מרב מיכאלי – תודה

שלום רב גברת מיכאלי.

השבוע שלא כמנהגי האזנתי לדברייך בעניין מבנה המשפחה עד תומם. (אני הייתי על הכורסא ככה עם הרגליים למעלה השלט היה רחוק …עזבי) ריכוז כזה של הבל גבבה ושטות הופכים לפתע את סתיו שפיר – ההיא שטוענת כי עם ישראל מוצאו במצרים – לברת סמכה בתחום מחשבת ישראל, ואת אורן חזן – ההוא מבורגס – למודל לטוב טעם. מאחר ומודלים של זוגיות וגידול ילדים כבר קיימים חיים ובועטים אתמקד בחידוש בדברייך. גידול ילדים על ידי קומונה. נוכח הניסיון שצברה השיטה בעבר הן במקרה דייויד כורש (שם התאבדו כולם ) והן במקרה של גואל רצון (שם הסתיים הקשר בכלוא אחד ועשרות טיפולים פסיכולוגים) החלטת לשחזר את ההצלחה ולהמליץ עליה לציבור הרחב כאופציה לגיטימית.

הסברייך הפסבדו מלומדים באשר לצורך לרשיין את נושא ההורות ולהעניק למדינה את הסמכות להחליט מי לשבט ומי לחסד, עולות בבירור שתי מסקנות: הראשונה – אין לך מושג על מה את מדברת ואין לך אפילו התחלה של תובנה מה זה להיות הורה, לעולם לא תדעי מה זה לקום בשתיים וחצי בלילה מצעקות של תינוק שכואבת לו האוזן, לבכות מתסכול כי שום דבר לא עוזר ולהיות מוכנה לשלם בכליה בשביל ארבע טיפות “אוטידין” (טיפות אוזניים לרווקות שבינינו) , לעולם לא תביני מה הוא זעם אמיתי עד שלא יגיע העולל ויאמר לך שהרביצו לו בגן. השנייה – בחסות חולצה שחורה, אנגלית מצוחצחת מניפולציית מספריות ואינטונציה מלאה חשיבות אפשר להגג בכל שטות ואיוולת כאילו היית תורת היחסות.

אבל אני מרבי, לא חבר כנסת, לא אחד שבא לשנות את העולם, “רק על עצמי לספר ידעתי / צר עולמי כעולם נמלה”,  אותי מעניינים עניינים הרבה יותר ארציים, דברים קטנים, ולהלן מספר דוגמאות מחיי היומיום:

עכשיו מישהו חתך אותי בכביש, כבר יהיה לא רלוונטי לפטור אותו ב”סססאמאק” הישן והטוב, או ב”סססאמאמאק” של המהדרין – אלא מעכשיו אמור “אברי הרבייה של הקומונה בה אתה משמש דור ההמשך”, לא בשביל משהו – טיפה מסורבל לא?

אני במשחק גביע של הכח עמידר ר”ג נגד בית”ר בני עייש – השופט לא רואה שהבלם של בני עייש מכשיל בבירור את החלוץ של עמידר ר”ג ברחבה, כבר יהיה נטול הקשר לפנק את השופט בתזכורת על המקצוע של אימו – הוא כבר לא יהיה “השופט בן ז….” אלא מעכשיו נתקן ונאמר: “השופט הינו יוצא קהילה העוסקת במקצוע העתיק בעולם.” לכי תלחיני את זה.

שלושה גברברים במיטב שנותיהם ההולכים ברחוב וחוזים בפלא ארכיטקטוני בדמות אישה העובר למולם, כבר לא יוכלו לתמצת את החוויה בקלסיקה “ימות אבא שלה”. אלא יפליגו בדברי הגות נוסח: “ימצאו את דרכם למיתה לא טבעית חברי הקבוצה אשר הביאה לעולם את עלמת החמודות בה אנו חוזים כעת”. מעט מסורבל, לא חושבת?

מה יהיה על השירים? “אמא הו אמא חבקיני חזק” – מה הוא עכשיו? “קבוצה או קבוצה חבקוני חזק”? ו”יש לי אישה שאוהבת אותי זאת אמא שלי” יהיה מעתה ” יש ארגון שמגדל אותי זוהי קבוצת שווים החוברים יחדיו על מנת להפוך את חוויית הגידול שלי לנורמאלית , זוהי הקבוצה שלי”? בעייתי לא?

מרבי, בקיצור מה שאנחנו אומרות שזה קצת לא פרקטי.

אחרי כל זה את וודאי שואלת למה תודה? כי בעקבות הצפייה בראיון שלך הזדקרה עובדה אחת בוהקת כשמש ברקיע, לעולם, לעולם אבל לעולםםםם – אסור שהשלט יהיה רחוק. לא יקרה יותר!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *