מעמול ורולקס

שקיעה אפרורית על העיר העברית הראשונה. שמש הטובלת במי ים מאירה נגוהות שוק בשר  בן דורי  בו הגברים עם זרע בעיניים, והבנות עם מיני קצר. קרחות מכוסות בכובעי טניס אפנתיים ובגדים ממותגים פוגשים שפתיים נפוחות וחזה סיליקון. בריטון סמכותי נופל על אוזניים קרויות וחיוך מתחנחן. משחק המינים, משחק במיני.

בקצה הרחוק בשולחן בודד ידיים מיובלות מרימות כוס תה נענע ומעמול, שמנסה לשווא להתחקות אחר טעם המעמול ההוא של סבתא שאבד כנראה לעד.  אלברט יושב בדממה מוחלטת. עיניו נעוצות בכחול האין סופי ומחשבותיו נודדות בין מצולות לשחקים אי שם בקו האופק. 

חיים שלמים מוסרטים על מסך זכוכית ברקע כחול. ההורים, הבית, האישה הילדים, הקומבינות העסקיות ההתרסקות  הנושים, וההסברים לכולם, אויי ההסברים,  ואיך מיישבים לעזאזל, את כל זה עם מה שלמד ממי שלא למד דקה באקדמיה אבל היה דוקטור לחיים. סיפור בזיגזג. 

“תרצה עוד משהו?” שואלת מלצרית סקרנית בגיל של ביתו. “לא כרגע” הוא משיב בנימוס. ממנו היא ניגשת לשולחן שזה עתה התיישב. גבר כסוף שיער ושיניים משוחזרות בקפידה משקפיי ראיה יוקרתיות ורולקס שאוחז עדי בלונדיני  המביט בו בהערצה. “תרצו משהו?” “אותך באריזת מתנה.” הבלונד צוחק והשיניים המשוחזרות מחייך בשביעות רצון, המלצרית משפילה מבט ונרתעת לאחור בחיוך מקצועי. הילדים זורקים אבנים על הצפרדעים בצחוק הצפרדעים מתות באמת.

סיפורי גבורה צהליים ועסקיים נמהלים במבטי הערצה ריקים נקטעים בנכה קשה המציע ורד בצלופן.

“כמה זה?” 

“20 ₪” 

“אתה רוצה להיות מיליונר מהר הא? (מביט בבלונד) אם ככה הייתי עושה עסקים אני הייתי עומד שם והוא יושב כאן”. 

דיבור לוקה החושף שיניים צהובות ” 17 זה בסדר?”

“15 מספיק לך” שני מטבעות מרעישים נזרקים על שולחן עץ. פרח נשלף כחץ מאשפתו ומחליף ידיים. “זה בשבילך בובל’ה” ” אוי ג’ייק אתה כל כך רומנטי. “שפתיים היאלרוניות פוגשות שפתיים סדוקות. 

“סליחה כמה עולה פרח? ”  שואל אלברט מהשולחן הסמוך, “אני אעשה לך את אותו מחיר. 15 ש”ח” 

“מה מחיר המחירון? ” 

” 20″ 

” קח 25 תן לי אחד.” 

“אתה מנסה להביך אותי?” נשמע בריטון זועף מהשולחן הסמוך. אלברט לא מגיב. ” אני יכול להטביע אותך בכסף יא חוצפן,”  אלברט לא מגיב. ” רק באקזיט האחרון עשיתי 7 ספרות בדולרים.” הוא קם לאלברט, הנכה מדדה בבהלה מהמקום.   אלברט מסית מבטו מהים ומביט בזלזול בקשיש.”הנה 7 ספרות בדולרים ועכשיו עוד חמישה שקלים.” 

“ביזנס זה ביזנס אדוני.” 

“ואני חשבתי שזה רומנטיקה.”

” הכול זה ביזנס בחור.” 

“כן את זה גם הנכדה שלך פה אומרת. ” 

” אידיוט, אני בשביל המיידלע שלי אעשה הכל ”  

” בחור”  מרים הקשיש קולו והופך את האירוע לפיגוע המוני.” בוא לכאן עם הפרחים. ” כמה פרחים יש לך בעגלה.?” 

“70 בערך אדוני” 

“כולם ב20? “

“כן” 

“הנה.   קח שלושים ליחידה  תן למיידלע את כולם.” 

” איתי אתה רוצה להתעסק? איתי אתה מדבר על רומנטיקה?!?”  מוציא חופן שטרות סופר אלפיים מאה  שח וזורק עוד 50 דולר טיפ.

 שבעים  פרחים נפרשים על השולחן, מבט רולקס מזלזל למעמול בתה וחזרה למקום. 

אלברט מרים יד ומסמן לחשבון. מלצרית במיני ופאוצ’ מגישה חשבון ומתוגמלת מיידית ובמזומן. 

בדרכו החוצה מטיח בו הרולקס

“תגיד, באיזה ביזנס אתה?” 

“אני מובטל” 

“לוזר, יכולתי לנחש” חיוך מתנשא וליטוף על פני פודרה חלקות. 

פרובוקציה שלא זוכה לתגובה. 

בחניון בדרכו לרכב הוא שומע “אדוני אדוני”, נכה קשה סופר כסף בידיים מעוותות ומשקפיים טלסקופיות על מדרכה מטונפת. “תודה. אני אמנם נכה, אבל לא טמבל. הבנתי מה עשית בשבילי.” 

“עשיתי את זה בשבילי. ” רכב מסחרי משתעל בצבע מקולף משאיר שובל פיח ועוזב. “

2 תגובות בנושא “מעמול ורולקס”

  1. כמה פורה שאתה… אני אוהבת סיפורים על ערים. כשהעיר היא הגיבורה לא פחות מהאנשים. זרע בעיני העיר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *