ססאומו זרם הגולף

בתיה עוזיאל

אני גדלתי בתקופה של ערוץ אחד וטייפ דאבל קאסט. בעידן בו בטלפון היה חוט והוא נועד לצרכי העברת הודעות ולא לצילומי מנות גורמה במסעדות פלצניות, מים היו שותים ממטרות או מהברז ולא קונים במחיר של וויסקי.  לטלוויזיה החינוכית קראו לימודית, והדבר הכי קרוב למיניות שהוצגה אז על המסך הייתה תוכנית למלאכת יד של בתיה עוזיאל, היא בגדול היית שולחת ילדים לאסוף מהפח המשפחתי את שאריות הקרטון מנייר הטואלט כדי לעשות מהן משקפת.

גיל 15 הוא גיל בו מפלס ה iQ נמוך ומפלס ההורמונים גבוה. אמא שלי, צדיקה שכמותה, מגיעה לעוד אספת הורים, עם סימן קריאה ושני סימני שאלה. המכה בוא תבוא! רק לא ידוע מאיפה? ובאיזה עוצמה? דברי הכיבושים שלי המהולים בקובלנות על היחס המפלה מצד המורה, נתקלים בחומה בצורה של " אם המורה אומרת היא צודקת ",  שזה המשחק המקדים לאקט שיבוא אחרי האירוע "ממחר אני מעבירה את הטיפול בך לאבא", וזה  כבר ממש הגוואנטנמו של הנעורים.

אסיפת הורים

בכניסה לחדר המורה לגאוגרפיה עומדת לצידה מורה נוספת והיא מספרת לה כי היא מארחת בשישי את המשפחה המורחבת של בעלה ואין לה מושג בבישול. חושי הרחוב של אמא התחדדו בשניה, מיד היא הפכה לפנתר שרואה אנטילופה. "מה הבעיה אמרה ומיד החלה להכתיב למורה תפריט של שלוש עיקריות לבחירה, שש תוספות ושלושה קינוחים" . המורה כולה השתאות והוכרת תודה הביטה בה בעיניים מעריצות. כך חלפו להן עשר הדקות המוקצות לכל תלמיד ועוד חמש דקות זמן פציעות. אני שהפכתי להערת שוליים לא חשובה במפגש הפסגה הזה מצד אחד השפלתי מבט "איזה פדיחה", ומצד שני מאושר כי האירוע נסוב סביב עיקריות וקינוחים ולא סביב חוסר הישגים לימודיים . בדרך החוצה לאחר שלמי התודה של המורה לאמא ממש לפני הדלת, זה הגיע. "תראי הילד יכול יותר…" "כן" עונה לה אמא כאילו אני לא שם, "אני מרגישה כי הוא צריך קצת הכוונה." מדברים על המנוח בנוכחותו. "את יודעת מה?" אומרת המורה, "ביום שישי יש לנו מבחן מסכם על אזורי אקלים אולי תשלחי אותו אליי הביתה בחמישי בחמש בערב ואני אסביר לו את הנקודות בהן הוא מתקשה, אבל זה יהיה הסוד שלנו."  מאיפה זה בא חשבתי, ותוך כדי קריסת העולם לתוך עצמו, אני שומע מהאישה שהעניקה לי חיים הסכמה ותודה.

"את סתם אמרת!! נכון אמא?" אני מלרלר ביציאה,

"ממש לא!!! ביום חמישי בחמש אתה אצלה!"

"אבל בחמישי יש לי כרטיסים למשחק של מכבי"

ואז נשלף נשק יום הדין, והאקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית,

"מי שלא הולך ללמוד אצל המורה, לא הולך לראות את מכבי."

באין ברירה מובס וכועס כמו דונלד דק ומסורק על הצד כמו ילד טוב חולון, הקשתי על דלתה של המורה לגיאוגרפיה ביום חמישי בחמישה לחמש.

שמעתי את עצמי מסמיק

הדלת נפתחה ובצדה השני עמדה אישה!! לא מורה – אישה!! בלבוש….אני מחפש מילה מכובדת…..קייצי מאוד. היא עמדה שם יחפה במכנסיים  קצרצרים, וכשאני אומר קצרצרים אני מתכוון מקרוסקופיים, בצבע סגול, וטי שירט ענקית עם צווארון וי עמוק במיוחד, ושרוולים רחבים ממידותיה בשלוש מידות, מעולם עד אז לא ראיתי כל כך הרבה עור על אישה אחת שאינו בתיווך של דפי כרומו עם כותרת באנגלית.. היינו לבד בבית – שלושתינו, היא אני והפה הפעור שלי. לראשונה בחיי שמעתי את עצמי מסמיק!

I want your sex

היא הייתה תוך כדי עבודות הכנת הבית לאורחים, ועל כן הושיבה אותי בשולחן המטבח. הוצאתי את הספרים והמחברות ובינתיים היא דאגה למוסיקת רקע, אני שמעתי את" I want your sex  " אבל מכיוון שהשיר עדיין לא נכתב אז כנראה שזה היה המיקסר. היא המשיכה בניסיונות נואשים לפתות אותי כאשר הסתובבה סביבי ללא כל סיבה גלויה לעין עם מקל והקפידה להתכופף, אבל יש סיכוי שהיא עשתה ספונג'ה, ובשיא היא התחילה לדבר גסויות, אבל יכול להיות שהיא סתם קיללה את חמותה. בשלב מסוים היא הבינה שהסתום הקטן – להלן אני – לא במצב קליטה בכלל היא פשוט הכתיבה לי את שאלות המבחן ואת התשובות הרצויות, אבל אני הייתי במהלכו של אירוע מוחי, לא שמעתי ולא הבנתי. שעתיים של מחשבות זימה, ופה  פעור הסתיימו בשאלה "האם הכל ברור?" בפה יבש ובאישונים מורחבים עניתי, "כן – חומר קל". יצאתי מביתה ולא זכרתי למה בכלל הגעתי אליו מלכתחילה. כל מה שזכרתי אלה מכנסונים קצרצרים בצבע סגול וטי שירט לבן ענק…ופריט לבוש אחד חסר.

ססאומו זרם הגולף

שבוע אחר כך כל הדרך חזרה מבית הספר הביתה אני חוכך בדעתי מה אני אומר לאמא על הנכשל בגיאוגרפיה. איך אני מסביר שלא ידעתי מה זה אקלים משווני? ומה השפעתו של זרם הגולף על סופות טורנאדו? ובכלל, לתחושתי אז, אם היה מקצוע אולימפי בלהיות סתום, הייתי זוכה בו בהליכה. עם כניסתי הביתה הגיעה שאלה באשר לציון המבחן ממנה כל כך חששתי. בתנועות איטיות הנחתי את יצירת המופת על השולחן, תוך ידיעה ברורה כמו שמש של אוגוסט במדבר סיני, כי טוב מזה – לא יצא, כי באמת כמה סתום אפשר להיות ובכלל מה אני יכול לומר?

היא הרימה את עיניה מהסחבה המוכתמת באדום שהוצאתי מהתיק, ונעצה אותן בי, את השריפה בבית החזה אני זוכר עד היום, "מה קרה?" היא שאלה, "למדת לבד ואפילו הלכת למורה יום לפני," ואז כשחשבתי שיותר גרוע לא יכול להיות הגיעה הארה  "רגע, אתה הלכת למורה יום לפני המבחן? או ש….." שכאן בעצם יש פוטנציאל לפתיחת שערי הגיהינום, כי אם שיקרתי – שאלוהים יעזור!!! "לא" עצרתי את הרכבת הזאת בירידה לפני שתדרוס אותי, "הייתי, בטח הייתי אצלה". "אז מה קרה?" שאלה. השפלתי מבט ושמעתי את עצמי מסמיק בשנית, "היא הייתה עם מכנסיים קטנים חולצה ענקית ובלי חזיה" מלמלתי בבושה. דממה. "וראית את מה שרצית לראות?" לחשה,  בלעתי רוק והשבתי חלושות "כן ממש הכל  את לא מבינה זה היה…. כלומר…. כאן שמעתי את עצמי נלהב מדיי ועצרתי " הינהנתי לחיוב..  היא הביטה בי שנית, ליטפה את ראשי וסיננה "ססאומו זרם הגולף, יש דברים יותר חשובים". לקחה את המבחן קימטה וזרקה לפח.

מאז כל פעם שאומרים זרם הגולף אני רואה מכנסיים קצרצרים בצבע סגול טי שירט ענק,ילד אחד נבוך ואמא אחת גדולה מהחיים,שלימדה אותו שיותר חשוב להבין מה זו רוח האדם מאשר להבין מה זו רוח משוונית.

 

2 תגובות בנושא “ססאומו זרם הגולף”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *