מערת צדקיהו

מערת צדקיהו

 

יום שלישי עשרים לעשר בלילה החדשות הסתיימו  הכנרת עלתה בעוד סנטימטר, ואפילו קובי מרדימי תודה לאל הפסיק לצרוח. אני במצב טעינה על האמריקן קומפורט כמו תינוק אחרי אמבטיה ואוכל, בתקופה המושלמת הזאת שבין הגזים לשיניים.  המסאג' במצב 2 מנדנד אותי לגראפץ.  שולחן השירות במרחק המדוייק של 15 ס"מ מהידית הימנית, עליו נח אחר כבוד תה לימון ועוד רגע קט יגיעו 2 עוגיות מלוחות בטמפרטורת החדר. הטלוויזיה מכוונת על הערוץ הנכון בווליום המדוייק. באנפילד ליברפול ובאיירן מינכן כבר עלו לחימום, ואז בדיוק כשאני חושב שהחיים לא יכולים להיות יותר טובים מזה הגיע כנגדו ובפיה תזכורת מחלום הבלהות הנקרא מציאות "אתה זוכר שבחמישי אנחנו בהופעה של דודו טסה במערת צדקיהו?" ( אלוהים – לחוש ההומור הזה אני פחות מתחבר רק שתדע) מערת צדקיהו ??? מערת צדקיהו?? מערת צדקיהו??? מה איבדתי במערת צדקיהו??? המערה היחידה שאני מכיר היא של חסמבה וגם אליה אין סיכוי שאני נכנס כי יש מצב שאלימלך זורקין בפנים.  תודה לאל שפוליקר במערת המכפלה הוא סולד אאוט  כי אם לא, אני עכשיו בדרך לחברון.

 

יומיים אחר כך אני רושם בווייז "מערת צדקיהו", פעם ראשונה שהוא עונה לי "פחחחחח", אפילו לגברת ווייז זה נראה מוזר. "ווייז לא מוצא את המיקום", אני מעדכן את כנגדו והיא מביטה בי במבט של 'נראה לך בזה תפיל אותי?' "אפילו הוויז יודע שחונים במתחם התחנה ומשם יש אוטובוסים למערה." אהה גם יש נסיעה באוטובוס ??? הכיף לא נגמר,

 

התדריך

"אני מקווה שאף אחד לא הביא משחת שיניים כי אני מתכוון לישון באוטובוס."

"איזה לישון יא גנוב, מה אתה ילד?  זה מקומות לא מסומנים, נראה לך לישון? אנחנו חונים במתחם התחנה ב – 19:13 מתמקמים בקדמת תחנת האוטובוס בואכה דלת קדמית האוטובוס ראשון יוצא 19:30 אנחנו מתיישבים במושב שמול הדלת האחורית, אני מתיישבת בכיסא שליד המעבר אתה בחלון – כי אתה נוטה להיות אדיב ולתת לאנשים לעבור אותך בתור. איך שהאוטובוס מתקרב אל היעד אתה שואג 'נהגוס דלת אחורית',  כי יש לך קול יותר חזק . אני מנתרת החוצה ראשונה איך שהוא עוצר ומגיעה אל הקופות מציגה את השובר לוקחת את הכרטיסים וכונסת לתוך המערה כשאתה לידי. אנחנו מגיעים פנימה זורקים את המעילים על ארבע כיסאות המרכזיים בשורה הראשונה ורק אז מתפנים לבחור מקום באמת. מוצאים מקום אתה אומר שאתה נכה ושם רגל על הכיסא השני ואני מביאה את המעילים. האם עד כאן?" סליחה רגע גנרל, כל זה תכננת, ומה זה נבדל את לא מבינה?

הדרך

אין כמו עשר שעות עבודה שמסתיימות בפקק של יום חמישי לירושלים. מגיעים בחמש דקות איחור היא קופצת מהרכב כמו חיל סיירת בטקס זובור. תור קצר בתחנה מפולח כאילו הייתה משה בים סוף, ואנחנו במושב שליד הדלת האחורית. "תהיה מרוכז" היא אומרת לי "זו לא נסיעה ארוכה". תוך כדי סקירה של הסימנים הכחולים שעל גופי והתעלמות בוטה ממבטים זועמים של יושבי האוטובוס האחרים. אחרינו מתיישב זוג, כנראה באחת היציאות הראשונות הוא נשמע מקומי ובתול. נוכח השיחה בינהם כנראה ששני הסטטוסים האלה עדיין רלוונטים. על מנת להרשים אותה בכל פניה מראה קונפוציוס הירושלמי מיקום נוסף של פיגוע, ואז כדי לשבור את הקרח הוא משתף אותה בבעיות הגסטרואנרולוגיות שלו – ושיהיה בריא יש לו – מרגיע סך הכל. דווקא משחת שיניים זה סבבה.

מרפק לצלעות כשהיא בתנוחת בולט על האדנים בגמר המאה מטר, ואני "נהגוס דלת אחורית". עוד לא הסתיים  סווישש של פתיחה וכנגדו בתנועה של נמר בנגלי מסתערת על עמדת הכירטוס. אני כמובן יורד אחרון ובחסות החושך עושה כאילו אני לא מכיר אותה. לפתע נגיעה בכתף והבחור שאחריי אומר לי "היא קוראת לך", אני מרים מבט ורואה את כנגדו בתנועות ידיים עצבניות של מישהו שמנחית ג'מבו, הוא טופח לי על השכם עם מבט תומך "תהיה חזק". עקפתי את כולם הכרטיסים כבר אצלה ביד. "אפשר שניה לשירותים לפני שנכנסים?" היא נותנת לי את המבט, ססאומו שירותים יש לנו יעד לכבוש, ובכלל שירותים זה לחלשים.

נכנסים

תרגולת הישיבה עובדת כמו בתדריך ואנחנו מתמקמים. אני מיד מוציא את הנייד ומנסה לראות את המשחק של מכבי באיטליה היא מתגלגלת מצחוק. "נראה לך שביום של משחק אני אקח אותך למקום עם קליטה סולולארית? כמה טירונית אתה חושב שאני? מערה נשמה מערה!!! "חשבה על הכל כפרעליה.

שמים מעיל על כל כיסא וזו שלידנו קיבלה גם גז פלפל כדי להרחיק כל מי שמתקרב. "לא רציתי לחמש אותה מדי שלא תעוף על עצמה" היא לוחשת לי בדרך למזנון. "אלוהים אדירים מה יש לך עוד שם? טיל לאו?" היא מחייכת לא הבנתי אם זה כן או לא, אולי עדיף להשאיר את זה מעורפל.

במזנון אני מזמין בירה – 20 ₪ והיא קפה ואיזה נישנוש דאיט – 20 ₪  . אני מוציא אשראי הברמן אומר לי אין כאן קליטה רק מזומן, אני בודק בארנק יש לי 20 ₪ הארנק שלה במעיל המאובטח. אם לא הלכת לשירותים קודם, אין שום הגיון לשתות עכשיו בירה.

מתיישבים ואז טסה מתחיל לשיר – טרובדור של בדידות מהולה באלכוהול – ואתה מבין שהכל היה שווה, וססאומו היא שוב צדקה.

אגב ליברפול באיירן נגמר 0:0.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *