סיבה להוכיח דבר מספיק שמישהי, כל אחת, תאמר דבר מה נגד מאן דהוא והוא כבר הפך אשם, מיד מקהלת הצדקנות הכנסייתית ברשת תציע להעניש אותו בחמורים שבעונשי העת העתיקה, משומקום תצוץ היועצת שתמליץ לתמוך במתלוננת ולגרום לו לשלם מחיר בקריירה, בחיי המשפחה ובכל תחום אחר שיכול להסב לו נזק. וכל זה רק !!! כי היא אמרה, אף אחד חלילה לא ימליץ לבדוק את העובדות לאשורן, איש לא יציע לשאול את ה”מטריד” האם אכן כך היה. בחסות אווירה ציבורית דורסנית שכזו לא נשארת ל”נאשם” בזירה הוירטואלית שום סיכוי אמיתי להבהיר את עמדתו או להסביר את ההתרחשות מנקודת מבטו. לרוב יקרוס תחת הלחץ ויעדיף לצמצם את הנזק בסגירת הפרשה במהירות האפשרית גם במחיר כבד של החתמת שמו ואיבוד מטה לחמו ובלבד שהעניין לא יצבור תאוצה, כיוון שברור לו כי אין לו דרך להוכיח את צדקתו ולמעשה כל שנותר הוא צמצום נזקים . טרור בחסות החוק. לתוך הסחף הזה נשאבו פוליטיקאים פופוליסטים עיתונאים משפטנים ואחרים, כי כשהרוח נושבת עדיף לנסוק איתה ולא להתייצב למולה. כך כל גבר הינו נאשם פוטנציאלי, בוודאי מנהל, וכל אישה מחזיקה כרטיס פיס זוכה בפוטנציה.

“שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים – דרך נשר בשמיים, דרך נחש עלי צור, דרך ספינה בלב ים, ודרך גבר בעלמה” – פרשנים כבר הסבירו כי מדובר בסוגיות מורכבות העולות מן הקל אל הכבד, מכאן שביחסים בין המינים אין שחור ולבן יש למעשה הרבה יותר מחמישים גוונים של אפור. למורכבות הזו אין שום מקום או ביטוי בפוסט פייסבוקי או ב – 400 מילה של כתבה. עמנואל רוזן, ירון ברלד, סילבן שלום, ניצב בר לב, ינון מגל, הן רק דוגמאות רנדומאליות של כאלה ששילמו מחיר יקר מבלי שהוגש נגדן אפילו כתב אישום, וההאשמות החמורות נגדם לא הגיעו למקום היחיד בו האשמות מן הסוג הזה אמורות להתבהר – בית המשפט. מדובר באנשים חפים מפשע, ששילמו מחיר יקר מבלי שנדע אם פשעו בכלל!!! כדאי לשים לב איך נחרץ דינו הציבורי של רחבעם זאבי גנדי רק על סמך תחקיר עיתונאי חד צדדי ומוטה כשהוא בוחר לא להגיב מהסיבה הפרוזאית שהוא….מת. בבנק הפועלים החליט שופט בדימוס בבית דין לעבודה כי לא הייתה הטרדה מינית ובכל אופן זכתה המתלוננת בנתח כספי שמן, צריך פיס בחיים. בפעם השלישית – כח מוגזם – משחית!!!

עכשיו, אחרי שאמרתי את כל זה רק אוסיף כי מי שמנצל חלשים ובכללן נשים הוא חלאה, וראוי כי נאהב כל אדם גבר או אישה, ועוול הוא עוול הוא עוול . תרבות העדר ורפלקסים פבלובים הם אינסטינקט מסוכן שבעטיו מאבדים אנשים חפים מפשע את עולמם ראוי שנזהר בכבודם ולא נשפוך את דמם בטרם נערך בירור מעמיק ורציני של העובדות, בירור כזה לא יכול להיערך בתוך אווירת טרור תקשורתי וחברתי.

5 תגובות בנושא “תנועת המטוטלת”

  1. חזק ונכון.
    אך, לדעתי, מזמן הדבר הפך ממטוטלת מתמטית (שמתאזנת בסופו של עניין), למטוטלת כאותית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *