מעבר חציה

כשפסענו לרכב אסף ואני אחרי 16 שעות חמ”ל, ליווה אותנו זרזיף גשם לונדוני, מה קשור גשם? מה קשור לונדון עכשיו? לחיצה על השלט, ארבע אורות צליל פתיחה צורמני ועצור, ידית הדלת רטובה, בית הבליעה המשתחרר מאחיזתו וחריקת הדלת הנפתחת בחושך מלחמתי של שתיים וחצי בלילה מייצרים סצנת סרט הוליוודי אפלולי משנות החמישים. פפפ נאנח של ישיבה מוקרמת בכאב גב תחתון ופיפסים של קוד טרום הנעה, שיעול אחד של רכב חדש , רברס , יציאה מהחניה, פתיחת דלת ימנית המתנה קלה אסף נכנס טורק את הדלת קליקים של חגורות בטיחות שילוב לדרייב ותחילת נסיעה. שני זרים מוכרים נוסעים הביתה ממלחמה בשלט רחוק.

את אסף הכרתי במלחמה, קצין מילואים עם הפרופורציות הנכונות, בלי סטקאטו צבאי בדיבור או פאתוס מעושה, פשוט וענייני , והכי כיף בנסיעות הביתה הוא שותק. אנחנו יושבים אחד ליד השני אחרי שעות.של דיבור ופשוט שותקים, כל אחד בתוך עצמו , את מכסת המילים סיימנו מזמן וגינוני נימוס מיותרים לא צריך. שתיקה מבורכת בדרך למצעים נקיים וחדר חשוך.

רמזור אדום ארוך צילצול טלפון  לא צפוי ומפחיד ממספר לא מוכר וארוך במיוחד מחריד את הדממה ” אכ”א נפגעים?” אני שואל הוא נועץ בי מבט מופתע מושך בכתפיים וממלמל “אין לי מושג.”
לחיצה דוממת על החלק הירוק של הצג מסיימת המתנה מפוחדת מהנורא מכל.

(קול נשי בוכה בכי תמרורים וצועק תוך כדי)
“אבא, אבא, אתה צדקת, לא הייתי צריכה להתחתן איתו, אני מטומטמת, מטומטמת, הייתי צריכה לשמוע לכם….”
” אהההה שניה…” אני מנסה לשווא לעצור את השטף, היא אפילו לא שומעת.

“באיזה עולם זה יכול לעבוד ? באיזה עולם יהודיה יכולה להתחתן עם ערבי, באיזה עולם יכולה להתחתן סוהרת עם אסיר בטחוני? הייתי מטומטמת כשהאמנתי לו שהוא מפסיק עם השטויות, ורק כדי להוכיח לי הוא הפך לשטינקר שלי, ואני כמו מטומטמת האמנתי. איך? איך?? איך השתחררתי מהשירות וחיכיתי שגם הוא ישתחרר כדי להתחתן. אני זוכרת , אני זוכרת שאמרת לי שזיווג בין תפוח ובננה זה כילאיים, וכילאיים זה איסור. אני זוכרת, מה אתה חושב שאני לא זוכרת? אני זוכרת גם שאמרתי לך  שאני אוהבת את עיסאם והוא אחר והאהבה תנצח, ואני הייתי מטומטמת.ואני כל כך מצטערת. סליחה אבא סליחה.”

מבט משתאה של אסף ואני מנסה לסנן
“אההה תשמעי…”
“רגע עוד לא סיימתי אבא, תן לי אני כבר חודשים חושבת על השיחה הזו בבקשה תן לי.”

“עיסאם יצא וברחנו עד אוסטרליה , פשוט כי לא היה מקום יותר רחוק שמצאנו לברוח. התנתקתי מכם וחשבתי שהוא התנתק מהמשפחה שלו והחלטנו להיות זוג מהגרים אנונימי בכפר לא מוכר ביבשת הכי רחוקה. חיינו חיים שקטים ונגענו במנוחה ובנחלה. אחרי שמונה שנים ושני ילדים הוא נעלם. נשארתי תקועה עם שני בנים. בני 7 ושנתיים.  כן אבא יש לך שני נכדים. אברהם ודוד. בחרנו שמות שידברו לכולם. עברו מאז שבע עשרה שנה, אבי סיים תיכון חזר לארץ לעשות צבא ביחידת מודיעין קרבית  הוא בשום אופן לא רצה להפגש איתכם, בשום אופן!! יצא עקשן כמוני. 4 שנים התחננתי אליו אמרתי לו שהריב שלי איתכם הוא לא הריב שלו אבל הוא ראש בקיר, “את לא הלכת ללוויה של אמא שלך ואת רוצה שאבקר את אבא שלך? נראה לך? אחרי כל מה שעשו לך? ”
“מה עשו לי ילד זה לא הם עשו לי זה אני עשיתי להם!!” אבל אין עם מי לדבר.

 חזר משם סגן אבל איזה גבר היית מתגאה בו,  דודי הקטן לפני שנה וחצי נסע להתגייס כמו אחיו הגדול ומאז הוא נעלם לא טלפון לא מכתב לא מייל לא וואטסאפ….כלום אבא כלום. אחרי חודשיים בלי סימן חיים ממנו נכנסתי לחדר והתחלתי לחפש משהו שיגיד לי איפה להתחיל לחפש, ו…כלום. בלעה אותו האדמה אין לילד זכר, לא אני ולא אחיו כל מה שעשינו כל מה שניסינו אין אפילו קצה חוט מהקטנציק.לאן לא הגעתי? לשירות ההגירה האוסטרלי לאיחוד האירופי לאומ לאינטרפול חוקרים פרטיים ושום דבר, פשוט כלום!!”

הגענו לבית של אסף, עמדתי על מעבר חציה  ריק מתחת לבניין בן שמונה קומות מבלי לדומם מנוע. חילופי מבטים נבוכים מול וישרים עצלים לצלילי בכי אוסטרלי ישראלי.

“איך שהתחיל הבלגן עם עזה  אבי ארז תיק ונסע ליחידה. עבר חצי עולם כדי להצטרף ליחידה. הוא הגיע,התחייל ונכנס לעזה, מאז אני לא ישנה, משתגעת מדאגה ורק בוכה.”

לפני שעה הוא התקשר, פעם ראשונה בשבוע האחרון. ראיתי שזו שיחה מהארץ כמעט התעלפתי. ‘ אמא’ זה אני ‘אני יודעת ממי שלי מה שלומך? איך אתה? אכלת? קר לך? אתה לא גיבור שם נכון?’
‘אמא אמא אמא תני לי רגע. אני בסדר, תני לי רגע…’
‘הנה אני שותקת אבל למה אתה לא נשמע לי טוב, משהו בקול שלך לא טוב, חמודי…’

‘אמא רגע!!!’ תקשיבי פעם בחיים שלך, ‘ טוב חמודי טוב דבר’
‘בתדריך לפני הכניסה הראו לנו את הזוועות שעשו החמאסניקים כשנכנסו לעוטף. אמא שלא נדע אונס רצח שחיטה של תינוקות שריפה של בתים כשהמשפחות בפנים התעללות שלא ברא השטן.לקרוא להם חיות זו מחמאה. זה נורא אמא נורא. אבל כל התדריך אני יושב ומחפש בחדר את דודי, כי אחרי כל הסיפורים שסיפרתי לו על היחידה ועם כל האנשים שדיברתי כדי שיפתחו לו דלת הכי הגיוני שיהיה יחד עם הסדירים בחדר אבל כלום. ניסיתי לשאול אנשים אבל אני כבר מבוגר וכמעט כל הפיקוד התחלף מזמני. דודי יוק. עוברים ארבעה ימים אנחנו עמוק בתוך עזה חוברים לכח של גבעתי כדי להכנס ולחפש מבוקשים שעשו את הזוועות בעוטף,  בתוך כפר לא רחוק מהעיר עזה. במהלך התדריך אני מחפש את דודי בין חיילי גבעתי עובר פרצוף פרצוף ובוחן אותם אחד אחד. בסוף התדריך נותנים לנו ספרון עם מבוקשים שאנחנו מחפשים ועל פי המודיעין בכפר, התמונה השלישית היא של דודי. קולטת אמא ? קצין המודיעין נותן לנו בריף עליו ולא פחות ולא יותר קורא לו דאוד. דודי אחי הקטן והחמוד הוא עכשיו דאוד שמבוקש על שחיטת תינוקות יהודים, מפלצת. !! שעתיים אחר כך במארב ליד חורבה שהייתה פעם בניין דודי נכנס לי בין כוונות כשהוא מנסה לחמוק מהבניין, עכשיו אני במרחק סחיטת הדק  מלהרוג את השטן שהוא אחי. במקום ללחוץ על ההדק אני מפר פקודה ומתחיל לרוץ אליו בטירוף וצועק לו בעברית ‘דודי דודי זה אני אבי דודי’ הוא מאיט מסתובב חצי סיבוב מצליב איתי מבטים וממשיך לרוץ מאחוריי המ.פ צועק לי לעצור כל הפלוגה רצה לחפות עליי ואני אחרי דודי , הוא נעלם בתוך הריסות הכפר לידי מתפוצץ משהו אני עף באויר  מאבד הכרה ומתעורר בסורוקה עם מסמרים ברגל צילצולים באוזניים וקיבוע ביד ימין, כשלידי חיילים מחכים שאחלים כדי לשפוט אותי על סירוב פקודה שבגינה נפצעו 4 חיילים חוץ ממני. כנראה שאכנס לכלא אבל זה פחות חשוב מה שחשוב זה שתדעי שדודי הקטנצ’יק הוא מפלצת מלאה שינאה שאחראי  לגיהנום. תפסיקי לחפש אותו ותגידי עליו קדיש, זה לא אחי זה השטן.’ אני שומעת אותו בוכה מבעד לבכי שלי שנינו חסרי אונים במרחק שני אוקיינוסים. ‘ טוב אני צריך להכנס לעוד טיפול אמא, נדבר.’ בכי תמרורים אמהי חוצה יבשות בוקע ממערכת הסאונד של הרכב השכור שלי ומוצא שתיקה מבולבלת חונה על מעבר חציה אקראי בלילה של גשם לונדוני, איפה לונדון ואיפה אנחנו?

“אבא אתה שם?” היא שולחת אמירה מלוחלחת לחלל.
“כן” אני עונה.

“רציתי שלום קיבלנו מלחמה רציתי מלאך גידלתי שטן, צדקת אבא כילאיים זה בעצם פרי ביאושים. אני אורזת הזמנתי כרטיס ארצה, אני מגיעה לארץ מחרתיים דופקת לך בדלת אתה לא רוצה אל תפתח, אני יודעת שבשבילך אני מתה אבל אתה יהודי שמאמין בתחיית המתים נכון אבא? . המונית כבר כאן ביי אבא, אוהבת אותך וסליחה, סליחה על הכל בבקשה תגיד שאתה סולח לי!  אבא אני באה בבקשה תקבל אותי  בבקשה אבא, אין לי לאן ללכת… ..טוב תחשוב על זה ביי.”

צליל ניתוק

שתי דקות של אינסוף המום חולפים ברכב לבן שעומד במקום אסור באמצע הלילה, עד שאסף אוזר כוח אוסף נשימה ושואל:
“לא ידעתי שיש לך בת,”
פעם ראשונה שאנחנו מצליבים מבטים
” אין לי!”
“אז מה זה היה?” הוא שואל
“טעות במספר.”  אני עונה
“מה?”
“טעות”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *