עבודה אקדמית על אונס וכבוד

במרתפי הפקולטה לפילוסופיה בחדר מרוהט בניטשה ואפלטון קירקגור ושפינוזה יושב פרופסור אלישע ומשוחח עם נכדתו בשיחת טלפון היומית. “איך היה בבית הספר? ומה היא אכלה לארוחת צהריים? מה היא רוצה מתנה ליומולדת? והאם נחמד לה בצופים?” מחלונם המשותף מסמנת לו יונת הפקידה שאיתו בשלושים השנים האחרונות כי סטודנטית ממתינה לשיחה אישית. בסימן מוסכם שתורגל כבר שנים לאחור הוא מסמן לה להכניס את הממתינה וסוגר את החלון המשותף. יונת מורה לעלמה המצודדת להכנס פנימה. בנעלי עקב וחצאית ששחושפת זוג רגליים חטובות היא פוסעת את מפתן דלת ההזזה הנמצא לימינה וסוגרת אותה מאחוריה. בשולחן המסודר בצורת טי בחדר הקטנטן היא ניגשת אל הצד המרוחק מקיר ההפרדה בין חדר המזכירה לחדר הפרופסור מושכת את הכיסא לאחור ומתיישבת למולו, ומסכלת רגליה. מאחור מיטת סוכנות משודרגת ותמוהה ומסביבה צופים בה הגל ומרכס ויטגנשטיין והרמב”ם. “רק שניה” הוא אומר מרים את הטלפון ולוחש לצד השני ” יונת את יכולה לצאת היום יותר מוקדם” “תודה” מאונפף נעתר בשמחה מנומסת מהצד השני.” אני מסיים כאן והולך סיגרי כשאת הולכת בבקשה את דלת הכניסה לחדר שלך סיימתי את שעת הקבלה. ” יונת יוצאת וטורקת את דלת הכניסה הראשית למשרדם. 
תשע דקות ועשרים ושבע שניות בדיוק אחרי שנכנסה מצלמת האבטחה שבמסדרון מתעדת אותה יוצאת בבהלה כאשר שמלתה קרועה שיערה סתור והיא רצה כמוכת אמוק, אחריה בחולצה קרועה ופנים מדממות מדדה פרופסור אלישע צועק דבר מה אשר אינו מתועד.


שלושה ימים אחר כך הקמפוס כבר מלא כרזות על הפרופסור האונס, תמונות שלה מושחרת פנים וציטטה “הוא ניסה להשתמש בי כמו בובת מין מזל שברחתי.” ראיונות מוצללים ונטולי שמות בתוכניות אקטואליה טלוויזיוניות שזכו לכותרת “הפרופסור האנס” ולתיאורים גרפים נוטפי עסיס צהוב, וצילומי אבטחה שדלפו מהיכן שהוא ולא משאירים ספק באשר לגודל הדרמה. כהמשך ישיר לעוצמת המחאה מושעה לאלתר הפרופסור מעבודתו ובשיחה לקונית. מפקידתו הצעירה של סגן הדיקן הוא מתבקש לא לפקוד יותר את חצרי האקדמיה עד אשר יסתיים הבירור בעניינו. 
בעיצת חברות ידידים ואירגוני נשים היא מגיעה למשטרה ומוסרת גרסה קוהורנטית וסדורה. בצלילות קריסטלית היא מתארת כיצד נכנסה לחדרו על מנת לדון בציון המבחן האחרון. עם תחילת הפגישה הוא שיחרר את הפקידה ומיד כשזו עזבה את המשרד ניגש אליה והניח עליה ידיים מטונפות וטובעניות כשהגיע ההתנגדות הוא לחש ” אני אוהב כשהן נלחמות” וניסה לגרור אותה אל המיטה שכבר הוכנה מבעוד מועד. במאמץ אחרון הצליחה להמלט מטלפיו כאשר בנסיונה להמלט הוא קורע את שמלתה והיא שורטת את פניו מה שהעניק לה שניות שערכן נשקל בזהב להמלט על נפשה.


חוקרי המשטרה לא הקלו על חייה, ושאלותיהם החודרניות הקשו על תגובתה אך זכו לתשובות שאינן מותירות מקום לספק. 
יומיים לאחר מכן מפלס פרופסור אלישע דרכו מביתו חנוט ברכב סגור האטום כסרקופג מסביבו הפגנה זועמת של סטודנטים סטודנטיות ומניפי שלטים שכותרתם ” פילוסוף ואנס” מהסבך נזרקה ביצה פוטוגנית שנחבטה בשימשה ונזלה לאורכה של כתבת הפתיחה במהדורה.


שלושים ושבע דקות מאוחר יותר עוצרת המכונית בפתח תחנת המשטרה. פרופסור אלישע יורד ממנה לאיטו, איש שבור מבטו מושפל הליכתו שפופה. בזיפי זקן ומקטורן גדול מימדים הוא פוסע פנימה לבדו אוחז בשני מכשירי טלפון ניידים. 
בכניסה מכוון אותו היומנאי לחדר החקירות ונענה בתודה. אריה החוקר מקדם פניו “כנס לכאן ‘בקשה” ומכניס אותו לחדר חקירות קטן מימדים מסוייד לבן ומצוייד בשולחן כיסא הממוקם מול מסך ומקלדת ושתי כיסאות מורה בית ספר המסודרים למולו. הקראה מהירה של התלונה והטחת האשמות אגרסיבית בפניו הופכות את המפגש הטעון בלאו הכי למסוייט. אריה מדגיש בפני החשוד את העונש הקבוע בחוק על העבירה בה הוא נחשד. אלישע מגייס את שאריות קור הרוח שעוד נותרו לו לאחר שבוע גיהנומי ושואל “סיימת?” משנענה בחיוב הוא נושם בכבדות ואומר: “שמי נמרוד אלישע אני פרופסור לפילוסופיה המתמחה בזרם האקזיסטיאנליסטי. אני בן 78 פרופסור אמריטוס שעובד כבר למעלה מארבעים ושמונה שנים כמרצה באקדמיה. אני אלמן כבר שמונה שנים וגר לבד במושב. אם תבדוק את העבר שלי תמצא שאפילו דוח תנועה אין לי, בוודאי לא עבירות פליליות משום סוג שהוא. מאז מותה של רעייתי שהייתה כל עולמי אני איש בודד ולבד ממקום העבודה שנאות בג’נטלמניות לקבל אותי גם לאחר גיל הפנסיה אני לא רצוי בשום מקום אחר. ימים שלמים, כל מי שאני משוחח איתו הוא סטודנטים ופעם ביום שיחה עם נכדתי בת השתים עשרה שאימה, ביתי היחידה, לא מוכנה לדבר איתי כי לטענתה האשם במחלת אימה נופל עליי. אין לי שום הסבר הגיוני מדוע? אבל זה שלה. ביתה מתגנבת החוצה על מנת לשוחח איתי מבלי שביתי תדע.”


” ומה כל זה קשור להאשמות הכבדות המונחות כאן לפנינו? אם אתה מנסה להצדיק את המעשה או לעורר אמפטיה אתה לא מצליח. “
במבט מושפל ועיניים תקועות בחיבורי הרצפות שתחתיו הוא משיב.” זה הכי קשור. אני לא אעשה דבר שיפגע בסטודנטים או במקום העבודה, הרי זו הסיבה שאני קם בבוקר בלעדיהם אני בנאדם מת. בסופי שבוע אני סופר את השעות לאחור מתי יגיע יום ראשון. תבדוק את הנייד שלי כמעט מדי שישי שבת אני מדבר עם ער”ן רק כדי לדבר עם מישהו. מזה שבוע אני לבד בבית קורא עליי דברים שלא ידעתי עד כמה אני מנצל נשים לצד כאלה שאינני מכיר מתראיינת המתלוננת ולצידה ביתי בפנים מוצללות ומטיחות את הקשות שבהאשמות אין כואב מזה. אני מגולגל כבר שבוע בזפת ונוצות ברחובה של עיר ושמי הטוב נרמס על ידי כל זב חוטם וצרוע. אני לכשעצמי מסרב ליטול חלק במחול החרבות האווילי הזה ומתעקש למסור את גירסתי בין כתליו הסגורים של חדר החקירות. “
” וגרסתך היא?”
” ליטל הידועה בכינוייה ל הגיע לחדרי בסיום שעת הקבלה שלי בטרם אני הולך הביתה. קיבלתי אותה כי כאמור אין לי לאן למהר. יונת פקידתי המסורה חגגה באותו יום יום נישואין וביקשה לצאת מוקדם. עם כניסתה של ליטל שיחררתי אותה כיוון שלא היה לי צורך בה יותר. אם תשאלו אותה היא ודאי תאשר. נשארנו שנינו במשרדי הקטן וכאן הייתה הטעות. מיד עם טריקת הדלת של יונת פנתה אלייי ליטל וביקשה שאעניק לה מאה עגול בעבודה שהגישה וקיבלה 65. מדוע? שאלתי והיא ענתה כי רק מאה יאפשר לה לסיים בהצטיינות את התואר השני ויעניק לה את כרטיס הכניסה ללימודי הדוקטוראט בחו”ל אשר יסבו נחת כל כך גדולה להוריה, ובעיקר יאפשרו לה להתקבל לעבודה במרכז המחקר לסרטן בניו יורק. עבודה שמותמחרת בכבוד צבוע ירוק עז.”


“זה סיפור מאוד משכנע אבל לא מסביר שומדבר, למעט העובדה למה נשארתם לבד. לא מדוע השמלה שלה קרועה? לא מדוע נשרטת בפנים? לא מדוע היא ברחה? ובכלל מה עושה מיטה במשרד של מרצה? תן לי לנחש שזו לא הייתה הפעם הראשונה שניסיתה להמיר ציון בזיון? בכל אופן בחורה צעירה נזקקת יפה ומוכנה לעשות כמעט הכל כדי להצליח, הנה טרף קל חשבת? “


” חס וחלילה. מאז מותה של אישתי אני לוקח נוגדי דיכאון ותרופות אחרות על בסיס קבוע. אני סובל מלחץ דם בעיה שאחת הנגזרות שלה היא בעיית אין אונות, בעיה שלא מטרידה. אותי בגילי לאחר לכתה של אישתי לעולמה. אותה בעיה גורמת לי לא פעם לאבד שיווי מישקל והיא זו שהביאה אותי להציב מיטה בחדרי ומאפשרת לי להתאזן באמצע יום עבודה כשאני שוכב בדממה ומכבה את האור. אני פורש כאן לפניך את כל האישורים. אבל עבר נקי בדידות ואישורים רפואיים לא מספיקים. לפעמים משתלם להיות זקן מבולבל וסבא טוב לנכדה חכמה. בטלפון של נכדתי יש אפליקציית הקלטת שיחות שנועדה לתעד סוטים ושיחות לא מהוגנות שעלולות להיות מנת חלקה. בסיום השיחה איתה לא ניתקתי, כנראה שלחצתי על משהו לא נכון. והנייד שלה המשיך והקליט. היא הגיעה אליי אתמול בערב בשני אוטובוסים רק כדי לתת לי את הנייד שלה לחקירה. ” הוא מעביר ביד רועדת ובעיניים נוצצות מהתרגשות וכאב נייד ורוד באוזני מיני מאוס לידי לובש המדים. כפתור הסטארט נלחץ וממנו עולים משפטים לא פשוטים שהרלונטי מבינהם צועק.” אם אתה לא מישר לי את הציון למאה אני עפה מפה ומרסקת אותך, לא כדאי לך לנסות אותי.”

” אני לא יכול לעשות את זה תביני אני בחמישים שנה האחרונות במרדף אחרי האני האותנטי. הביטי סביב כל הספרים הללו לא סתם כאן, זו הדת שלי. ואני לא יכול להמיר אותה בעבור ציון. גשי למועד ב’, תלמדי כמו שצריך אין ספק שתצליחי”


“אתה לא משאיר לי ברירה… ” רעש של קריעת בד נשמע רעש כיסא הנופל לאחור ואז “אאוץ'” דלת מוזזת בפראות ולאחריה דלת נפתחת בעוצמה וצעקות “אל תגע בי” ולאחריה.” השתגעת? את עושה טעות. ” דקות אחר כך מסתימת ההקלטה בגניחות כאב של יוד על פצע שריטה.” מה מכאן?” אומר לו אריה בתדהמה לאיר שתיקה ארוכה .” אתה יודע שאתה יכול להגיש תלונה עליה ברמה הפלילית וגם המסלול האזרחי פתוח בפניך.”


” אני לא רוצה להגיש תלונה להיפך. בזכות התלונה הזו ראיתי את נכדתי אחרי חמש שנות שיחות בנייד. אמש היא אפילו ישנה אצלי, ואמרה לביתי שהיא אצל חברה. לגבי ליטל אני לא רוצה להרוס את חייה ב’דת’ האקסיסטיאנליסטית שאני מאמין אין מקום לנקמה והרס, וכך או כך הוצאת דיבתה רעה לא תסייע לי. הרי לאוניברסיטה לא יחזירו אותי, אני פרופסור אמריטוס שכל שנה מחדשים לו חוזה, תן לי לנחש שהשנה הוא לא יתחדש. וגם אם יחזירו מי ירשם לקורס שלי? אם זה תלוי בי הייתי מבקש ממך לסגור את התיק מחוסר ראיות שהרי לחוסר אשמה יש משמעות אחת – שהיא שיקרה, לי זה לא יעזור ואותה זה יהרוס. חוץ מזה שבזכות כל הסיפור הזה הרווחתי את הנכדה שלי בחזרה. “


מה שפתח מהדורות חדשות הסתיים בשתי פיסקאות בתחתית עמוד 18 כשלושה חודשים לאחר התלונה. בהודעת הפסקת עבודה לקונית המסיימת קריירה מפוארת של כמעט חמישים שנה ובמכתב אחד שבראשו מתנוסס לוגו אקדמי המודיע “אנו שמחים להודיעך כי מבחינה מחודשת שעשינו להישגייך האקדמים בקורס אתיקה ורפואה הוחלט להעמיד את ציון הגמר שלך על 98. ” 

תגובה אחת בנושא “עבודה אקדמית על אונס וכבוד”

  1. היי איש יקר. שבוע טוב.
    אנא סלח.
    לדעתי העיתוי בפרסום הסיפור הזה אינו ראוי.בלשון המעטה. הוא אך מגבה ומחסן ומחזק את 30 בני הבליעל שרצחו ילדה והשאירו אותה בחיים. כמו גם את עורכי דינם שרוקדים על סיפורים ממין אלו בכדי לפתור את מרשיהם מעונש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *