צעירים לגילם

עברית הפכה להיות עסק מסובך לאחרונה, וככל שאני מתבגר ויודע יותר אני מבין פחות. תקראו לי קשה, תקראו לי  נודניק, תקראו לי קטנוני אבל יש ביטויים  שאני לא לגמרי מבין. הנה כאשר לאחרונה ניזוק המקדש הקטן שנמצא בסלון וקרוי כורסת טלוויזיה, טלפנתי לחברה, שם ענתה לי הפקידה  שישלחו טכנאי. “טכנאי?? לא כפארה לא הבנת” אמרתי “המעלית סבבה, בעיקר כי אין לי, אני רק רוצה רפד לכורסא”. “הוא יבדוק את הכורסא,  ואם היא תקולה הוא יפנה את זה למעבדה”, מעבדה???? תקולה??”מה יש לה זאת?” חשבתי, מה זה המילים האלה אני כולה רציתי להזמין רפד לכורסא ומקסימום לקחת אותה למרפדייה, “לא נשמה לא נשלח אותה למעבדה שלא תעלה על חללית שם בטעות ושבוע הבא יש לי את הפועל י”ם נגד מכבי על הראש. אני אסתדר תודה.”

כמה ימים קודם ידידה קואצ’רית (שאם יש מישהו שיודע מה המקצוע הזה מייצר מניב או מוכר – שיקום) הזמינה אותי לפתיחת הקליניקה שלה. כן שמעתם טוב ה”קליניקה”, שלה . אז ככה מותק, במבחני ביולוגיה קיבלת עשרים ונכשלת עוד באיות המילה. קליניקה זה של רופא, ההוא עם החלוק הלבן שרצית להתחתן איתו, מה שאת פתחת זה משרד קבלת קהל למכירת אוויר חם. אחרי השיחה הזו היא הלכה לקליניקה, אבל אמיתית.

בכלל , פעם שם נרדף לחכמה היה זקנה , אחר כך ניסו להצניע אותה ועכשיו כולם נורא רוצים להיות צעירים, כל כך רוצים ומשתדלים להדבק ב’טפשת נעורים’ עד  לזרא. מובילה את הז’אנר האמירה הסתומה “בוקר”…… – בוקר מה? אגב אולי זה ישמע מופרך אבל אפילו אני שמתי לב שאשמורת שלישית אחרינו. “בוקר” זו הצהרה,  “בוקר טוב” היא  ברכה. אם אתה רוצה לברך אותי אז “בוקר טוב” הוא המינוח,  אם אתה רוצה לידע אותי על כך שהלילה הסתיים – תודה הבחנתי בכך לבד, מעריך את הדאגה. זה כאילו קצר ו”קולי” ועכשווי ובדרך כלל מגיע מכאלה הנראים או חשים צעירים לגילם, מכירים את אלה? הם לובשים ג’ינס קרוע המכסה על רגליים מקומטות, הולכים עם קוקו על קרחת, ומזריקים ומזריקות בוטוקס בכמויות שהיו הופכים כלב שארפיי לישר כמו מדים של רס”ר משמעת בבסיס טירונים.

האגף החדש במחלקת הטרחנות ידוע בכינוי “מוש” – לדוברי העברית שבינינו רק אבהיר כי זהו קיצור של “מושלם” – הייתי בחו”ל והיה מוש – באמת לא ברור מה הקיצור משרת חוץ מקוליות מזויפת וחסכון בזמן, אבל מה לעשות שאני ‘אולד פאשן’, וקיצורים מהסוג הזה לא עושים רושם על מי שיודע שהיומן של הדובר יותר ריק מהיומן של המובטל בטיטו, ובין קוליות ובינו יש את המחסום הישן המכונה “המציאות”.  אז רק שתדעו זה לא הופך אתכם לצעירים – אין אף צעיר שמרגיש שהוא צעיר לגילו – זה הופך אתכם לטרחנים פתטיים שאפילו עברית לא יודעים.

לאחרונה נוספה לקטגוריית המינוחים הלא קשורים ציון המגדר, בעיקר הזכרי במקום המינוח השגור “בבקשה”. תעביר לי את המלח …גבר. אז קודם כל תודה אבל אני לא צריך אשרור לגבריותי מכל זב חוטם וצרוע. שנית, העובדה שציינת את המגדר שלי לכאורה מייצרת קרבה מזויפת אבל למעשה מצביעה על דלות הלשון. אני אולי מיושן אבל מעדיף את “בבקשה” הישן והטוב.

שני הטרנדים האחרונים באדיבות הילדה הבלתי נסבלת מ”ארץ נהדרת”, “היוש וביוש”. כאן ראוי לנשום עמוק בטרם ישתחרר ה – 21 הפסיכיאטרי במלוא הדרו. אז ככה: אחד, זה לא חמוד, שתיים , את לא ילדה מפגרת בת 12, שלוש, זה לא מצחיק, ארבע, אם היה צדק בעולם היו יורים במי שמשתמש במינוח הזה והיורה היה מקבל את מדליית יקיר השפה העברית, מפתח העיר ופרס ישראל.

אולי במקום להשקיע כל כך הרבה מאמץ להיות “קוליים” “מאאגניבים” וצעירים לגילכם, מצאו לכם חיים  קנו כיסא נדנדה קראו ספר, ולא!! “הרי פוטר” לא נחשב!! לימדו עברית הציעו חברות לאבשלום קור או לפחות סססססתמו.

3 תגובות בנושא “צעירים לגילם”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *