תהיות על מסורת

להיות ילד בחולון של שנות שבעים והשמונים היה למעשה להיות מסורתי, להיות אחד שמעביר את המסורת הילדותית למקבילי הגיל שלך. כמו כל מסורת היו מנהגים ששמרנו עליהם באדיקות לצידם של פיוטים ואמונות שחריגה מהן פירושה גט כריתות מהחבר’ה או מהעדר, ואתם יודעים מה דינה של כבשה שהתרחקה מהעדר…. אבל מאז ומעולם התפיסה המסורתית נראתה קצת מפגרת והשאירה שאלות פתוחות לא מעטות.

נתחיל בפיוטים :”ברהל’ה ברהל’ה צא החוצה/אמא ואבא יתנו לך עוגה.” כמה שאלות: אמא ואבא של מי? של הברהל’ה? של המשורר? של הזמר? מי כתב את זה בכלל? מי הלחין?  . ברהל’ה אוהב עוגה בכלל? מה פתאום עוגה לפני האוכל? ובינינו, אם אתה לא צרפתי רעב למה שתרצה שהעיסה הרירית המכוערת הזאת תצא בכלל?.

בכלל שירי הלל לרמשים ומקקים היו להיט, בכל פעם שהיינו רואים דבורה היינו נותנים קולנו בתפילה:

“מלח מים מלח מים”. מישהו פעם בדק את השפעתם של מלח ומים על דבורה? האם זה מלח בנפרד, ומים בנפרד, או שזה השילוב? ואם כן אז מה המינון?  האם זה בטמפרטורת החדר או שצריך להעביר אותם תהליך שינוי טמפרטורה? אגב דבורים יודעות עברית? גם כאן הלחן עממי.

אבל התורה שבעל פה היישובית לא הסתיימה בשירה ופיוט היא המשיכה עם אמונות של ממש, ומצוות עשה ואל תעשה. היה והייתה הולך ברחוב והייתה נתקל בנבלה של בעל חיים חובה היה עליך לירוק כי אם לא – יצמחו לך שני ראשים. מי הגורם הרפואי שחתם את שמו על התגלית פורצת הדרך הזו? פרס נובל ודאי ממתין לו. האם זה סה”כ שני ראשים? או עוד שני ראשים סה”כ שלושה? ואם זה קורה יותר מפעם אחת מספר הראשים של הסובייקט יכול לגדול עד אינסוף או שמא זו התרבות חד פעמית? האם את הראשים הנוספים הוא יכול לתרום? או שתרומתם תביא למותו המיידי?

בכל פעם שילד היה מגיע לבית הספר אחרי שהסתפר היה לגמרי ברור ומובן כי הוא יקבל מכות באזור חוליות C1 ו – C2, מדהים כמה ילדים יכולים להיות מדויקים.  כאמור, כולם ידעו שזה מה שיקרה הילד, החברים, המורים, הוריו – כולם!! אף אחד מעולם לא התלונן על אלימות או חוסר חינוך, כי שמירה על מסורת היא סוג של חינוך, וכאפות בראש אחרי תספורת הן מסורת!! בכל אופן מספר שאלות: מאיפה הגיע המנהג הפגאני הזה? מה הטקס הזה מנסה לקדם, לעודד או להזכיר?  חוץ מזעזוע מוח כמובן. בהקשר הזה ניתן כמובן לציין את טקס הנעליים החדשות, שהיה למעשה הפעם היחידה שיכלת לבעוט במישהו ללא כל סכנה שיגיב, כי אפילו אם אינסטינקטיבית רצה להגיב מילת הקסם “נעליים חדשות” היית מונעת ממנו לעשות כן. מסורת, כבר אמרנו? הבעיטות היו מתרכזות באזור האגן התחתון מתחת לעצם הזנב בואכה חוליות CO1  עד CO3. מעולם לא הצלחתי להבין את שורשי המנהג המלבב הזה, האם הוא בא לבדוק את איכות הנעל? או את האינסטינקט של הנבעט? ואולי בכלל הוא בא לבחון את עוצמת המסורתיות של הסופג? לך תדע….

ככה בעודי תוהה ומעלה סימני שאלה בקשר לטקסי הבגרות הנהוגים בקהילה החולונית של שנות השבעים שמונים, נכנס הזאטוט מבית הספר כשהוא מזמזם להנאתו את השיר פרי עיטם של המשוררים ואושיות התרבות  עידן בי וצוקי אנד קוואי וואי די (מי????), הנושא את השם “נגעת לי בכוס” – לא אכנס לאיכויות חריזה או למשמעויות נסתרות כמו גם לדימויים או אמצעים ספרותיים אחרים המקובלים בליריקה המודרנית או הקלאסית, רק אצטט את הפזמון:

“וזה עולה לי

וזה עולה לי

וזה עולה לי

וזה עולה לי

וזה עולה לי

באמאשלי אני רואה דולפין”

מכאן הייתה רק מסקנה מתבקשת אחת : אין על ברהל’ה…..

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *