עיר אחת לשני עמים

עיר אחת לשני עמים. תל אביב מאבן גבירול ( ב דגושה הבן של גבירול ) צפונה בואך עיריית ת"א היא העיר העילית ומשם דרומה התחתית. מאחר ואני דרומי גאה יצאתי בשבוע שעבר אל מעבר לקווים הצטיידתי בדרכון עם כל החותמות הנדרשות התגלחתי "עליתי" על בגדי שבת והזלפתי את האפטר שייב של הביוקר – "ברוט" כמובן – ויצאתי אל המרחב הלא מוכר רק על מנת לשוב ולספר חוויות.

וובכן עם הרבה טקס בישבן התיישבתי במקום שכולו ישראליות צרופה מבית מדרשו של אליעזר בן יהודה ושמו בישראל  "הבייקרי".  התפריט אופס סורי ה"מניו" המליץ על הגוואקמולי בספישל אדישין, מה שבלוינסקי קוראים סלט אבוקדו טעים אש.  המלצרית במראה פרובוסלבי חביב שמצמרר יהודים מזה דורות.   "משהו לשתות" הציעה,
" קפה טורקי כפרה" עניתי .
" מה"
" קפה טורקי כפרה"
"חוץ מקפה לא הבנתי כלום."
" קפה שחור נשמה סתם קפה שחור."
אז היא התקרבה אליי ולחשה " אנחנו נגד גזענות כאן וחוץ מזה הבריסטה הוא 'אורבאן'" שבעברית דרומית זה אומר ה"קפג'י כושי".  לא היית ברירה אז הלכתי על הפשוט   אספרסו נטול על חלב סויה או משהו כזה שנשמע חשוב, את זה היא דווקא הבינה.

בשלב הזה התיישבו בשולחן הסמוך  דוד וסיימון, שזה איש  וכלב, עד עכשיו אני לא יודע מי זה מי,  את השמות אני יודע כי המלצרית התרגשה לראותם וקידמה את פניהם ב"היי"  בינלאומי שאינו מסגיר את לשון אימם.  בדבר אחד אני בטוח עם המלצרית האיש דיבר עברית ועם הכלב אנגלית.

לאחר הגדלת מסגרת האשראי הבנקאית אישורי משכנתא מתחייבים  ותשלום החשבון יצאתי אל הרחוב.  שם נראת הפרהסיה כמו סרט עתידני המבויים על ידי אסימוב. מקבץ חייזרי חבוש בקסדה וחמוש בכלי רכב דו גלגליים ממונעים החותכים את האויר במהירות בה ביטר מחסל סטיק או דוגמנית ממוצעת מקיאה אותו.  מבטים משתוממים שלי בעוברים והשבים גילו מצוקת בד נשית קשה ואלרגיה גברית מסכנת חיים לשיער גוף שבא לידי ביטוי בנפיחות בשרירי הידיים והחזה ומשטחי עור ריקים משיער יותר משצ'רנוביל ריקה מאדם.

במעבר החציה ניהלתי דיאלוג עם הרמזור. ביזארי ככל שזה ישמע לכולם מלבדי נראה הדבר הסביר לעשות. אני לחצתי על כפתור והוא עידכן אותי בכתובת בה אני עומד ואז תופי טם טם זריזים הכתיבו את הקצב בו העובר הממוצע אמור לצעוד את הכביש לגדה השניה ולהשאר בחיים. סכנת הנפשות הזו הסתיימה בהגעה לחניון שם מסגרת אשראי חוץ בנקאית איפשרה את שיחרור הרכב בערבות.

ואז כשכבר חשבתי שראיתי הכל עמדתי ברמזור מנסה לעכל את החוויה החוץ גופית שהתרחשה במרחב וזמן בלתי מוגדרים. אז או אז עמדתי ברמזור אדום וכאילו מתוך הזיה של חומרים לא מזוקקים במסיבת פולמון   יצאו משומקום כמה ליצנים שעלו על סולמות והתחילו לג'אנגל, ניסיתי להבין האם הייתי מספיק ברור כשרציתי שהלטה נטול יהיה נטול אלכוהול, אגב מה אחוז האלכוהול בחלב סויה מישהו יודע?  מסתבר שזה לא היה האנגאובר אלה היו אשכרה ליצנים שניסו להנעים את השהיה ברמזור למשתמשי הדרך, שזה בדרומית הנהגים. לקראת סיום האדום הם עברו עם כובע בין המכוניות הממתינות תוך סכנת חיים ברורה ומיידית , מבטים מתחנחנים פגשו פנים קשוחות כסלע גרניט, מתוך נימוס אל הכובע שילשלתי את החיוג המקוצר לפסיכיאטר המחוזי כוכבית הצילו.

אז הנה חזרתי לספר. השבוע הייתי בעיר אחת לשני עמים. הבלהה שלהם הגן עדן שלנו. זה אשכרה ככה  שם ראיתי בעיניים שלי נשבע..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *