עבדים

הכרתי אותו בתקופה שרבין היה יצחק היקר ולא כיכר, ציוץ היה עניין לציפורים, וויסקי… טוב הוא היה וויסקי. בפאב תל אביבי שכוח אל בין אדי אלכוהול לעשן סיגריות על דלפק שכמו פוליטיקאים ידע ימים נקיים יותר הוא ישב לו שם עם ראש מורכן אל גב כפות ידיו משולבות האצבעות המונחות בהמשך לאמות הצמודות לדלפק. עיניים אדומות וקול סדוק מסיגריות וכאב. סוודר גולף אפור בלילה קייצי נטול ירח היה מסקרן מספיק כדי לשבת לידו.

“יזהר תביא פה שניים בושמילס לי ולחבר שלי.” הקול שהרעיד לבבות מעל גלי האתר והיה למושא תשוקותיהן הסודיות של רבבות נשים במגוון גילאים ישב שם בודד כמו גרב אחרי כביסה. כשיזהר הניח על הדלפק הוא קם לאט מכיסא הברים העגול. סב לימינו ונעמד בזהירות שתויה על רגליו. לאחר שש פסיעות זהירות במכנסי טרנינג גדולות מדיי ונעלי בית הוא נעצר הביט לאחור “אני תיכף חוזר לא לזוז.”
“אני לא הולך לשום מקום” עניתי, תנועת ביטול בכף יד פתוחה נשלחה לעברי, והוא הסתובב והמשיך במסע לשירותים. מבט משתומם שוגר ליזהר שמיד הרגיע ” הוא דיבר לכוס… עזוב הוא גמור.”

המתנתי בכוס מלאה ונשימה עצורה לשובו. כשטינה טרנר סיפרה בצרידות ‘טרנרית’ שהיא רוקדת בשביל כסף הוא שב באף מולבן. סימנתי לו עם היד שינקה “מה יש? מה קרה? כבר אסור לאכול סופגניות?” נעניתי באגרסיביות, שתקתי.

הוא נעזר בדלפק על מנת להתייצב בטרם התיישב, הרים בימינו את הכוס
“לחיי הסמרטוטים שבשתיים בלילה מרימים כוסית עם אנשים זרים ולא ישנים ליד מי שאוהב אותם.” התנגשות הזכוכיות ייצרה סאונד אופייני.

“לא בשביל משהו… ” אמרתי “מוזר שזה בא ממך.”
“אני פאטאמורגנה, מרחוק אני מקווה מים מקרוב אני מדבר. שמע.” הוא אמר ונפלט לו גיהוק שיכורים.
” מכולם פה אני הכי בודד. ” הבטתי סביב
” אנחנו לבד פה ” אמרתי
” אתה רואה – אפילו כאן אני לבד” ענה
“אני ומיקי היינו חברים עוד בתואר הראשון, אתה יודע מה זה חיבור קוסמי? זה מה שהיה שם. לא היינו צריכים מילים כדי לתקשר צחקנו מאותם דברים, התרגשנו מאותם דברים, התרגזנו מאותם דברים, שנאנו את אותם מרצים ואהבנו את אותם סרטים. הרמת גבה היתה גורמת לנו להתגלגל מצחוק כשכולם מסביב הביטו בנו כמו על יצורים מהחלל. חיבור מהקישקע (הוא שם לי יד שיכורה על הבטן ) בגדול כל הזמן היינו יחד, מתח מיני מטורף אבל שומדבר רומנטי, חבר’ה אתה מבין. היה שם משהו נכון אבל כנראה לא מבושל או סגור עד הסוף, בעיקר מול עצמנו. סיימנו לימודים ושנינו התחלנו קריירה אני בשירה ומיקי בביטוח. לאט לאט נוצר מרחק, אחרי שהשיר הראשון שלי יצא לרדיו עוד יצאנו להרים כוסית אבל אחרי זה איכשהו התנתקנו, לא כי רצינו אלא כי הפכנו כמו כולם לעבדים. אני עבד של התדמית ומיקי של הביטוח. נכנענו אני מודה נכנענו, לוזרים!!! יזהר תן פה עוד שטיפה של הכוס עם אקונומיקה מסוג בושמילס”

“עכשיו אחרי יותר מעשרים שנה אתה… כלומר למה? מה קרה?… ”

” אתמול בערב היית לי הופעה באילת, הבוקר ירדתי לארוחת בוקר מאוחרת במלון, כמו שאני עושה תמיד כדי להמנע מבלגן. ככה בשקט אני מתגנב מהמרתף לחדר האוכל שנפתח במיוחד עבורי כדי שאוכל ואסע. ביציאה אני רואה משפחה מאושרת אמא אבא שלושה ילדים, את החיוך קשה היה לפספס. המבטים הצטלבו הרגשות געשו כאילו לא עברו 22 שנה אבל הבנו שהמציאות ניצחה את שנינו, עבדים!! נכנסתי לרכב נסעתי וצרחתי כל הדרך. הגעתי הביתה וכדי לברוח מהמחשבות באתי ליזהר.”

“מבאס”

” אתה מבין? אני מופיע, ממלא אולמות שר שירי אהבה מרגשים כל הנשים בקהל מסתכלות עליי בעיניים עורגות ומי שאני באמת רוצה בשעות האלה ישן ליד אישתו ושלושת הילדים המושלמים שלו וכנראה חולם עליי. אבל אנחנו היינו ונשארנו עבדים. ”

את המבט המופתע שלי קשה היה להסתיר. מתוך ענן השיכר אפילו הוא הבחין בו. הוא הוציא מזומנים שם על השולחן התייצב מאוד לאט ובזהירות. יזהר אמר שיש כאן יותר מדיי והוא ענה שישמור את העודף והחל להתקדם בהליכת שיכורים לעבר הדלת. מבלי להפרד או לומר שלום הוא אחז את ידית המתכת של הדלת בימין הרים את שמאל,
” אני מקווה שאתה לא עיתונאי, כי אם זה יוצא החוצה אני גמור. לעבד הזה, בארון אולי חשוך מסריח ומאובק אבל מוגן. ”

שלושה שבועות אחר כך באולפני הרצליה לפני עוד שידור חי אני פוגש אותו הוא מביט בי בעיניים שואלות,
“אתה מוכר לי, נפגשנו פעם?”
אני מחייך “פעם” המפיקה חמושה במכשיר קשר ואוזניות מדונה צועקת לרדת לסט. כולם יורדים לאולפן הוא מתיישב מסתכל עליי מנסה להזכר מאיפה ההיכרות, דקה לפני השידור זה בא לו, הפנים שלו מלבינות גופו הופך נוקשה והוא במגננה. תוכנית שלמה הוא בקושי פוצה פה ובנאמבר הוא מזייף את השיר של עצמו. ביצוע כושל של מרואיין נוראי. התוכנית מסתיימת ים של נערות ונשים ממתינות לחתימה חיבוק מילה טובה ממושא הערצתן וכשהן הולכות הוא מגיע אליי מחבק אותי ולוחש “תודה, יכולת לגמור אותי, תודה”.

“החלטתי לא להיות עבד יותר.” לחשתי לו.

4 תגובות בנושא “עבדים”

    1. קסם של מילים.. איך שסיימתי לקרוא רוקנתי צ’ייסר בושמילס בחיוך רחב..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *