מפגש פסגה של אצולת ה – DNA

* מפגש פסגה של אצולת ה – DNA – נכתב לפני שנה בערך, אז זה יצא קצת אחרי המירוץ ולא מנע את הויה דה לרוסה שגזרו על עצמם העפים (על עצמם) והאמיצים, עכשיו קצת לפני האסון הרציונלי זו קריאה אחרונה להגיון – שובה מארצות הקור אל חלונם *

מפגש פסגה של אצולת ה – DNA

אתמול נערך מפגש פיסגה מתוקשר בין אצולת ה DNA והנרקסיזם האנושי באילת. חבורת זכרי ונקבות אלפא התקבצה לה בעיר הדרומית על מנת לעבור מסע יסורים מודרני שרק המרקיז דה סאד בכבודו ובעצמו יכל להעלות על הדעת , ואפילו הוא היה מהסה את עצמו מפאת אכזריות הרעיון.

עת יצאו המתפללים מתפילת שחרית התייצבו על קו הזינוק בני האלים מתוחי חזה וחשופי שיניים ששים אלי קרב. שחיית התרעננות של 3.8 ק"מ במי ים קפואים פתחה את הויה דה לארוסה , אחריה עלו על אופניים כאילו אין מכוניות בעולם ודיוושו לאורך 180 ק"מ בחום לבושים בבגד מגוחך שבתפאורה אחרת היה מזכה אותם במבטים אמפטיים וליווי צמוד של אנשים סבלניים בחלוקים לבנים, ואז כאילו לא די בזה יחליפו גרדרובה יעלו על נעלי ריצה ויקנחו בריצת מרתון, להזכירכם פידיפידס אצן המרתון הראשון עשה את הדרך ממרתון לאתונה כדי להודיע כי יוון ניצחה בקרב את האוייב הפרסי ולא על מנת להלחם באוייב האמיתי – הפחמימות הריקות. ( שאלוהים יעזור לי אם אני יודע מה זה ) אגב הוא – פידיפדס – נפל ומת בסיום המסלול. … רק אומר. איך ריצה שנגמרת במוות הופכת סמל לבריאות ולנצחון הרוח רק למושא תפילת הבוקר – פתרונים.

ככה כשקרן שמש אחרונה טובעת בים האדום טיפטפו צאצאיו הטווסיים מרוטי הנוצות של השליח היווני אל קו הגמר. מה שנראה בתחילת היום הצגת תכלית של יופי אנושי הפך בסיומו לקטסטרופה ארכיטקטונית בדמות סחבות ריצפה משומשות המדשדשות דרכן אל עבר קו סיום מטושטש.

תרכיז הטוסטסטרון הגברי בצירוף תחושת ה" אני סקסית למות " שהגיע לעיר יכל להתחרות באהבה העצמית רק לאמירתו האלמותית של אורי זהר " אני יפה?" להבדיל אצלו זה היה חינני. מצד שני, מי אני שאשפוט האיש ששתי התחנות המרכזיות בלו"ז היומי שלו הן הכורסא והמקרר כאשר בינהן ממתין לו ספסל למנוחה ו"גזלן" לתדלוק. ולמען האמת , אני שייך יותר לזרם של אינשטיין חברו של זוהר "אוהב להיות בבית".

ברור וידוע כי בריאות אין שם, ולכן מה שכן יש שם הוא כאמור מפגש פסגה המקדם צייד וזיווג בין שני יצורי על, בכדי לא למהול את החומר הגנטי במרקם דליל שלנו צאצאי הקופים . מכאן נגזרות שתי שאלות אחת לכל מין : לגברים לא היה יותר קל להזמין אותה לכוס יין? ולנשים במקום לשחות בקור אימים לדווש בנוחות של כיסא עינויים שב"כי ולרוץ בחום מהגיהינום – לא היה יותר הגיוני סתם לפתוח כפתור בחולצה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *