מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל

אוושה מתכתית של מפתח הנכנס לבית הבליעה, חג כנגד כיוון השעון, ופותח  תיבת דואר חלודה של משפחת שולמן חושפת רקוויאם לעסק, שסנונית בדמות מעטפה אדומה נוספת מבשרת את בוא החורף. ישראל עולה הביתה  נושק ליואבי יהלי ודקלה  מחייך לאילנית רעייתו מתיישב לאכול ושורה אחת מזמזמת לו בראש “מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל.

לילה שני טרוף שינה ועמוס במחשבות טורדניות. סיוטי עיניים פקוחות ילדו עיגולים שחורים במקום עיניים עם שחר. שיגרה של בוקר  מתחילה בצחצוח שיניים מול בבואה מושפלת מבט, ומשם למטבח. סנדוויצ’ים לילדים. מאבקי של התעוררות נשיקות פרידה התארגנות ויציאה.”חומד” הוא צועק “אני לוקח את האופניים החשמליים של יואבי לטיפול להגבלת מהירות.”  “למה?  יש בעיה?”  היא צועקת חזרה מחבל הכביסה. מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל.

נוסע לעבודה עוד בטרם הרים את התריס התקשר עומר מהבנק “אתה בחריגה בבקשה הגע לסניף לסדר את החשבון ”  בממתינה מספר חסום שאינו מבשר טובות.  “אגיע מחר, היום אני בעבודה מחוץ לעיר,”  שולמן מזייף כנות  בלית ברירה עובר לממתינה.

“מר שולמן?”

 “מדבר.” הוא עונה

“מדבר  השליח אני בדרך אליך.. אהה הנה אתה..”  זיפי זקן מתחת לקסדה לבנה מגישים לו התראה לפני פתיחה בהליכים משפטיים בגין פיטורין ללא שימוע. חיוך מר. מרים תריס חורק ושופך אור על עסק ריק. מכין קפה ויושב. שקט הוא רפש. מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל.

טלפון מקובי סוכן ביטוח “מחרתיים יסתיים כיסוי הביטוח לעסק, בלי מספר אשראי תישאר בלי ביטוח.”

“באמאש’ך קובי שחרר, דבר איתי מחר.”

נהג גס רוח של לקוח קפדן מעמיס הזמנה ישנה ונותן לו צ’ק לעוד 90 יום. ישראל מרים טלפון לספק ומשכנע אותו לקחת את ההמחאה הדחויה כחלק מהחוב גם אם הוא מגיע באיחור.  יום של כלום מסתיים בהורדת תריס חורק. הנעה של רכב מסחרי גבה תקרה ומשתנק. נסיעה הביתה. מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל.

ערב של יום מפרך מביא את השולמנים לבר מצווה משפחתי. הם מגיעים באיחור קל אל האירוע. ישראל מחנה הרחק מהכניסה אי שם בצד החשוך של החניון.

“למה כל כך רחוק, הנעליים הורגות אותי?”  אילנית מקשה, “מותק אני כלכך עייף אין לי כוח להתחיל עם רוורסים עכשיו?”

“כפרה זה כל כך רחוק מצלמות הכניסה לאולם לא קולטות פה, אם מישהו יגנוב את הרכב אף אחד לא יראה.”

“מי יגנוב גרוטאה כזאת, ואם יגנוב – מגיע לו?”

הם יורדים מהרכב הוא מביט בה ולוחש ” וואוו, כמעט שכחתי כמה את יפה בואי נצטלם.”  יד שמאל מחבקת יד ימין ‘מסלפת’ הבזק סלולארי קולט חיבוק אוהב על רקע כיתוב על רכב מלוכלך “שולמן  חריטה מושלמת.”.

” מה יש’ך היום?”

“כלום. ” הוא עונה.” אסור כבר לבעל לאהוב את אישתו?… את יודעת מותק מכל הבלגן לפעמים נדמה לי ששכחנו את עצמנו. ” היא מחייכת ומסננת “אתה משוגע.”  פוסעים פנימה מחויכים וחבוקים. מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל.

מתיישבים. שעתיים של שממון ריקודים ואלכוהול מול נורה אדומה של רקורד על מצלמת רחף עוברות, ישראל שקט להחריד.

“שרול הכל טוב נשמה? ”

“כן מאמי כנראה אכלתי משהו לא טוב, אני ניגש לשירותים.”  כחמישים דקות אחר כך הוא חוזר לשולחן מחייך חיוך מעושה חולצה חצי בחוץ והוא מזיע. “ישראל הכול בסדר? מה נהיה איתך?”

“אני לא מרגיש טוב, בואי נזוז.” הוא מפציר בה.

“אתה כולך מזיע ומסריח מעשן.”

“אני מרגיש רע ובשירותים מעשנים כאילו אין מחר.” מגיעים לרכב הוא מעמיד אותה ליד הרכב בפוזה שנכנסו מחייך ואומר “בואי נעשה ‘לפני ואחרי’ כמו בפרסומות.” יד שמאל חובקת אותה יד ימין ‘מסלפת’ וברק ‘מייד אין’ סמסונג מנציח את הרגע.

“מה יש’ך היום ישראל, אתה מוזר!!”

“לא מוזר ולא נעליים, נמאס לי אילנית, נמאס לי להיות עבד. נמאס לי מימים של אין עבודה, נמאס לי שכולם חושבים שאני מיליונר ….כולם חוץ מעומר מהבנק שיודע את האמת. נמאס לי אילנית את מבינה מה זה נמאס לי!?!?! נמאס לי מלילות ללא שינה , נמאס לי מזה שאני לא יכול לנסוע עם האישה שאני אוהב אחרי 20 שנה של נישואין לסוף שבוע ללונדון, מה ביקשתי קיבינימט שלושה ימים בפאקינג לונדון, אחרי 20 שנה זה הרבה לבקש?? במקום להתבגר לעבוד פחות ולהרוויח יותר, אצלי זה הפוך, אני עובד יותר מרוויח פחות. מחר יש לי פגישה עם עומר מהבנק כי אני בחריגה ואין לי מה להגיד לו, מאיפה אני אסגור את החריגה? תהפכי אותי – תנערי – לא יפול ממני שקל. ” מפתח לבית הבליעה שיעול של הרכב דמעה חרישית זולגת לצלילי “משינה” הבוקעים מרדיו אנלוגי “מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל / מרגיש כמו תאומה אבל ממשיך להתנהג רגיל”

עולים הביתה נושקים לשלושת הילדים שכבר ישנים ישראל נכנס להתקלח, אילנית מורידה כביסה. הוא פושט את הבגדים מכניס למכונה ומפעיל,

“למה ישראל המכונה לא מלאה.”

“יאללה כבר הפעלתי אל תעצרי.”

נכנסים למיטה מתחבקים. “אנחנו נצא מזה ביחד ‘שרול’, כשאנחנו ביחד אין עלינו נשמה שלי.” היא נושקת לו לצלילי ליבו ההולם בחוזקה.

שתיים בלילה צלצול סלולארי מחריד את הדממה.

 “ישראל שולמן?”

“מדבר”

“מדברים ממכבי אש העסק שלך עולה באש בוא בקשה בדחיפות לכאן.”

“מי זה?”

“מכבי אש הם אומרים שהעסק נשרף.”

“מה היית ער?”

“כן לא מרגיש טוב. חייב ללכת.”

עשרים דקות אחר כך באזור התעשייה מתחת לשלט מפויח של  “שולמן חריטה מושלמת”.

“לא הצלחנו להציל הרבה, הזעיק אותנו הומלס שישן בחצר ממול. אני נועם חוקר שריפות זה נראה כמו הצתה של ונדליסט או נרקומן. ההומלס דיווח לנו כי מישהו עם קפוצ’ון שחור על אופניים חשמליים הסתובב פה.”

“וואללה?”

“אני חייב לשאול אותך כמה שאלות של פרוצדורה.”

“בבקשה”

“יש לך עבר פלילי?”

“לא”

“יש לך חובות?”

“אתה מכיר עצמאי שאין לו חובות?”

“איפה היית הלילה בסביבות 22 ?”

“בבר מצווה של משפחת אלמקיס באולמי ההרדוף עשר דקות מכאן עם רכב. “

“אני מניח שמישהו ראה אותך שם.”

“עזוב מישהו ראה אותי (מוציא את הנייד) הנה תמונות של אילנית אשתי ואני בכניסה וביציאה עשינו תמונות כמו בפרסומות לפני ואחרי.”

“וכל הערב הייתה שם נכון?”

“בטח כל הערב תראה הרכב לא זז. זו אותה חניה.”

“יש לך שונאים?”

“חמותי….. סתם סתם צוחק. לא אין!!”

“טוב זהו בינתיים בטח עוד מהמשטרה ומהביטוח יבואו ויתשאלו אותך אבל מבחינתי סיימתי. יש מצב שזה נרקומן.”

בעיניים טרוטות בשעת ערב מאוחרת נכנס שולמן הביתה אילנית מביטה בו ושותקת. הוא ניגש למיטות של הילדים מפויח ומנשק אותם בעוז.

מקלחת והוא מגיע למטבח. על השולחן צלחת מרק מעלה אדים. אילנית נשענת בדממה על השיש במטבח חשוך. הוא פוסע לשולחן היא מתקרבת אליו.

“תגיד, אתה חושב שאני מפגרת?”

“מאיפה זה בא עכשיו?”

“נראה לך הגיוני שלא אשים לב שבמכונה יש עם הבגדים שלך מהאירוע אתמול גם את הקפוצ’ון של סיום מסלול שלך . עשרים וחמש שנה לא ראיתי אותו, ותן לי לנחש את האופניים החשמליים של יואבי לא נראה יותר.”

“אהההה לא היית לי ברירה” 

“ששששש אנחנו בזה ביחד, כשאנחנו ביחד אין עלינו נשמה.”

מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל.

לסיפורים נוספים >

5 תגובות בנושא “מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל”

  1. פחדתי בתחילת הקריאה שאתה הולך לקרוע את הצורה למוסה עדני. נרגעתי.
    היה נותן לי בצעירותי SHOW טוב יותר מכל סרט והצגה שרצו בעיר ( שנות השישים המאוחרות לא??)
    שהיו לוקחים אותי לסבתא ציפורה ברחוב לוינסקי, הייתי יוצא לרחוב וניגש לחנות שלו.
    בגדים כחולים. מממ… איך לאמר?? לא נקיים במיוחד… סיגריה בזוית הפה, חיוך ( אמיתי ) על כל הפרצוף.
    שעות על גבי שעות הייתי עומד בקצה החנות בכדי לא להפריע ומתבונן איך הוא מייצר כלים באופן המרשים של עבודת ה”לחצנות”.
    מחתיכת פח , אלת בייסבול וריקוד מוזר היה הופך את פיסת הפח לסיר תוך דקות ואני הייתי עומד נפעם לנוכח הקסם. היום לוחצים על כפתור ויש 1000 סירים. תודה על הסיפור.

  2. גיל, אני נהנת מאוד מהכתיבה שלך. ממתינה לסיפור הבא. תודה ושבת שלום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *