נחל השופט

שנה חדשה’ סופ”ש ארוך’ צריך לעשות משהו שונה, לצאת מאזור הנוחות. הפור נפל על טיול לנחל השופט. מהבוידעם הוצאו בגדי הקומנדו, נעלי טיפוס ההרים שהיו מאופסנות מהרגע שנרכשו לטובת טיול לגרינלנד שמעולם לא הגיע (השתגענו בקור הזה) משקפי ה”אני פאקינג קשוח”, המתינו אחר כבוד בתוך כובע מצחייה עם הסמרטוט הזה שמגן על העורף. הלכנו לישון מוקדם  על מנת  לאגור כוחות לאתגר המותח עד לקצה את יכולות האנושיות.

שבע בבוקר הבית כמרקחה. צידנית מלאה בארוחת בוקר, ארוחת צהריים, חטיפי אנרגיה נישנושים ושמונה ליטר מים ( ובמספר – 8 ליטר מים)  וכמובן מכשירי ניווט למקרה שנתקע בלב השממה נטולי יכולת תקשור עם העולם החיצון. שעה ורבע אחר כך אנחנו מגיעים לזירת האירוע . פרקנו את הרכב מציוד ולפני הכל נגשנו למשימה הראשונה – ארוחת בוקר – או כמו שבצבא קוראים לזה – פריסה,  אחרי הכול, הצבא צועד על כיבתו.  בין המון סואן של אנשים אבודים העושים דרכם אל הלא נודע ישבו ארבעה טיילים מוכווני מטרה, ובאדיקות של מאמין בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי טחנו בורקס ביצים קשות ירקות בריאים שתיה קרה שתיה חמה וקינוח מתוק.

עכשיו אחרי שהמנהלות כמעט כולן אחרינו אפשר סוף סוף לגשת לעניין. הזדקפתי נמרחתי ב”אל תוש” כדי שהברחשים לא יטרדו את מנוחתי עת אני מקושש עם מאצ’טה את סבח הסוואנה ומפלס דרך לבאים אחריי, מיד לאחר מכן התמרחתי בקרם הגנה מפני השמש הקופחת – משל הייתי שוורצנגר ב”קומנדו”,  ובסימן מוסכם החלה החוליה לנוע.

בראש הציר צעדה “כנגדו” והכתיבה את הקצב, עד מהרה עקפנו הריונית בחודש מתקדם מאוד ובנעלי אצבע, מיד אחריהם השארנו אבק לשני טיילים מיומנים  שאובחנו כסבא ונכד ובהמשך עקפנו באורך מרשים אפילו דמות חמושה בעגלה שאותרה וזוהתה כאם לתינוק בן יומו. את כל אלה עברנו כלא היו.  ציוד הזיהוי והאיתור לא הכזיב ועד מהרה על המפה זיהינו כי אנו ביעד.

אודה ולא אבוש, מבטי מבוכה לא מעטים פוזרו שם, מבטים בוחנים במכשירי הניווט איששו את הערכת המצב, אנחנו ביעד. אנחנו ממש בנחל!! תחושת הבטן אותתה לי כי משהו אינו כשורה – ואולי זה היה ד”ש מהבורקס  של מקודם – לפתע ניחתה עליי ההכרה בהירה כבדולח – אין מים !! בנחל אין מים !!! ואנחנו הולכים ממש בערוץ.  ” עבדו עלינו דוד” .  דוק של ספקנות מהול במבוכה החל מכרסם בכוח, אחד מהטיילים המנוסים מאחור התקדם לעברנו – וכשאני אומר מנוסים מדובר על בן 90 –  וידאנו איתו כי אנחנו על הציר הנכון, הוא אישש את השערתנו וכהוכחה לקיום הנחל  הביא את כתם הבוץ שהיה ממש לפנינו, לא בדקתי אבל אם שואלים אותי להריונית מתחילת המסלול ירדו המים.

הדרך התפתלה ועד מהרה מצאנו את עצמנו מטיילים בשמורת טבע שהיא יותר מגרש חניה בכניסה לבסיס טירונים לפני טקס סיום. מסלול חמרה מפולס לנתיבים ללא סנטימטר צל ומשופע בחצץ ומכוניות. עשרה קבין של כיעור ירדו לעולם תשעה מהם לקח נחל השופט.

כך אחרי שעה ורבע של דרך הלוך עשרים דקות חיפוש חניה, ארבעים דקות ארוחת בוקר 12 דקות של טיול חזרנו הביתה עם עוד גולגולת על החגורה, ומסקנה אחת ברורה – אסור לצאת מאזור הנוחות.

ואפילו לא שתינו אוראנג’אדה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *