בעיות פיזיקה

שיעורי פיזיקה תמיד היו אימת היום.  מספרים ונוסחאות לא ברורות עולות על הלוח בסדר לא מובן. גרפים ציר x ציר y וההמצאה האחרונה של המרקיז דה סאד – נייר מילימטרי. האניגמות הלא פתורות הללו  יעסיקו את התלמידים בבגרותם  כשעה בשבוע בפגישה  עם פסיכולוג שכותרתה  “למה אני…. אהבל?” .  אבל אלה  לא היו יותר ממבוא חיוור למורה שלידה “פרדי קרוגר” נראה כמו פנסיונר חביב המטייל עם כלב שארפיי בשקיעה כפרית על הים.

מטר שמונים וחמש של מבטא רומני/רוסי  כבד ועיניים מרצדות באופן בלתי נשלט  בחוריהן, הן החלק הרגוע באישיות המצמיתה העונה לשם סבטלנה קרוסנוביצקי (מספר דו ספרתי של אותיות שם משפחה אצל מורה זה אף פעם לא סימן טוב), כשכולם שיננו נוסחאות ועברו על שאלות חזרה, אנחנו – ארבעת  יושבי הספסל  האחורי – תרגלנו איך מאייתים את שמה, כי כבר היו מבחנים שאפילו על איות שמה היא היית מורידה לנו ציון, לו היה כמובן ממה להוריד. כפי שוודאי הובן מארבעתנו  איש לא ציפה להיות פרופסור בוהר או  זוכת נובל פיזיקה, או להבין את ההבדל בין משקל למסה, והאישיות הקסומה שלימדה את המקצוע טרחה להזכיר לנו את זה שוב ושוב ושוב ושוב.

לקראת סיום כיתה י’ נדרשנו לעבור מבחן פיזיקה מסכם לטובת ציון פנימי בתעודת בגרות. הסיכוי שבגיל 21 נגיע לירח היה גבוהה לאין שיעור יותר מלעבור. אלי שהיה מאז ומתמיד המקורי והקשקשן בחבורה, עסק יותר בג’ודו מאשר בפיזיקה, כלומר הוא ידע להעיף גופים אך לא הבין איך הוא עושה את זה. לקראת המבחן הקרב הוא כינס אותנו והסביר את המובן מאליו – “בדרכים קונבנציונליות אין שום סיכוי בעולם שנעבור את המבחן – ולכן מצבי קיצון דורשים פתרונות יצירתיים.” כל אחד מאיתנו קיבל אחריות על גזרה בתוכנית מבצע שרקם על פי מודיעין מדוייק שאסף. גנרל פטון מכיתה י 2′. התוכנית שהגה היא גאונית שליווה ובטוחה כמו ספינה המשייטת לחוף מבטחים, נגיד “טיטאניק”.

הוא יגנוב את הבחינה. פשוט סה”כ. כדי לעשות את זה הוא יצטרף ל”מחנות העולים” שם נמצאת אלה קרוסנוביצקי, הבת של המורה, דרך קבע. בשלב הבא  הוא יתחיל לצאת איתה יגיע אליה הביתה וימצא את המקום בוא אמא קרוסנוביצקי מניחה את טופס המבחן. בשלב הזה הוא יגנוב אותו ויעביר אלינו. מה לא מובן? מה כבר יכול להשתבש?. 

בתחילת סמסטר ב’ כאשר מבחני הסיום נראו באופק אלי הגיע אלינו עם חולצה כחולה והיא עולה. חיוך אדיוטי מאוזן לאוזן.

“חבר’ה אנחנו מסודרים התקבלתי למחנות העולים.”

” התקבלת? יא סתום, כולם מתקבלים זו תנועת נוער לא גיבושים לטייס.” 

“מה זה משנה אני עם אלה קרוסנוביצקי באותה שכבה אנחנו מסודרים, זה יהיה יותר קל ממה שחשבתי היא קצת צולעת והרבה פוזלת, היא כיפה אדומה  ואני הצייד, בפעם הבאה תאתגרו אותי, כי זה כסף בבנק.” כן, כסף בבנק למסחר.

כאן ניתן האות בו אני מתחבר לגאון השמנמן של השכבה, דורון אונגרמן, ומשחד אותו במשך חודשיים שלמים בלחמניה ושוקו מהמכולת של מרצ’ל, בתמורה לפתרון כתב החרטומים שהכינה עבורנו קרסנוביצקי האם.

בזמן הזה יוסי גונב דפי בחינת פיזיקה ריקים ממזכירות בית הספר ורמי היה אמור לכתוב את הפתרונות של אונגרמן עבור כולנו כי אם לרמי יש יתרון אחד זה, כתב קריא.  תכנון מבצע “ברברוסה” לעומת התכנון שלנו נראה כמו קלטת ילדים של רינת גבאי. 

ככל שהימים נקפו כך מד הלחץ שלנו עלה. אלי במבט של צ’ארלס ברונסון נהג להרגיע בלי מילים “הכל בשליטה”. בשבוע האחרון לאחר שכל המחוות הרומנטיות נתקלו בחומה בצורה של חוסר שיתוף פעולה התגלה לנפוליאון מהשורה האחורית כי גם אלה  הבת של… מתאמנת בג’ודו. “אם לא הלך בכוח הרומנטיקה ילך בכוח הזרוע” קבע הגאון. במשך שבוע קרא על יכולות הג’ודו שלה תיגר, טען כי הוא יכול להרביץ לה בכל רגע נתון וכל ניסיונות ההתחמקות שלה כאילו היא נגד אלימות ולמעשה זה ספורט הן רק תירוץ עלוב לפחד. כלום לא עזר הרומנטיקה נכשלה, והאלימות לא הצליחה. פורום הארבעה – שלא לומר הקוקפיט – התכנס והחליט לפתוח נתיב מהיר לבחינה. אם ג’ודו הוא ספורט אז יאללה תחרות ואיפה תחרות אם לא אצלה בבית. זה היה כל כך מופרך שהיא הסכימה הקרב נקבע לערב שלפני הבחינה בו אמור אלי לשוב לאחר שהביס אותה, ולהביא את הבחינה מחדר ההורים.

בשעה שבע בדיוק עת אמא סבטלנה ומר קרוסנוביצקי לא היו בבית צלצלו אלי וחליפת הג’ודו  החדשה בפעמון של משפחת קרסונוביצקי את הדלת פתחה אלה אף היא לבושה בבגד ג’ודו מבשר רעות עליו רקום דגל ישראל. על  רצפת הסלון פוזרו מזרונים עליהם התייצבו הלוחם והלוחמת וצופה היחיד הוא קקדו שמההלם שתק. אלי נכנס חלץ נעליו וקד קידת לוחמים טרם עלייתם למזרן. אלה עשתה את אותו דבר מהצד השני של הדוג’ו המאולתר.

שדרי הספורט נוהגים לומר כי הקרב החל בגישושים הוא מנסה לאחוז אותה והיא אותו. בנגיעות הראשונות נפרם החלק העליון של חליפת הג’ודו של המארחת תחתיו נחשפת גוזיה,עם צלקת קטנטנה מהצלעות בואכה הרי גולן. אלי שרצה לעבור את המבחן בפיזיקה אבל יותר רצה לראות מה יש מתחת לגוזיה עמד בוהה ולא מאמין. צעקת קרב נשמעת ואלה הופכת אותו על המזרון משל היה בובת אימונים שניהם מזיעים היא מתיישבת עליו עם חלק עליון פתוח וזועקת הוא צועק איתה בעיקר “איה איה כואב”, ואז.. או אז נכנסת אמא סבטלנה שחוזה בנורא מכל. ביתה, מתנשפת זועקת ומזיעה כשהיא עירומה למחצה יושבת על התלמיד שהוציא שם רע ל’אהבלות’ וכל זה אצלה בסלון. אם כל הפחדים כולם.

אלי אסף את שאריות הגבריות וכמה חוליות מהמזרן וברח משם כואב גונח ומובס. את הצעקות הוא שמע כל הדרך מטה עת דידה במדרגות. למחרת הגענו למבחן כמו ארבעה גאונים גם לא למדנו וגם אנחנו לא בלחץ. רגוע.

לפני שנכנסנו דורון אונגרמן שאל “הולכים אחר כך למרצ’ל?”  “לך לעזאזל יא שמן.” עניתי.

מבחן של שעתיים וחצי אני סיימתי אחרי 20 דקות שאר שלושת המוסקטרים סיימו לא הרבה אחריי. אחרי הכול הבאנו כדורסל המגרש פנוי, וכמה זמן כבר לוקח לאיית קרוסנוביצקי?

שלושה שבועות אחר כך מועד החזרת הבחינות פיזיקה כולנו מקבלים ציונים של גבינות דלות שומן, אבל בזמן שישנו כנראה צמח בינינו הוקינג חדש כי אלי קיבל מאה – אשכרה מאה עגול, מספר טלפון של משטרה.

אלי?? אתה?? מה נהיה??

“אתכם כבר לא יכולתי להציל אבל כשהגשתי את הבחינה לקרוסנוביצקי לחשתי לה ‘עכשיו רק אני את והבת שלך יודעים מה קרה שם באמת, אבל אם לא אקבל 100  כולם ידעו.'” אז היא לחשה לו חזרה “אין בעיה תקבל  מאה אבל שתדע ששנה הבאה אני מלמדת אתכם מתמטיקה וזה לבגרות… אז תזהר לשבור מילה.” כך בזמן שאנחנו נגשנו למבחני קיץ, אלי התאמן בג’ודו והגיע לאליפות גוש דן רק כצופה שרואה איך אלה לוקחת מדלית זהב.

כמעט ארבעה עשורים אחר כך לאלי עדיין אין בגרות במתמטיקה. קשקשן….

לסיפורים קצרים נוספים >

3 תגובות בנושא “בעיות פיזיקה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *