שובו של רוצח

תל אביב של חורף 47 הייתה סיר לחץ אתני הממתין לפיצוץ הממשמש ובא. על קו הגבול בין המתחם היהודי לערבי, בצידו היהודי עמד בית  מט לנפול של משפחת עולים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם. האב – אברהם נעדר במשך ימי השבוע במרדף סזיפי אחרי סיר הבשר שיאכיל את רעייתו ושלושת בנותיו הקטנות. היום קוראים לזה בטחון תזונתי, אבל כשהעוני מקיש בדלת והיריות שורקות ליד האוזניים למי יש סבלנות למילים יפות, הוא פשוט רצה שהבטן של הבנות לא תקרקר. אישתו אסתר – לביאה בדמות אישה – התמודדה לבד עם גידול הבנות, העוני, הפחד ותלאות החיים, במדינה זרה ובשפה שהיא לא לגמרי שולטת ברזיה.

שתיים ארבעים ושלוש בליל אוקטובר גשום הרעידו מהלומות עוצמתיות את הדלת החורקת בביתה של אסתר.

"איפתח אל באב יא יאהוד " (פתחי את הדלת יהודיה)
"רוח מן הון" ( לך מפה- בערבית) – שאגה אסתר לבושה בכותנת וחמושה במערוך מצידה השני, במבטא סלוניקאי שקשה היה לטעות בו .

"איפתח אל באב וחיאת אללה לא עושה כלום".

את המערוך החליפה לסכין של הבשר ופתחה את הדלת בזהירות. על מפתנה עמד פאריד ממנהיגיי החמולה הערבית האלימה מצידו השני של אזור החיץ. חולצתו הייתה מוכתמת בדם והוא נראה נסער.

" הרגתי עכשיו שוטר אנגלי – אל תשאלי שאלות, הם רודפים אחריי ואני צריך מחבוא. "

הבנות הקטנות הציצו בחשש גלוי מדלת החדר היחיד בבית . מבט שלה בהן ושבריר שניה של מחשבה הביא תשובה ערבית במבטא יווני,  היא התקרבה אליו למרחק הבל פה הצמידה את סכין הקצבים לאבי העורקים של הרוצח הנמלט " אני אחביא אותך כאן אבל – וחיאת אללה יא פאריד – אם אפילו תחשוב לעשות משהו לבנות אני אשחט אותך כמו תרנגול בכפרות של יום כיפור … תוואל  באלאק יא זאלאמה (תזהר חבר). " בטרם השיב נשמעה חריקת בלמים של רכב משטרה בריטי בכניסה לבית. הוא הביט בה כמפקיד גורלו בידיה, היא לקחה את ידו הובילה אותו אל ארון הבגדים הורתה לבנות לחזור למיטות והמתינה לדפיקה הבלתי נמנעת בדלת שלא אחרו להגיע.
" מיס איטס דה פוליס אופן דה דור פליז "
" נו אבלה אינגלז"
"אופן דה דור פליז"
צוהר דק נפתח ל"כלניות"
"אר יו היר ביי יור סלף מאם?" (האם את לבד?)
נו אבלה אינגלז מי אנד צ'יקאס" (לא אנגלית רק אני וילדות)
נובאדי אלס מאם? (אף אחד אחר)
מי אנד צ'קאס" (אני והבנות) חזרה על המנטרה
טנק יו מאם (תודה גברת)

היא טרקה את הדלת פאריד במבטו הודה לה.  "שב בשולחן 'אזנו' (חמור)  אתה בטח רעב" אמרה בעודה מדליקה את הפרימוס. ומעמידה עליו את סיר האורז שיועד למחר. פאריד אכל כאילו לא ראה אוכל מימיו, ומשסיים התיישב מותש כאשר אסתר החמושה בסכין קצבים למולו והילדות בחדר.  מעט לפני הנץ החמה הראתה לו אסתר נתיב מילוט בשביל המתפתל מביתה אל פאתי האזור היהודי בואכה טריטוריה ערבית. פאריד נעלם בחסות החשיכה כלא היה.

שעון החול למלחמה תיקתק את עצמו לאחור.  הזמנים הפכו מתוחים והעימותים הסלימו. ליל שישי כ"ז בנובמבר  חריקת בלמים ניסרה את הדממה המתוחה מתחת לחרבה אותה כינתה אסתר  בית.  בנוהל קבוע ומתורגל מראש הסתתרו הבנות לארון ומתחת למיטה ואסתר רצה אל מגירת המטבח ושלפה את הסכין. איוושת צעדי הריצה שנשמעה מלמטה האיצו בה לתת סכין מטבח לכל ילדה.  " אם יעברו אותי " לחשה " אתן כבר תיתנו לבסטאדרוס( לנבלות)". מהלומות המשדרות דחיפות האיצו את הדופק למהירויות אולימפיות.
" אפתאח אל באב" (פתחי את הדלת)
"רוח יא זאלמה רוח מן הון"(לך מפה חבר)
"אפתח אל באב יא אסתר האד'ה פאריד." (פתחי את הדלת זה פאריד)
"קומו סטאס פאריד" (מה עניינים פאריד?)
"אפתח אל באב אסתר." (פתחי את הדלת אסתר)
הדלת נפתחה, לא בלי חשש, מבטיהן הסקרנים של הבנות מבעד לחרך בארון פגשו את הרוצח הנמלט.

" אוחתי אסמעי (אחותי שמעי) עוד יומיים תהיה הצבעה בחוץ לארץ   והאנגלים 'אללה יאחדאם' ( אלוהים שייקח אותם) כבר אוספים את הדברים בשביל ללכת. ראינו שהם מוציאים משאיות עם אנשים מתחנת המשטרה. הראיס אצלנו נתן פקודה ותוך שעתיים יבואו לכאן  השבאב ואטבאח אל יאהוד, אני באתי פה כדי לקחת  אותך והילדות שלך למקום שלא יקרה לכן כלום. אם תישארו כאן – תמותו. אם יראו אותי כאן יהרגו אותי קחי את הבנות ואודרוב יאללה. בסורעה ( מהר)."

הם מיהרו ואספו את מעט מיטלטליהן בתיקי הגב של הבנות. לאחר שיצאו עוד חזר פאריד בריצה ולקח את הסיר, ועוד חפץ.

הן נכנסו לרכב ובהוראה של פאריד נשכבו על רצפתו ועליהן נפרש שטיח. הרכב חצה את הטריטוריה הערבית הששה אלי קרב כמשה בים סוף. בכל מקום זעקו לפאריד אטבח אל יאהוד והוא השיב להם באותה מטבע. ליבה של אסתר התמלא חששות, " ברכב ערבי בלב טריטוריה עויינת לבד עם שלוש בנות כמה טיפשה אני יכולה להיות?" לפתע שאון תופי הטם טם המבשרים מלחמה התחלפו בדממה מאיימת . הרכב נסע עוד כברת דרך ונעצר. "יאללה באררא" ( יאללה החוצה) נשמעה קריאה מכיסא הנהג.

אסתר ושלוש הבנות יצאו מפוחדות מהרכב. בצידו עמד פאריד עם סכין הקצבים והסיר שחזר לקחת מביתה עת ברחו. " הבאת אותנו – אישה ושלוש בנות עד כאן כדי להרוג אותנו? איזה גבר אתה?"
" אחחח אסתר יא אסתר אני לא באתי לקחת חיים אני באתי להציל חיים,  אני באתי להחזיר חוב למי שנתן לי אוכל כשכל העולם רדף אחריי. לכו פה ישר תכנסו לשטח של היאהוד- שם תהיו בטוחות. קחי את הסכין שהיתה על הגרון שלי, ואם יבוא איזה מניאק לגעת בך או בילדות שלך קחחחחת"  (העביר את ידו על הגרון בתנועת שחיטה) וקחי את הסיר שהאכיל אותי כדי שלא תהיו רעבות. הוא נשק על לחיה נתן לה את סכין הקצבים ליטף את ראש הבנות וסינן " אללה מעאק" (אלוהים איתך)

הליכה של שלושים דקות הביאה את אסתר לחוף מבטחים. מאז היא לא שמעה על פאריד שיש אומרים כי מת במלחמה אחרים גורסים כי מצא את דרכו לירדן. ואסתר ז"ל התאחדה עם אברהם ז"ל גידלה את שלושת בנותיה ובין שאר תאריה – היא גם סבתא שלי.

4 תגובות בנושא “שובו של רוצח”

  1. איך תמיד האבות המייסדים כאלה אמיצים. מה אנחנו עושים כדי להפגין איזו טיפה של אומץ בחיים שלנו??

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *