פורנו חרדי

תחילת שנות התשעים הביאה לנו את ערוץ שתיים, עידן חדש של טלוויזיה בישראל. ומה סימל את העידן הזה יותר מהתוכנית “בשידור חי עם דן שילון.” הידועה גם בשמה “במעגל”. מדובר בתוכנית אירוח שבבסיסה עומד קונספט בו יושבים יחד מספר מרואיינים (לרוב כשמונה עד עשרה) מעולמות תוכן שונים ומנהלים שיח. סוג התוכנית הזה דורש מיומנויות על מהמנחה, ומערכת  הפקה מקצוענית ומסורה על מנת להעמיד שתי תוכניות ראויות לשידור בשבוע, שעומדות ברף העניין והרייטינג שהתוכנית עצמה הציבה.
באותה תקופה לי היה הכבוד להמנות על צוות התחקירנים שלה. לעיתים הסיפורים הכי טובים לא ישבו על הסט.

ישיבת המערכת אחרי התוכנית של יום חמישי הייתה קשה נתוני רייטינג נמוכים, מפרסמים שמעקמים את האף ולחץ של המנהלים. את המתח אפשר היה בקלות לחתוך עם אולר, וברור היה לכולם שמשהו צריך להשתנות. “לתוכנית הבאה” אמר המפיק “אנחנו מביאים מישהו מתעשיית הפורנו הישראלית, רוצים עניין? ניתן להם אותו לפנים”. “יש תעשיית פורנו בישראל?” שאלתי בתמיהה של בתול שצופה בשכנה מתפשטת. “אם יש, ויש!! אתה תמצא אותה!!”
“אני?” מה קשור אני? הכי קרוב לפורנו ישראלי שראיתי עד אז היה פרסומת לאשכוליות שחמש דוגמניות הולכות בטי שירט בלי חזיה. ילד טוב חולון. מאיפה אני מתחיל בכלל.?” “כנס אליי אחרי הישיבה. ”

מבטים מוטרדים נעוצים עמוק בבלטות, נשימות עמוקות בדממה לחוצה מסיימים ישיבת מערכת לא פשוטה. אני נשאר נטוע על הכיסא כמו אקליפטוס על ביצה.
” מה? ”
” ביקשת שאשאר לגבי הפורנו. ”
” מה לא מובן? תביא שחקנית צלם או מפיק של סרטוני פורנו שמדברים עברית טובה בעדיפות חרדי או חרדית שבבוקר הוא בכויילל והיא באולפנה ובערב נותנים עבודה. מה מסובך? גם ערביה עם חיג’אב בבוקר וביריות בלילה מתאימים. לא מקפיד איתך.”
למראה אגלי הזיעה הקרה ומבטי ה’ באמאשך’ הוא חייך ופלט” סע כבר לאלנבי ותביא סחורה.”
לא הבנתי אם הוא מדבר על הגשר או הרחוב, אבל הנהנתי כמו כלב על דשבורד ויצאתי. היה ברור שהפרוייקט ימנע ממני להגיע לארוחת ערב המתוכננת אצל ההורים לכן בטרם יצאתי הרמתי טלפון וביקשתי שלא ימתינו לי כי אני עובד על אייטם דחוף לתוכנית של מחר. ווטרגייט הנה אני בא.

שעה אחר כך הגעתי אל מחוזות הסליז והגריז התל אביביים הכי מחופש שאני יכול רק שלא יזהו. כשאני לבוש בגדים רחבים משקפי שמש הכי רחבים שמצאתי וכובע כלב, כזה עם פיאות שיורדות לאוזניים ומגן לעורף מפרווה, קו אופנתי קצת פחות שגרתי לחמסין תל אביבי.

חלונות ראווה מוצפים באביזרי מין, (לא צעצועים – אביזרים, תאמינו לי אין צעצועים בגודל הזה) וקלטות מפתות. נשמתי עמוק וביד רועדת ומזיעה נכנסנו פנימה לאחת החנויות אני ומעיל שרלוק הולמס שהשאלתי במיוחד לארוע, גלינג ארוך ומהדהד ממשקוף הדלת בישר על בואנו.

בחנות צפופה ומלוכלכת לתפארת, מול דלת הכניסה מדרגות עץ חורקות בין שורות של קלטות מעוטרות בדמויות נשיות בתנוחות ובזוויות שאין פיזיקה בעולם שתסביר, עומד
בחור מזוקן עם כובע מצחייה של צהוב של הלייקרס.
“שלום אני גיל מהמעגל בערוץ 2.”
“היי אני ג’ייק” הוא עונה לי במבטא מוזר.
“אני מחפש מישהו מתעשיית הפורנו.”
” אני צלם של סרטי סקס חד מיניים דוברי עברית.”
“מה אתה אומר?” אני מטיל ספק.
“בוא נעלה לקומת המשרדים אראה לך חלק מהעבודות שלי.

ג’ייק יוצא מאחורי הדלפק בוחן את המצלמות ומכוון אותי למדרגות עץ מזוהמות ורועשות במיוחד. ככל שאנחנו עולים גבוה יותר נשמעים קולות חזקים יותר של רעידות וצעקות בגרמנית שכיהודי בעל מודעות היסטורית הלחיצו אותי.

כשהגענו למעלה אל קומת המשרדים, טוב לא ממש’ קומה’ והכי רחוק ממשרדים. מדובר על גלריית עץ בוק שמונחת על עמודי פלדה מקובעים לרצפה. בקומה או יותר נכון בכוך העליון המחייב הליכה כפופה, לימנינו ארבעה עמדות וידאו מופרדות במחיצות דיקט לא צבועות ודלתות מאולתרות החוצצות בינן למסדרון הבוק המצחין. מתוך כל אחד מתאי הצינוק הללו צורחת בגרמנית אישה אחרת ואחת לכמה שניות רעידות לא ברורות מגיעות מתא אחר מלוות בסאונד נשיפות של טריאתלט בסיום מרתון שקו הסיום שלהן משחרר גניחת הקלה ארוכה. מזועזע ונזהר שלא לגעת בכלום מגיעים ל’משרד’ של ג’ייק.

הוא מתיישב על כיסא פסנתרן קרוע עגול ונטול משענת אני יושב על כיסא משרדי שרק בגלל שאני מהטלוויזיה הוא נותן לי את הכבוד לשבת עליו. כדי להקליל את האוירה ולדלג על המבוכה אני שואל שאלה שלא קשורה “תגיד מאיפה המבטא הזה?” אם המינוח.’ חיפש אתונות ומצא מלוכה’ חבש כתר קיבל שרביט וביטוי מעשי בחיי היום יום זה היה שם במקום הכי נמוך בתל אביב. הוא פותח את השיחה בוידוי. לא קוראים לי ג’ ייק, קוראים לי ינקל. הוא מוציא תמונה מהארנק שמוכיחה את הטיעון שהוא מעלה במקביל. המבטא הוא אידיש ואני בכלל חרדי מירושלים ההורים שלחו אותי לבני ברק ללמוד בפוניבז’, אבל אני – אין לי ראש ללימודים, אני כאן חצי שנה. בבקרים אני לומד מספרים ומבעל הבית לצלם פעם בשבוע בלילה אנחנו מצלמים במלונית לא רחוק מכאן. בינתיים אני עובד וגר במחסן מאחורי החנות עד שאחסוך מספיק לשכור חדר, ואז אספר להורים שאני יוצא בשאלה. בינתיים הם חושבים שאני בפוניבז’ לומד תויירה. מכאן הוא פוצח בסיפור חיים לא יאומן שאני כותב ומקליט בשקיקה. בסיום השיחה אנחנו קובעים שהוא יגיע לתוכנית שלמחרת ואני אאסוף אותו בצהריים מקרבת מקום, . עם סיפור כזה לא ממתינים!!

התחקיר מסתיים מה שהתחיל בג’ייק ונגמר בינקי, מה שהתחיל בסלידה מסתיים בחיבה, בגאווה לא מוסתרת הוא נותן לי שש קלטות פרי יצירתו. “קח” הוא אומר לי “תבדוק בסרט הלא ערוך תראה שאני עם מצלמה שתיים הבוס שלי עם מצלמה אחד צילם אותי בטעות, אנחנו כנראה לא נזכה באוסקר על צילום ביצירות האלה.” הוא מגחך.

התחקיר מסתיים, הטלפון במשרד מצלצל הוא מסמן לי לרדת לבד ונפרד ממני. נצמד מעקה הכי רחוק מדלתות התאים נזהר לא לגעת בכלום כפוף ואוחז בשש קלטות פורנו חד מיניות שעטיפתן מפרטת לפרטי פרטים את תוכנן. ארבע מדרגות למטה נפתחת הדלת, גלינג עוצמתי מכריז על. בואו של אורח חדש.. לחנות נכנס בחור צעיר עם מדי שליח. מבטינו מצטלבים והגרוע בסיוטים קורם עור וגידים. בעלה של גלית הבת של דינה דודה שלי. שלא פגשתי שנתיים ניצב מולי, מכל העולם דווקא שם.
“גילי??”
“אלי?” דממה של מבוכה
“גילי, מה אתה עושה כאן?” אלי מתעשת ראשון.
“אני תחקירן טלוויזיה.”
כמו שאני אומר את זה עוקף אותי במדרגות פועל בניין בבגדי עבודה מוכתמים בצבע גריז ושאלוהים יעזור לי במה עוד, ויוצא במהירות מהדלת הרועשת.

“כן כולם כאן תחקירני טלוויזיה.” הוא עונה בסארקזם ונועץ מבט במארזי הקלטות ה’ססגוניים’ שאני אוחז ביד שמאל. משאיר שובר שליחות על הדלפק מסמיק ונעלם לתוך רחוב אלנבי. התדהמה הומרה לגאווה באותו תא של טלפון ציבורי בו הודעתי למפיק שהגשמתי לו את הפנטזיה הכי פרועה לתוכנית של מחר.

השעות עד לשעה בה ג’ייק ואני אמורים היינו להפגש ולהגיע לאולפן הזדחלו לאיתן. כחצי שעה לפני השעה היעודה הביפר ציפצף
“חשבתי על זה עוד פעם החשיפה הזו פחות מתאימה לי סליחה ינקי.” נסיונות נואשים להשיג אותו לרבות הגעה למאורה באלנבי עלו בתוהו.

הגעתי לאולפן מובס מבשר על המשבר. שאגת המפיק למשרדו חרכה את הדכאון. נכנסתי בשערי הגיהנום הלוהטים מתמיד וקיבלתי את מנת הרותחין שהוכנה במיוחד עבורי. במבט מושפל יצאתי מחדרו ונסעתי למקום היחיד שאפשר לקבל בו נחמה, לאמא.

הגעתי חבול לבית ההורים. התיישבתי ללא אומר בסלון, וכשחשבתי שהכי גרוע אחריי הסתבר שאפילו בים המלח אפשר לחפור מחילה ולרדת נמוך אף יותר.
“מי היה המרואיין שלך היום בתוכנית?” אבא שואל בסקרנות.
“היום לא היה לי אייטם בתוכנית.” עיניה של אמא נדלקו בחשש מהול בסימן שאלה. ואחרי ברירת מילים קפדנית ובטון שמתאמץ להיות שליו שיתפה אותי באירועי היום שלה.
“גילי, דינה אחותי דיברה איתי היום, הבנתי
שפגשת את אלי של גליתי אתמול….”

במשך שלוש שנים שלמות אחרי האירוע לא הגעתי לאירועים משפחתיים.

2 תגובות בנושא “פורנו חרדי”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *