שוק

הולכים לשוק

כשהיא אמרה לי הולכים היום לשוק הייתי מבסוט לאללה סוף סוף אפשר יהיה לנשנש קובה כמו שצריך אצל העיראקי ולאכול אוכל של בני אדם אצל “דוד הפארסי” לקנות סלטים אצל “אמיגה” ולהריח קצת את צלעות הכבש שמתבשלות אצל “שמש”. שום דבר לא נראה לי חשוד כשהיא הציע לנהוג ואפילו שהיא שמה את הבושם של הביוקר שום נורה אדומה לא היבהבה.

שוק או מרקט

מכירים גברים ממאדים נשים מנוגה? אז ככה . חצי שעה של נימנום בלא מפריע ברכב הסתיימו בעצירה במחוז לא מוכר. הלום שינה מצאתי את עצמי באזור ה”לא לגעת” של מוזיאון ישראל.  מה זה זה? שאלתי בפליאה זה השוק? זה “שרונה מרקט”. אני לא מבין “זה השוק?” “באנגלית מרקט זה שוק באנגליה אומרים מרקט בארץ אומרים שוק זה אותו דבר” אל תעבדי עליי באנגלית “סוקר” זה כדורגל באנגליה אומרים סוקר בארץ אומרים כדורגל וזה לא אותו דבר!!”  סדק ראשון באמינות נחשף.

נכנסנו ל”לא לגעת” אני עדיין קיוויתי לשמוע את הלהיטים “כל בננה בעונה  בת זונה” או את “קנה אצל סמי תות סגולה שחמותך תמות” אבל במקום זה קיבלנו סאונד של הלוויה במשמר המלוכה הבריטי, שירי יום הזיכרון באנגלית. זה לא שוק זה המחלקה הפרוקטולוגית באסותא.

בכלל תחושת החלל עברה לתחושת חוסר הגראויטציה מוחלטת כאשר ממש שמנו לב לאנשים שם. כל הנשים עם לק צהוב בציפורניים ברגליים וקעקוע באחורה של השוק, הגברים מחולקים לשניים הנשיים והמאוד נשיים. זה לא שוק זה מסלול דוגמנות של חייזרים. לאף גבר לא היתה שערה שהיא לא על הראש ואף אישה לא הזיע, אף אחד לא היה עם סלים ישנים מפלסטיק עם חורים עמוסי בשר וירק שנוזל ממנו, במקסימום שקית נייר מזערית מעוצבת מנייר ממוחזר. היה שם כלבלב שנראה כמו הפרזנטור של נייר טואלט, הריח מאפטר שייב “פראדה” ודיברו אליו אנגלית  הייתה לו הליכה מענטזת כמו אביבית בר זוהר בדרך לחדר האח הגדול, נביחות חושניות כאלה כמו מגישה  בגלי צה”ל בשתיים בלילה, ומבט מתנשא.  בשוק שאני מכיר הכלבים מכוערים רזים עם שיער מדובלל ומבט של “באמאשלך תהיה בנאדם כבר שבוע לא אכלתי.”

נכנסנו לחנות למוצרי מטבח לא היו שם: לא סכינים, לא מזלגות, לא כפות, לא צלחות, ולא כוסות, אבל היה שם קולפן אנונה בצורות יחודיות שעלה 80 שח. אלה פה אוכלים רק קינוח או שפיספסתי משהו? כפרה עליהם בשמונים שקל כל המשפחה אוכלת אצל “דוד הפרסי” והוא אפילו מרים אותך לגראפס.

דוד הפרסי

ואז היא אמרה לי “בוא לאכול”. בוקר, ת”א, אוכלים, עשיתי את המתמטיקה והתחיל לרדת לי ריר בטעם בורקס פוני. החיוך של ה”יש אלוהים” נמחק כשהתיישבנו  במסעדת השטן עצמו ששמה היה רשום בכתב מחובר של אנגלית שלא הבנתי.

מיואש וכנוע אמרתי למלצרית או למה שזה לא היה שם תביא את המיוחדים שלכם, בדיעבד הסתבר שלשון הרבים היתה מיותרת. דקות אחר כך הגיע צלחת מלוכלכת עם עלים ירוקים שאני לא סגור על זה אבל לא בטוח שהם חוקיים לגידול בארץ. “מה זה?” שאלתי. ” זהו סלט ניבטוטי בריאות בסלרי מוחמץ על מצע עלים ירוקים .” כאן השתחרר ה – 21 הפסיכיאטרי: “טוב תקשיבו לי כולכם את, המשקפיים המצחיקות, ודוגמית הבד שאת קוראת לה מכנסיים. כשאני הייתי מסיים לאכול צהריים אצל דוד הפרסי 3 קציצות גונדי בגודל של אוסטרליה והר אורז בגובה של המאצ’ו פיצ’ו הייתי משאיר בצלחת שלוש מנות כאלה של ניבטוטים. חוץ מזה מה זה ניבטוטים? אני יודע מה זה נבטים ותותים אני מכיר אבל מה קשור? והסלרי נשמה, זה לא מוחמץ – זה מקולקל.” שניות אחר כך הגיע החשבון. לא אכנס לפרטים אבל בגדול השקעה בדירה נראית לי משתלמת יותר.

“כנגדו” הבינה שהניסוי להכניס דג מלוח למים מתוקים נכשל  “אולי נסע הביתה לנוח?” ” תודה לאל ” חשבתי “אבל לפני זה נעבור בבית מרקחת תורן כי כל הבריאות בסלט עשתה אותי חולה.”

שישי הבא הולכים לשוק אמיתי לא למרקט לשוק אינעל העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *