ספא יומולדת

האפטר שוק של כל יומולדת הוא כנראה ספא. ואנחנו – כנגדו ואני – מסורתיים מסתבר, עושים מה שצריך. הגענו למלון בשעות הצהריים ומיד  התעטפנו בשלווה סטואית חלוקי רחצה וקצת חוצלארץ. עם הרבה טקס בישבן נפתחו לנו דלתות הספא מעצמן  ואנחנו, כמו דונלנד ומילנייה,  באנו בשעריהן כאילו היה זה חזיון שבשגרה אצל  החולוני והבת – ימית. בכניסה לספא קיבלו את פנינו פרסומת לשמחה וסלוגן של אושר בתור שתי פקידות קבלה מחויכות, ומתאמצות במיוחד .

 

כוסות מים קרים הוגשו, כיסאות מרופדים הוזזו רק על מנת שהישבן המלכותי יפזר את מלוא כובד משקלו בצורה שוויונית על מצע הבד הקטיפתי המארח אותו אחר כבוד. טפסי בריאות הוגשו לגביר וכנגדו. שיקרנו והצהרנו כי הכל כשורה . את הקרעחצים השארנו בארץ. משל מעולם לא היו  כאבי הברכיים או פריצת דיסק עייפות או צוואר תפוס לגמרי אוסיין בולט בשיאו .  מבטי התרשמות הגיעו מצד ה”פרסומת” וה”סלוגן” למקרא הטקסט המרשים על הצהרת הבריאות או אולי היה זה מבט תוהה האם יש מידת חלוק שתתאים לאוסיין , מחשש פן יאלץ איש התחזוקה להוריד את הוילון לטובת מלבוש לגביר.

למראה הפרסומת לשמחה על רקע החלום החו”לי באמצע תל אביב, אך טבעי היה שתצא מורן אטיאס עטויה חלוק לבן ותבשר לעולם בקול פעמונים כי היא ממתינה לכבודי בחדר טיפולים מספר 2,  אך לפתע המציאות התרסקה בנחיתת גחון, מקרר “אמקור” תעשייתי פנה אליי בבריטון בוטח “כפארה אני אטפל בך” , ‘זה לא אמור להיות כך ‘חשבתי ‘איפה מורן אטיאס?? עזבו מורן אטיאס, ח”כ אטיאס מש”ס גם סבבה’ הבטתי לאחור כמוכה ברק וכל מה שזכור לי זה חיוכה מדושן העונג של כנגדו המכונה מלנייה.

המקרר הובילה אותי באמת לחדר 2 וכאן נגמר הדמיון לפנטזיה. החדר היה חשוך ומואר בנרות ריחניים. ברקע נשמעו צווחות בלתי אפשריות בווליום חלש. נעים מאוד אני שמרית אבל החברים קוראים לי שים, “איזה קטע” תהיתי בייני לביני  גם למוביל שהעביר לי את הדירה קראו שמעון והחברים קראו לו שים… הם גם קצת דומים.”

“אני מומחית למסאג’ רקמות עמוק” הצהיר הבריטון של שים . נאמן לסיסמה ‘יותר טוב פחדן חי מגיבור מת’,  השבתי בפלצט מבוהל בואכה פאניקה ” אני דווקא יותר בעניין של הרדודים ”

“תהנה משירת הלווייתנים בזמן שאתה מתארגן.” עכשיו באמת אני חייב להעלות סוגיה לאומית: מי הגאון שהעלה בדעתו שלווייתנים, היונקים הגדולים על פני כדור הארץ,  צורחים יכולים להרגיע מישהו? כשהיא חזרה היא טענה שהדיסק נשמע לה קצת חורק כי יש רעשים – זה לא היה הדיסק שלה אלה היו הדיסקים שלי או השיניים או חלקים גיאוגרפים אחרים הממוקמים דרומית   ומרעישים כשמפחיד ”

לא ארחיב על השעה בסטאלג עם שמעון המוביל רק אומר שהייתי מאוד מנומס, וכמה לא אופייני –  שקט. יצאתי גורר רגל והתיישבתי בפינת השיקום ממתין לכנגדו או לנורופן מה שיגיע קודם. לפתע משומקום יוצא אל נורדי גבוהה בבלונד עד הכתפיים, כזה עם קוביות בבטן, אחריו יוצאת כנגדו מחויכת כאילו פרסמה מרפאת פה ולסת, מסננת  “ת’נק יו אולאף ” , שו ת’נק יו? אני אומר לה??

” אולי הוא מקופנהגן, הוא לא דובר עברית”

“שו אולי?” אני מתעקש.

היא מחייכת.

“ושתדעי לך שכל הבלגים האלה הם אנטישמים נאצים שעזרו להיטלר במלחמת העולם השניה.” קופנהגן זה בדנמרק היא מתקנת אותי.

” ומה זה דנמרק? דנמרק זה העודף של בלגיה.” אני עונה

“איך היה לך?” היא מזייפת התעניינות.

דווקא שמעון היית על הכיפאק …

שנה הבאה לא מסאז’ ולא פינוק שביל ישראל במדבר יהודה, שנינו לבד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *