שיחת בנות

אחר צהריים סגרירי על טיילת הרברט סמואל, שמש שקרנית טובלת במי ים  הנרגע מזעפו אי שם בקו האופק. שחקני מטקות אחרונים אורזים מטלטליהם, ורוחצים אמיצים מנערים מגבות.  ברגליים נוגעות לא נוגעות במים הזורמים מברז שטיפת הרגליים מקטרים  המקדימים לצאת בחיוכי קור ושיניים נוקשות על מזג האוויר.  איוושת גלגלי הגומי על רצפת חצץ המבושמת בארומת ים, ורוח מערבית המאיינת רחשי רקע הם לא יותר מחגורת השינוע המובילה את הדחוקים שבפחדים אל מרכז התודעה. שמיכת צמר ירוקה מונחת בקפידה על רגלי אישה הלבושה בהידור ויושבת על כיסא שהצעירה אשר מאחוריה משמשת לה מנוע דומם. אצבע מטופחת מורמת באיטיות מהכיסא המסמנת לעצור ליד ספסל בטון מצופה קרטון מזדמן. היא מסיבה לאחור ומורה  “בואי נשב.” מוציאה ממחטה לבנה מכיס פנימי שמתחת לשמיכה מושיטה לאחור בסימן מוסכם לניקיון אזור הישיבה. הצעירה עושה כמצוותה ומשיבה לא את הפיקדון. מתיישבות. 

 “אני כל כך אוהבת את שישי אחר הצהריים שלנו.” 

“מיידל’ה מה שלומך?”

“בסדר סבתא” 

“לא לא בסדר אני שאלתי מה שלומך לא מתי שואלים קושיות?” 

“הכל בסדר סבתא”

“מיידל’ה תסתכלי עליי – אני סבתא שלך אני רואה מתי הפה שלך אומר דברים שהעיניים שלך לא מאמינות להם. מה שלומך זיסקל’ה?”

“צור’ס סבתא. שלומי ואני רוצים להתחתן ולא יכולים, וזה מבאס.”

” מה פירוש לא יכולים?”

” אמא ואבא לא רוצים אותו ובגלל זה גם לא יעזרו לנו. ההורים שלו ממש לא בתמונה, ושנינו אין לנו שקל. אני לומדת וממלצרת, הוא לומד ועושה סקרים, אפילו לשכור דירה אנחנו לא יכולים אז לקנות דירה בכלל אין מצב. ” 

“אבל שלומי חמד של בחור למה הם לא רוצים אותו?” 

“הוא חוזר בשאלה גדל במאה שערים. עד גיל שמונה עשרה. יש לו שמונה אחים והורים שמחרימים אותו. עד שחזר בשאלה בגיל שבע עשרה לא יצא מירושלים, הוא עכשיו לומד אנגלית ברמה של כיתה ו. אבא אומר שהוא לא לרמה שלי ושמגיע לי יותר ואמא אומרת שחוזר בתשובה זה כמו מכור שתמיד יכול לחזור לסמים ולחיות כל יום עם החשש הזה יכול לשגע. לא רוצים אותו….. נו מה… אני כבר לא יודעת מה לעשות. “

” את אוהבת אותו? “

” הכי בעולם. “

” הוא חבר שלך? “

” החבר הכי טוב שלי, הוא גורם לי להרגיש כמו שלא ידעתי שאפשר. “

“אצלנו בבית, אבא היה ‘מאנצ” שעובד בעירייה.  אמא הייתה ספרנית  ויידיש א-מאמה.  בית של תרבות קוראים ספרים ובשבתות שומעים ברהמס או מקהלת הצבא האדום על פטפון ישן . יום אחד אני חוזרת הביתה מתחת לכיור של אמא שלי שוכבים שניים: אינסלטור ועוזר, ככה רק טוחס בחוץ. אני הולכת לחדר וכשאני חוזרת אחד הטוחס  מתרומם ואני רואה סוס אציל תמיר בשיא הדרו, שרירים משורגים יוצאים מחולצה שכולה זיעה. אני עושה לו ‘חנדאלך’ ככה שישים לב אליי  והוא ענייני כזה, מרוכז.  הם מסיימים את העבודה אמא משלמת להם הם יורדים במדרגות עם הכלים שלהם ובגדי העבודה, אני לוקחת את הזבל ויורדת אחריהם. לא יודעת מאיפה היה לי אומץ  להתחיל לדבר איתו ומפה לשם קבענו להיפגש. 

חצי שנה אנחנו יוצאים בלי שאבא ידע. אחרי חצי שנה הגעתי לטאטה ומאמה ואמרתי להם שאני רוצה להביא את החבר שלי לארוחת ערב בשישי. הם מתלבשים בבגדים של שבת ואפילו אחי אהרון עושה פרצופים אבל שם חולצה לבנה. פתאום צלצול אמא פותחת, מטר תשעים של יעקב עומד ככה מולה ‘שלמפר’ חולצה חצי בחוץ סנדלים תנכיות  עם האצבעות בחוץ, סוס אציל. אמא רואה סוס, ואני רואה אציל. כולם מעקמים את הפרצוף רק אני מאושרת. אמא הכינה מטעמים מנה ראשונה מגישה מרק קניידלאך אחר כך דג מלוח ואז עוף עם צימעס מנה אחרונה קומפוט. כולנו מתלקקים ואני רואה שיעקב לא אומר מילה ואוכל. נגמרת הארוחה יעקב הולך הביתה ואבא אומר ‘הוא לא רגיל לכאלה מטעמים. אלה מה הם יודעים? ג’חנון וגת, הוא לא מתאים לנו?’ אני נעלבת בשביל יעקב הולכת לחדר ובוכה.

  אנחנו אוהבים חזק ממשיכים לצאת, ככה בלי שידעו. עוברים עוד כמה חודשים ואני מגיעה לארוחת שבת נעמדת מעל השעוונית והקיגל של שבת כשהאדים ככה בפנים. ואומרת:

‘אמא אבא אני ויעקב רוצים להתחתן, הוא רוצה להגיע לכאן שבוע הבא כדי לבקש ממך את ידי אבא.’ 

‘להתחתן? עם מי?’ אבא שאל

‘עם יעקב שרעבי העוזר של האינסטלטור – אז עוד ככה קראו לו., אף אחד לא ידע אז שהוא יום אחד יהיה פרופסור סהר מומחה נוירו כירורג שמגיעים אליו מחוצלארץ לשמוע ממנו חוות דעת על כל מיני….שלא נדע.’  

‘ את לא תתחתני עם ג’חנון שמנקה חרא.’ הוא אמר  בשקט הזה שלו  הסמכותי. את היית צריכה להכיר את אבא שלי בשביל להבין. אני  קמתי מהשולחן אחת ושתיים לקחתי את הפקאלאך והלכתי ליעקב. שלושה חודשים לא באתי הביתה לא דרישת שלום – כלום. הייתי בשכונה ליד אבל שום קשר. שום כלום. 

אחרי שכבר קבענו תאריך בבית כנסת הגדול הגעתי הביתה ואמרתי לאבא ואמא. ‘ אני מתחתנת בעוד שבועיים. אני יודעת שאתם לא אוהבים את יעקב אבל אין לי הורים אחרים ואני רוצה שתבואו לחתונה.’ אבא ישר אמר ‘אנחנו לא נבוא’ אני השפלתי מבט וקמתי ‘ שבי כאן מיידל’ה. אתה תקשיב לי טוב מאוד עכשיו, טוב מאוד אתה תקשיב לי עכשיו – כשאמא הייתה מתחילה ככה אבא ידע שהצרות בדרך – אני שלושה חודשים לא רואה את הבת היחידה שלי בגלל שאבא שלה אינטלגנט מדיי לשבת בשולחן אחד עם אינסטלטור תימני. אריסטוקרט. אז שתדע לך טוב מאוד שאם לא תשב בשולחן אחד עם אינסטלטור תימני גם לא תשכב במיטה אחת עם ספרנית מ -ורשה. אדון נכבד אתה חושב שההורים שלי שמחו שהבאתי להם ‘תכשיט‘ מקראקוב? אתה רוצה שאני אספר לך את כל הדברים שהם אמרו? תאמין לי שאתה לא רוצה. אתה יודע שלכולם הם סיפרו שסבא שלך נסע לקראקוב לעבוד אבל בעצם במקור אתם מ-ורשה. אתה לא רק תבוא לחתונה, אתה גם תלווה את הבת שלך לחופה אתה תנשק את החתן ואם צריך גם תרקוד את הריקודים האלה שלהם עם פח זיתים. אתה תעשה מה שצריך, כל מה שצריך אתה שומע שמשן דה גיבר, אני לא רוצה לשמוע שום חוכמעס, אתה שומע אותי -שום חוכמעס’. אני מעולם לא אהבתי יותר אמא שלי יותר מברגע ההוא. במשך שנים אבא שלי קרא לו ג’חנון כשהוא לא שמע, אבל בסוף הוא אהב אותו כמו בן לא רק בגלל שהוא היה פרופסור גדול אלא בגלל שהוא טיפל בו כמו ילד כשהוא קיבל את האלצהיימר. סבא שלך היה רופא נהדר  ואיש מדהים.

שנים אחר כך אמא שלך מביאה הביתה חמד של בחור, אני וסבא עושים לו ארוחת ערב ואחרי הארוחה יושבים איתו ובתוך כל ה”מאייסס” אנחנו מבינים שאבא שלו בכלא. הוא הולך ואנחנו משגעים את אמא שלך, משגעים אותה שתעזוב אותו. עוברים כמה שבועות והיא עוזבת אותו, ואת מי היא מביאה לנו? פולני טוב, ואנחנו מרוצים. משפחה טובה עבודה מסודרת, הכל כמו שכתוב בספר, הכול היה שם חוץ מאהבה. היא מתחתנת עם ה”תכשיט” הזה אבל לא רואה יום אחד של נחת.  הפולני הזה, זה  ה”גויילם” שלא רוצה שתתחתני עכשיו עם שלומי.

שני סיפורים מאותה משפחה, אמא ובת. אמא התחתנה עם מי שהיא רוצה, והבת התחתנה עם מי שהאמא רצתה. האמא- הסבתא שלך – אני, הייתה מאושרת כל יום מחדש, והבת שהיא האמא שלך סבלה כל רגע.

אז תקשיבי לי טוב מאוד גברת צעירה, טוב מאוד תקשיבי לי, לפני שנהיה פה חושך לגמרי את מתקשרת לשלומי וקובעת איתו תאריך לחתונה. סבא שלך היה פרופסור מבוקש ואנחנו חסכנו כמה לירות.  אני מכאן וסבא שלך מלמעלה נממן הכל יש לי מספיק כסף ואין לי למה לחסוך.

“סבתא, אני לא יכולה לעשות לך את זה!!”

“לעשות לי מה בדיוק? רק טוב את עושה לי, את התיקון שלי.”

“אמא ואבא לא יאהבו את זה.”

“תגידי להם קיש מין טוחס- זה מה שתגידי להם, ותגידי להם שסבתא אמרה לך להגיד להם ככה.”

שעות בין ערביים של סתיו על החוף בתל אביב – הראות מצוינת והאוויר נקי.

4 תגובות בנושא “שיחת בנות”

  1. כותב בחסד , נהנתי מכל מילה , עושר כזה של כתיבה נדיר בימנו הטינדריים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *