רקוויאם לאיש עליז

אהרונ'ה (עם סגול מתחת ל – נ ) ה"עליז" היה החלום של החלום הציוני, הוא היה מן פורסט גאמפ ישראלי, שמן על גלגלי  המהפכה, בשר תותחים. לו היה  נולד במקום אחר, עם הייחוס הנכון  ובצבע מתקבל על הדעת, שירי קאלט נוסח "אליפלט" היו נושאים על שמו.  אבל הוא – הוא נולד אהרונה העליז. בגיל 15 ברח מהבית רק על מנת לקחת חלק במלחמת השחרור הוא רצה להיות חזק ומשפיע אז הוא שתה בנזין. כי אם זה נותן עוצמה לטנק תאר לך מה זה יעשה לילד בן 15, כך במקום לשכב בשוחה שכב בבית חולים. שלושה ימים שנראו כמו נצח הסתיימו בבריחה הרואית והתנדבות לפלמ"ח.

עם תום הקרבות ותחילת הבדידות חזר אהרונ'ה לבית קטן צפוף בדרומה של העיר, שם ישן ראש לזנב עם שמונה אחים, ושיחק את התפקיד שייעדה לו ההיסטוריה בדבקות של לורנס אוליבייה. הוא מיד יצא לעבוד ולא זכה להנחות מאף אחד, והכוונה לאף אחד. אחיו שהיה סדרן עבודה של עבודות דחק העמיד אותו בסוף התור כי בבית אנחנו אחים וכאן זה לא הבית, אין פרוטקציה!!  לאהרונ'ה זה נראה בסדר כי אחרי הכל – לא כל אחד יכול להיות רצף. לבסוף  מצא עבודה כסבל, נישא והקים משפחה, והתרגש עד דמעות  בצריף שרכש  בתחנה המרכזית הישנה של ת"א, עוד בזמנים שתחנה מרכזית הייתה התגשמות החלומות, ולא מימושו האכזר של הגרוע בסיוטים, ממש כפי ש"עליז" עוד הייתה הגדרה למצב רוח ולא להעדפה מינית.

עם השנים החולפות למד אהרונ'ה שאת הבדידות ניתן להטביע בבקבוק והשדים נשרפים באדי אלכוהול. כך נהג לשבת עם שני חבריו, ג'וני ההולך ואדון סמירנוף, ולהפוך לאיש הכי שנון ושמח באזור.  הוא היה אורח מבוקש בכל בר ברחבי העיר, לכל מקום אליו נכנס המתינו לו שני חבריו וקהל שבוי. מי לא רצה  בקרבתו? בוהמיינים תל אביבים, אמנים, פוליטיקאים, אנשי צבא ופקידים בכירים, לכולם היה ברור שאם העליז כאן – שמח בטוח יהיה, ומי לא רוצה שמח? הוא ישב בלב ההתרחשות, מוקף במכרים הממתינים לשנינה הבאה עם שני חבריו המרירים ובודד כמו אסטרונאוט אבוד בחלל.

"להיות צעיר " אומרת הקלישאה "היא המחלה היחידה העוברת עם השנים – כל השאר מחמירות", וכך גם באהרונ'ה שן הזמן נגסה, ולא נטתה עמו חסד. הבית שהתפרק, האישה שעזבה והילדים שנטשו, הותירו צלקות שרק בעזרתם של ג'וני וסמירנוף הצליח לשכוח ולו לרגע. סהרורי נע ונד ה"עליז" בין פאב לבר, ובין בית שיכר אחד למשנהו, בכל מקום היה שותה את העצב בכוסות גדולות  ומצחיק את הסביבה. באחד הימים לפתע הבריק במוחו רעיון, "אולי נהפוך את הפלז'ר לביזנס?" חשב " אל המקומות בהם אני יושב נוהרים אנשים בגללי אז מדוע שלא יהיה זה המקום שלי?", הרי מה יותר הגיוני לאלכוהוליסט מלפתוח פאב!!! כל כך פשוט וכל כך גאוני. אאוריקה!! הוא פדה את מעט חסכונותיו נטש את עבודתו ואת כספו השקיע בקירות אפלוליים ואדי אלכוהול מהבילים.

'"העליז" פתח מקום' נפוצה לה  השמועה, ובערב הפתיחה המלא מפה לפה הוויסקי היה on the rocks, החשבון on the House, ובעל הבית on the face, באותו לילה הבין העליז בצלילות של וודקה נקיה בכוס קריסטלית כי מוסיקת הדאנס המושמעת בדציבלים מוגזמים, היא לא פחות מרקוויאם בלתי נמנע לחלום בלתי אפשרי. עד מהרה שקע בחובות וישב לבד בקבר אותו בנה בחסכונותיו שלו, כשנשאל על ידי הומלס אקראי שכיבד במשקה, "אהרונה העליז אתה מכולם צופה בסדרת אהבה בספרדית, אתה!?!?"   בוהה בערוץ ויוה לחש בעצב, " אני מנסה לראות בטלוויזיה את מה שלא חוויתי בחיי".

זמן לא רב אחר כך גם בריאותו בגדה בו, והאיש שלחם בכל המלחמות, עבד כסבל משך כל שמונים שנותיו, שילם מיסים ואף העניק לצדקה לא מעט, לא יכול היה להרשות לעצמו טיפול, והמדינה לה  דאג כל חייו לא מצאה לנכון לדאוג לו בחזרה. חיפוש נואש של קרובים שהפרוטה אינה מצויה בכיסם מצאה לו מיטה באכסניה זולה לקשישים באחד הכפרים במשולש, שם היה יהודי יחיד. כך גם באחרית ימיו היה לזר בארצו שלו, בארץ עבורה נלחם.

זמן לא רב לאחר מכן התקבל מכתב לקוני בבית ילדיו: "מצבו הבריאותי של אהרון הדרדר ולאחר אשפוז קצר בבית חולים הוא נפטר, אנא בואו לערוך את הסידורים הדרושים." בתום השלושים  כאשר הגיעו לגילוי המצבה ריח חריף  בישם את הקדיש. פועל הניקיון ידע לספר כי בלוי סחבות, ככל הנראה הומלס, הגיע עם שני בקבוקי משקה שאותם שפך על הקבר ונמהלו רק בדמעותיו, איש לא ידע לומר מי האיש אך לכולם היה ברור מה הכילו הבקבוקים.

כך במקום שירי קאלט הנושאים את שמו נותר ה"עליז" פוסט בודד בשם בדוי במדיה וירטואלית, ואהרונה העליז שהיה אמור להיות החלום של החלום הציוני, הפך לעדות לחלום הציוני….ושיברו.

 

לזכרו של ה"עליז".

תגובה אחת בנושא “רקוויאם לאיש עליז”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *