פרחים בשישי

בדירת עמידר קטנה בבת ים בת לז’אקו ופרידה  גדלה רבקה כבת השלישית למשפחה מסורתית בת שש נפשות. אח בכור אשר עם השנים התחזק והפך לעילוי גדול בתורה,  אחות  גדולה סייעת לרופא שיניים,   והקטנה שמעשה ידיה להתפאר  בממלכת הסירים תאווה לחיך,  והיא רבקה’לה – הכבשה השחורה. שמנמונת עם חיוך מקסים. מורדת בחוקים בועטת בכללים ואינה מצייתת להנחיות. נפש חופשיה.

שנות הטיפש עשרה בואכה עשרים  הגיעו ואיתן המרד. בקי החליפה את רבקה’לה.  קעקוע על היד, ובגד המכסה טפח וחושף טפחיים היו לנחליאלי המבשר את בוא החורף. מעבר  מתריס לדירת רווקות במרכז תל אביב הביא איתו  את הגשמים,  גילוי הנשיות שהפכה לה לנשק דרך מסך וירטואלי של אפליקציית תמונות הביאה את הסערה והנתק הבלתי נמנע מהמשפחה.  תמונות בביקיני מיתגו  אותה כלהיט ויראלי. אלפי חברי פייסבוק ואין ספור עוקבים בחנו היטב כל תנועה, הזילו ריר על כל תנוחה, ופינטזו כל פוזה. שנים  של הערכה עצמית נמוכה וסביבה מקטרגת  לא הכינו אותה למבול הסופרלטיבים ששטף את עמוד האינסטגרם עת פרסמה לראשונה את דיוקנה החשוף יוצאת את הכנרת. עם הגדלת התפוצה המהירה התרבו מהר עוד יותר המחזרים וההצעות, אשר חלקן יכל לתסרט סרטי מבוגרים. ככל שרבו המחזרים גדלה הבדידות, וכך היטיב המסך למסך מציאות.

עבודה  בבקרים כחופפת במספרה ובילויים סוערים ומשופעי אלכוהול בלילות היו לשגרה המאפשרת להחזיק את האוואטרית   בת דמותה. וכאילו על מנת להעצים את האפקט הממסטל, מדי שישי בשעה 16 טרום כניסת השבת היה מגיע רוביק שליח “מפרחי דוד” עם זר צבעוני וענק עליו כתובות שתי מילים.  “מעריץ אלמוני”. כל ניסיונותיה לשדל אותו ולהסגיר את השולח, לרבות תשר נדיב חיוך פתייני וגופיה נדיבה במיוחד נענו בחיוך ביישני ” אני באמת לא יודע  רבקה”.

חצי שנה לאחר המעבר לת”א ואחרי אין ספור חיוכים פתייניים למצלמה מפקדת התקבלה הודעת אינסטגרם שהביאה אל קיצה את האניגמה,  כך סברה לתומה.”היי את מדהימה אני סופשבוע הבא בפריז בהופעה אם תרצי לבוא אשלח לך כרטיס. ” על החתום ‘קינג ג’י’ מלך הראפ החדש.  תחושת ההישג השתוותה רק לתחושת ה”הראתי להם.”  היא מיד השיבה בחיוב והתקשרה לסבתא מתילדה לעדכן כי בסוף השבוע הזה כמו בכל שבוע לא תגיע להוריה ומכיוון שרק איתה היא בקשר היא תשמח אם סבתא מתילדה תמסור לז’אקו ופרידה כי את דירת העמידר בבת ים בסוף השבוע הזה היא תחליף בסוויטה המלכותית של מלון יוקרתי בפריז. 
“עיוני  למה את הולכת שמה? מה יש לך שם?” 
“סבתא זה קינג ג’י הוא הראפר הכי נחשב בעולם היום והוא רוצה מכל העולם את הנכדה שלך.” 
“נשמה שלי צעיר רואה הרבה, מבין מעט – זקן רואה מעט, מבין הרבה. עיניים שלי, מה לך ולו? זה לא בשבילך כפרה עלייך. זה תרבות מפלסטיק. נשמה שלי, אנחנו אוכלים קובה במיה לא שוסי (סושי) אנחנו אנשים שיש לנו ריח  של זיעה לא של נייר מבריק של עיתון. אל תלכי אצלו נשמה שלי. מי ששם פיתיון על החכה רוצה לאכול את הדג.”
” סבתא מה את מדברת? את חיה מביטוח לאומי את לא יכולה לקלוט. את לא מבינה כמה הוא מפורסם וכמה כסף יש לו!! “
” טובה פת לחם חריבה ושמחה בה  מאשר בית מלא זבחי ריב, זה לימד אותי סבא שלך אללה ירחמו. “
” עוד פעם המשפטים האלה בסדר בסדר סבתא. ביי….. ביי”

השבוע הזדחל לו לאיטו והשעות עברו ברכישת בגדים ורקימת חלומות על שטיחים אדומים ולימוזינות שחורות. החברות שקינאו, המחזרים שהאדימו, הבוס שכעס והלקוחות שהרימו גבה היו לא יותר מנוף הנשקף מבעד לחלון המונית בדרך לשדה התעופה.

הנחיתה בשעת לילה  בפריז והלימוזין שהמתין הנהג שפתח את הדלת לשדה של תותים מכוסה קצפת וזרנוק השקיה של שמפניה היו התחלה מבטיחה. הדלת נפתחה “פליז מדאם” ליווה אותה הנהג אל מחוץ לרכב. שם המתין בל בוי שאסף את תיק היד  המעוצב וליווה אותה אל המלכותית בקומה העליונה.

בחושך כמעט מוחלט, ריח מתקתק ולא ברור בתוך חדר ענק דמויות מרצדות במעילי מינק יוקרתיים, והבהוב יהלומים מתובלים בשפה לא מובנת קידמו את פניה. היא צעדה פנימה בחוסר בטחון כאשר משום מקום לפתה אותה יד הובילה אותה אל הספה בצידו השני של החדר. שם ישב קינג ג’י, הוא ולא אחר, כאשר עליו מתערטלת יפהפיה ושניהם מתכופפים לעשות שורות. מוסיקת ראפ החלה לנסר  את האוויר כאשר שלוש בנות גילה החלו לפשוט בגדים לצהלותיו של קהל משולהב. מישהו לחש משהו באוזנו של קינג ג’י אשר סימן לה באצבע להיכנס למעגל ולגוון את הנוף הנשי הנשקף ממקומו. באותו הרגע בחושך מצריים ובבהירות של זריחה היא ראתה את אבא ז’אקו עושה קידוש, את אמא פרידה מגישה חריימה, את סבתא מתילדה שרה את פיוטי השבת, ואפילו את סבא אלבר הלוטף את ראשה בדרך לשולחן הערוך בכל טוב.

היא חטפה את תיק היד מהמלווה נמלטה החוצה, איש מהאורחים אפילו לא טרח לדלוק אחריה, כך מצאה את עצמה בערב שבת על מדרכה פריזאית עם תיק יד.  
“סבתא” בשפה תחתונה רועדת ועיניים מלאות דמעות  “אני יודעת שאת אצל אבא ואמא אל תגידי להם שזאת אני. את חייבת להוציא מפה, ואל תגידי לי אמרתי לך.” 
“נשמה שלי קחי מונית. לשדה התעופה.”

“ז’אקו צריך להביא את הילדה מפריז.” 

“מאמא כל הבנות שלי כאן, אני לא יודע על איזה ילדה את מדברת.”

  “וחיאת אללה ז’אקו אל תתעסק איתי עכשיו. בזכר הצדיק, זכותו תגן עלינו אתה מביא אותה לכאן עכשיו או שאני לא דורכת פה יותר באלוהים ז’אקו אני קמה והולכת וכל הקידוש הזה זה ברכה לבטלה כי הוא לא שווה כלום בלי כיבוד אב ואם. אם אבא שלך אלבר היה פה היה מעיף לך שתי סטירות אחת ושתיים.”
“אמא זה שבת עכשיו”
” תרים את הטלפון אינען אבוק ותתקשר לאוכלי הצפרדעים האלה שיחזירו את הילדה עכשיו!! אתה שומע-עכשיו!!! “

שתי טיסות המשך אחר כך מעט אחרי ההבדלה רבקה יוצאת מאולם הנכנסים  שתיקה  מביכה  והחלפת מבטים מסתיימת בשאגה “נו את תעמדי שם עוד הרבה זמן כמו גולם לכי תגידי תודה לאבא שלך שחילל שבת  והפך את העולם בשביל להביא אותך לפה. ” מפל של דמעות נופל ארצה וחום של חיבוקים עוטף את הטרמינל. בראשון בבוקר כאשר היא חוזרת הביתה על הדלת מונח זר פרחים מצהיב ועליו פתק “מעריץ אלמוני” “איך יכול להיות? אני הייתי אצלו בפריז והוא שלח לי פרחים לכאן? ” הסקרנות מנצחת והיא הולכת ל”פרחי דוד”
“רוביק נמצא? ” 
“לא, הוא בחופשת בחינות אבל באמאשלי זה דפוק זה!! קלטי קטע. חצי שנה כל יום שישי הבנאדם לוקח זר בשלוש מאות שקל בשביל אמא שלו, עאמאמא היום במקרה השותף שלו לדירה התקשר ושאלתי אותו מה שלום אמא של רוביק השותף ענה שרוביק איבד את אמא שלו בגיל 5. ואני לא פראייר אני,קלטתי על השנייה …הבנאדם גאי בארון.” 
” אפשר את הנייד שלו? ” 
” קחי רק תגידי לו שזה בסדר להיות גאיי ושעל דוד מהפרחים הוא לא עבד. אחרי הכל הייתי שוטר צבאי במלחמת לבנון הראשונה.”

3 תגובות בנושא “פרחים בשישי”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *