שוברים שתיקה? שוברים את הכלים!!

"שוברים שתיקה" הינו ארגון האוסף עדויות מחיילים על הנעשה בתחומי יו"ש. זאת מתוך תפיסה כי על ישראל לסגת מכל השטחים שהיא כבשה/ שיחררה ב"ששת הימים".  אין כל ויכוח לגבי לגיטימיות העמדה אותה הוא מציג, אולם דרכי הפעולה שלו מהוות חציה מסוכנת של קו אדום. ראוי לזכור כי עמדה זו נוחלת תבוסה פעם אחר פעם כאשר היא מגיעה למבחנה בקלפי.

הארגון מוזמן אחר כבוד לבמות המכובדות בזירה הבינלאומית קורא ללחץ מדיני על ישראל, בכך הוא למעשה מנסה להפקיע מידיה של ישראל  את הזכות להחליט על עתידה, ולהעביר את ההחלטה לקהילה הבינלאומית. ניסיון לכפייה של פתרון מדיני הנמצא בליבת הויכוח הציבורי, על ידי לחץ זר אינו רק עומד בסתירה לדמוקרטיה אלא מהווה  ניסיון לפגיעה דה פקטו בריבונות של ישראל.  זאת ועוד, הארגון משתף פעולה עם ארגוני BDS הקוראים לחרם מדיני כלכלי ואקדמי על ישראל, חרם כזה אם יושג, יגרום נזק מיידי ומשמעותי לכלכלת ישראל וקרוב לוודאי יפגע ביצוא ביצור ובתעסוקה. כך בעקיפין מתכוונים ב"שוברים שתיקה" להשתמש בהורדת רמת החיים בישראל וביצירת אבטלה כמנופי לחץ על האזרח הישראלי בחזקת "מי שלא מבין דרך הראש יבין דרך האבטלה". על העובדה כי ישראל מעסיקה עשרות אלפים מתושבי השטחים ובכך מעניקה להם רשת של בטחון כלכלי, לא נתנו את הדעת בשוברים. משבר כלכלי בתוך תחומי הקו הירוק יביא למצוקה עמוקה יותר בצידו השני.

האמצעי ליישום חזונו של הארגון הינו עדויות של חיילים על מקרים אשר מעידים על כשל מוסרי של החיילים העוסקים בביטחון שוטף בגזרה המדוברת. אם נתעלם לרגע מהפגמים באמינות ובשיטת האיסוף שנתגלו יותר מפעם אחת בעדויות הנ"ל, ולצורך הדיון רק נניח כי העדויות הן בחזקת "זה ראה וקדש" וכאמור הן לא!!! הרי יש בהן כשל לוגי מובנה. יש לזכור כי לאורך השנים פעלו בשטח מאות אלפי חיילים בעשרות אלפי פעילויות מבצעיות, הפיכת מקרים בודדים לנורמה היא לא פחות משקר בוטה. ארגון – כל ארגון – אינו נמדד על ידי החריג – הוא נמדד בהתמודדות שלו עם החריג, בדרכי הבדיקה הביקורת והענישה של היוצא מן הכלל. כאלה יש למכביר בתוך צה"ל, בתחקירים מבצעיים, בהערות פיקודיות בחקירות משטרה צבאית ובמשפטים צבאיים, בכפיפותה של המערכת הצבאית למערכת המשפט האזרחית ("נוהל שכן" כדוגמא), כמו גם למערכת הפוליטית, ואם כל אלה לא מספיקים הרי חשיפות תקשורתיות מהוות עוד חסם בפני הפיכת החריג לנורמטיבי.  בתוך מסננת דקה כל כך יכול מקרה כזה או אחר לזלוג אבל מכאן ועד הפיכתו לנורמה ….נו באמת.

תוצאה ישירה של שיטות הדמגוגיה הללו  היא הפיכת צה"ל לארגון שבמחלוקת.  צה"ל – צבא ההגנה לישראל – צבא העם – בו אמורים לשרת הילדים של כולנו הופך להיות מושא השנאה והיעד לחיצי הביקורת של הארגון. במקרה הזה חייל בן עשרים שעומד במחסום הופך ל"דמון" במדים, בעיני "שוברים" כמו בעיני ארגוני שמאל אחרים (ווטש, נשים בשחור ועוד) התנכלות לחייל הבודד והנחת צלב המטרה ההסברתי על מצחו בעודו עומד על משמרתו, מהווה סכנה ממשית לשלומו בשירות ולאחריו. נכון, כל אנשי שוברים שתיקה הם חיילים לשעבר, אז מה –  על תסמונת שטוקהולם שמעתם?

אתה יכול להיות בעד או נגד נסיגה מיו"ש, זהו לא הוויכוח עם "שוברים שתיקה". הוויכוח הוא על דרכי הפעילות שלהם. כל מי שתומך בדרכים אלו צריך להבין כי יישום חזונו של הארגון עובר בסיכון חיים של חיילי צה"ל בעת שירותם וסיכון חירותם  וביטחונם בעת הטיול שלאחר השחרור. כל מי שתומך צריך להבין כי מימוש החזון עובר דרך משבר כלכלי עמוק אבטלה, כן סיכון המשרה שלו עצמו, בידוד מדיני ופגיעה  ישירה מיידית וכמעט בלתי הפיכה לישראל כמדינה ריבונית ודמוקרטית.

מצופה דווקא ממפלגות שמאל דוגמת "המחנה הציוני" ומר"צ שכמובן אין איש חולק על הלגיטימיות והחשיבות שלהן למרקם הדמוקרטי של ישראל, לקום ולצאת חוצץ נגד ארגונים פוסט ציוניים החותרים תחת יסודות הקיום המדינתי של ישראל, לפחות כפי שקמו אנשי ימין ושרים דוגמת ארדן נגד הפורעים בעמונה. מי שתומך בשבירת הכלים בצד אחד צריך להיות מספיק ישר ולקבל את שבירת הכלים בצד השני. לטעמי, שתיהן מסוכנות באותה מידה.  בנוסף לכל אלה, על המחוקק לתת דעתו לתופעה ובכך ליצוק תוכן של ממש למושג "דמוקרטיה מתגוננת".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *