ערב חג

הנה זה מגיע, אחרי מבול של הודעות גנריות וריקות של שנה טובה, אשר גרמו לוואטסאפ לפהק,  בהן אתה אחד ממאות שקיבלו את אותה הודעה “אישית”. הודעה בה קיבלת איחולים חמים “להגשים את חלמותיך” או “להשאר מי שאתה”, למרות שלשולח  אין כל מושג מי אתה. עכשיו מגיע ערב החג.

ערב חג

מה יותר ישראלי מערב חג?  ומה יותר משפחתי מההכנות לערב חג ? הריחות מהמטבח משגעים אותך אבל כל פעם שאתה מתקרב למטבח נדלקת  השפית כאילו היא האור של המקרר, ” לא להתקרב לסירים” היא גוערת. שעות אחרי העינוי הסיני של “תריח ואל תיגע” יגיע ריקוד הבלט של “אל תדרוך לי ברטוב”.

אין ברירה הזמן דוחק אז  אתה נכנס למעבדה של המהנדס מהחמאס, היא קוראת לזה מקלחת. 12 בקבוקים חלקם בעלי צבע זרחני מחשיד ממתינים לתפעול על ידי מי שמבין, אתה בזהירות של חבלן בשדה מוקשים שולה את הסבון הנוזלי איתו את מתקלח חופף ועושה כביסה אם צריך. סיימת להתקלח לאחר נזיפות הנוגעות במים חמים ובזמן הגעת האורחים. יצאת מהמקלחת להפתעה במגירת הגרביים שם ממתינות גרביים חדשות, זה לא קרה מאז החתונה .

מאושר תיטול את הזוג הראשון  ועת גריבתם תשמע קריאה ברמה של האישה שאיתה בחרת לבלות את חייך ובמטמורפוזה לא מוסברת הפכה לסוהרת אכזרית ” זה של הילדים”  רעידות פחד לא רצוניות יפילו את הגרביים ארצה. חסר אונים תחזור לזוגות המחוררים באותו מבט מאוכזב שעלה על פניך כשהמתנת לשידור של הקלאסיקו  בכיכובו של מסי ירום הודו, ובמקום נתקע השלט על משחק הצמרת בין רעננה להפועל חיפה בכיכובו של ניסו קפילוטו האחד והיחיד.

כסא הפסנתר

תתלבש בבגדי השבת תגיע לסלון שם שולחן ארוך כמסלול נחיתה ערוך במפה לבנה מלא בסלטים. מזיל ריר ורעב עוד מהבוקר תתקרב באופן מחשיד אל השולחן ואז, או אז, תגיע הג’סטה הגופנית הראשונה שתזכה לה מהבוקר “הצלפה” על היד “זה לאורחים”!!! חמוץ כמו יריביו של ביבי, תמתין לאלה שבשבילם עברת את הויה דולורוזה עד כה. הם יגיעו כולם חמושים סירים ומצויידים בחיוכים המיוחדים לארוע. בסבירות גבוהה יגיע ילד אחד כועס, אתה תזייף חיוך ותזמין את כולם לשבת. כמארח טוב תושיב את כולם, ולך יוותר מיותם כסא הפסנתר נטול המשענת הישן של הילד. רק צפוי כי הוא ימוקם בחיבור בין שני השולחנות, בין שתי רגליך ימוקמו שתי רגליים לא אנושיות העשויות מעץ בוק מלא של השולחנות המייצרים את מסלול הנחיתה עליו כולם יושבים. הבדלי הגבהים בין השולחנות יהפכו את הצלחת שלך למגלשת קמיקזה של אוכל, “לא זה לא מפריע..” תשקר ” זה עוזר לדיאטה.”  כשתשמע מישהו צועק “תמותו” זה רק הקול הפנימי שלך אל תגיב אליו למרות מה שנדמה לך – רק אתה שומע אותו.

תקום  כפרש ששכח את סוסו, על כך יעיד פישוק רגליך הלא רצוני, תציע לעזור ואז יאמרו  לך “שב”, תציע לפנות מהשולחן ואז תעשה טעות שדינה כרת ותשים את הכלים של הכיור בשיש ליד, מרחק סנטימטרים בודדים מבסיס האם.  תנזף בפומבי ותצווה לשבת חזרה על כיסא העינויים השב”כי נטול המשענת. רגליך המפושקות והרדומות משתי רגליי השולחנות המחוברים יאבדו כליל את התחושה.

אזור הדימדומים

הארוחה הבלתי נגמרת תגיע לאזור הדמדומים שבין העיקרית לקינוחים, שיחות בטלות ימשלו בכיפה והשעמום ירקיע שחקים אנשים זרים בעלי  שם משפחה משותף ינסו לשווא לעניין איש את רעהו בעוד הילדים ישתוללו ירעישו ואתה תזייף חיוך ותאמר “חמודים..” ולא הם עדיין לא שומעים את ה”תמותו” אל תגיב לזה, זה פנימי לגמרי.

הקינוחים יגיעו, כולם יגידו שהם מפוצצים והיה המון אוכל וזה ממש הורס להם את הדיאטה אבל ישאירו את הצלחות כמו שמשאירים רצפות בפרסומת של “הובר”. ראשונים יקומו דווקא הצעירים שיוצאים לטיול מחר הם לא הזמינו אותך כי אתה כבר לא בגיל חה חה חה …עדיין לא שומעים. .אל תגיב….הם יקחו את הילדים המרעישים עם הנזלת שירצו לישון אצלך, זה בדיוק הזמן שתצטער על הרגע שסרבת להכניס כלב תקיפה הביתה.

אט אט יתרוקן הלול שפעם קראת לו בית. מה שהיה לפני 4 שעות ארוכות מוזיאון “מאדאם טוסו”,  נראה כעת כמו מחוז “אידליב” אחרי הרעשה ארטילרית של כוחות אסד המגובים במשמרות המהפכה האיראניים. בגרביים מחוררות ושאריות אחרונות של חיים תדדה אל עבר המיטה, ואז  קול ברמה ישמע – ” לאן אתה חושב שאתה הולך צריך לסדר את הבית לפני שהולכים לישון אני לא הולכת לישון כשהבית על גלגלים?” אתה ממשיך ללכת כי הרי זה לא יכול להיות כל כך גרוע וחוצמזה במשך ערב שלם אתה שומע קולות פנימיים ולא מגיב אז למה עכשיו? כשזה חוזר בשלישית אתה מגיע אל זירת עבודות הפרך שבמרכזו עומדת המתוקה איתה בחרת לחלוק את חייך בפוזת לו גוסט מ”קצין וג’נטלמן” וממטירה עליך הוראות במהירות שגווארדיולה בורח כשהוא שומע את השם אחינועם ניני.

קמפינג במדבר יהודה

שלוש שעות אחר כך רטוב מזיעה ודמעות תחזור למעבדת המהנדס ותתפלל שתתפוצץ עליך – לא יקרה. תשכב במיטה בוהה בתקרה מבלי נוע מתלבט אם הכאב בברך או זה של הגב יאלצו אותך להגיע למגירת בית המרקחת, ואז מימינך יתחילו הטינופים על הדודה השמנה, הילד הלא מחונך, הדוד העציץ, ומה היא לבשה לעזאזל? כל אלה ישכנעו אותך  לקום אל המגירה המדוברת ולחפש בה ציאניד לשימוש עצמי.  תשוב למיטה מאוכזב ואז יגיע הצימוק של הערב ” מחר נוסעים לקמפינג במדבר יהודה”  שמש ליכלוך וחוף  בלי ים יש יותר טוב מזה?

אין, השנה הזו הולכת להיות נהדרת….

למישהו יש רובה ???

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *