פרימיטיבי

"תגיד אבא איך למדתם פעם בלי מחשב? בלי אפליקציות? ויקיפדיה? זה נורא פרימיטיבי לא?"

תקשיב ילד…

פעם לא היה מזגן היינו יושבים כולנו בסלון צפופים כמו טושים בחפיסה מכוסים ומרגישים את פעימות  הלב של אחיך הצמוד אליך, זה אולי היה פרימיטיבי, אבל למדנו שיתוף משפחתיות ובעיקר לא קפאנו. לא, גם לא היה טלפון נייד, ולא תאמין זה אפשרי לגדול בלי. ככה כשהיינו רוצים להרגיש גדולים היינו קושרים שתי כוסות אשל ריקות וצועקים לתוכן באוקטבות שהיו מעירות מתים בבית העלמין הקרוב, נכון הצטרדנו ואפילו איבדנו את הקול, זה אולי פרימיטיבי, אבל לימד אותנו שתקשורת דורשת עבודת צוות והקשבה.

מעולם לא הקפיצו אותנו לשום מקום. לתיכון הייתי הולך ברגל 5 תחנות אוטובוס כי זה נראה מושחת לבזבז כסף על נסיעות לבית ספר כי אנחנו צעירים אוטובוס זה לנסיעות רחוקות או לזקנים. על הורה כנהג אף אחד לא חשב אז. זה אולי פרימיטיבי, אבל איכשהו לאן שרצינו הגענו וכמעט תמיד בזמן, ועל הדרך למדנו שאין תירוצים וכשרוצים מגיעים.

לא היה לנו הובר בורד היינו ממש הולכים עם…. נו איך קוראים לזה…. אההה כן רגליים, וכשהיינו רוצים לנסוע ממש מהר היינו עושים עגלה. מצמידים 4 קוגלגרים לפלטה עם שני מקלות ב T  מקדימה קושרים את זה עם חבל כהגה ומחפשים ירידה . זה אולי פרימיטיבי,  ונכון שזו הייתה עבודה לבנות אותה  ועבודה  יותר קשה לעלות את העלייה עם העגלה, אבל ידענו שלפני שנהנים עובדים קשה, אגב מי שלא ראה חיוך של ילד על עגלה לא יודע חיוך מהו.

לא היה טאפרוור ובטח לא חימום אינסטנט אוכל היו מכינים ולא מחממים והיה לו טעם של אוכל לא של מיקרו. עגבניה היית גדולה ומשפריצה לא גמדית ואנמית. לא ידענו מה זה אוכל גורמה ובטח לא את סודות המטבח המולקולרי, זה אולי היה פרימיטיבי, ובכל אופן לא נשארנו רעבים, ובכלל מי רוצה לחזור מבית ספר לסושי? כשאפשר לאכול שניצל ואורז אדום.

בבית ספר המורה הייתה זקנה ומעוררת כבוד לא לבושה בצו האופנה וממש לא חברה שלנו אבל היא ידעה עברית והכירה את שלונסקי ואלתרמן ורש"י והרמב"ם.  וכן הן היו צועקות אבל כיבדנו אותן והיום 40 שנה אחרי אנחנו יודעים שהן ברוב המקרים צדקו ובמקרים שלא הן עדיין היו המורה אז…בהגדרה היא צדקה. זה אולי היה פרימיטבי, אבל תוך כדי גם למדנו לכבד ידע  והדרת פני זקן.

 אחרי צהריים היינו "יורדים למטה" לשחק עם חברים (כן פעם אשכרה היו עושים את זה ספונטנית בחוץ ולא בחוג או בחדר מצוייד במחשב) במקום בקבוק מים מינרלים היינו שותים מממטרות ובמקום לקנות ממתקים היינו קוטפים חמצוצים. נכון, אני יודע, זה אולי היה פרימיטיבי, אבל כך למדנו להעריך כסף, ולהסתדר לבד.

באמצע המשחק ובשיא המתח אמא היית קוראת לנו, כן מהחלון ובדציבלים שיכולים לגרום לאיבוד שמיעה באזור חיוג סמוך. היא לא הייתה מסמסת לנו, והיינו עולים, ועוד איך היינו עולים, מתבאסים ועולים. זה אולי היה פרימיטיבי, אבל כשאמא אומרת אנחנו עושים, לא באמת היית אפשרות אחרת, "כבד את אביך ואת אמך" לא היית מילה "מתה" בספר מאובק היא היית הוראת הפעלה חדה וברורה.

 אז כן אבא שלך אולי "פרימיטיבי", אבל בדרכו הפרימיטיבית  הוא למד שיתוף משפחתיות, תקשורת ועבודת צוות, בדרך הקשה הוא למד שכל דבר טוב בחיים בא בעבודה קשה, שאין תירוצים ואם באמת רוצים אז מגיעים, ואפילו מחייכים כל הדרך להשגת המטרה. לפרימיטיבי הזה אין שום רקע שיסייע לו להבחין בין סושי ל"נאייגירי", אבל בכל מקום בעולם גם אם זה תוך כדי שינה ריח של אורז אדום יגרום לו להזיל ריר. הוא מעריך ידע ויודע דבר או שניים על כיבוד אב ואם. "והדרת פני זקן" הוא חלק מה DNA הפרימטיבי שלו. לא תאמין, הוא אולי לא "מקגאייוור" – סליחה – "השורד האחרון", אבל הוא יודע להסתדר לבד גם כשאין כסף באזור, הוא גם יודע שלכסף יש ערך, אבל יש עוד ערכים, אפילו חשובים יותר.

אבל ממרום פרימטיביותי אגלה לך סוד, את הטקסט הזה העביר סבא שלי לאבא שלי, אבא שלי אליי ואני אליך. כולם שמרו על אותו המסר וכשהגיעו לגילי העבירו אותו אל הדור הבא בגרסתם הייחודית. מת כבר לראות את הגרסה שלך….

נרדם …כיסיתי אותו….ששששש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *