מיון

מיון

שלושים ואחת שעות בתוך משמרת שלא נגמרת חלוק לבן שמוכתם בהשד יודע מה? סטטוסקופ המונח ברישול על הצוואר, כאבי רגליים ועיניים אדומות כך קיבלה ד”ר הילה את היום החדש  במיון בית החולים בו עבדה. מהבוקר היא “חטפה” משהו לאכול אולי בייגלה אבל היא לא זוכרת אם זה אתמול או היום, על שירותים אין מה לדבר. משפחות של מטופלים נעות למולה בין הערצה ספק התרפסות ,לבין כעס בואכה אלימות, אבל הילה רופאה צעירה  ממיסה התנגדויות בחיוך צחור שיניים.  כלת החלומות של כל אם יהודיה.

מנהל בית החולים פרופסור אדמון  נכנס חמור סבר עם מנהל מחלקה פנימית א’. “הילה את באה איתי ד”ר לביא יסיים את המשמרת שלך.”
“קרה משהו?” 
“לא כאן אצלי במשרד.”
היא צועדת אחריו במבוך המשרדי המוביל למשרדו. הוא פותח את הדלת הלבנה ממתין שהיא תכנס וטורק אותה אחריה. מתיישב בכיסאו ומורה באנטרקום הפנימי ללידיה הרל”שית :
“אל תעבירי לי שיחות בבקשה…. לא אף אחד” 

“תגידי את מטורפת? סתכלי רגע על מצלמות הכניסה לבית החולים (מסובב את צג המחשב עליו מרצדות דמויות עם שלטים שזועקות משהו.)  את היופי הזה את ארגנת לנו.!! “


” אני?? איך??” 


“מהבוקר כבר התקשרו אליי השר, המנכ”ל, היו”ר. כל כתבי הבריאות של הכתובה המשודרת ומהאינטרנט כולל אתר של ‘אצבעוני’. מהבוקר יש משמרות מחאה של ארגוני זכויות אדם מול הבית שלי, מול הכניסה לבית החולים. וכנראה גם מול הדירה השכורה. “

” מה קרה? “

“אני אנשום עמוק ואנסה להסביר. בזמן שאת נמצאת במשמרת כמו ששמת לב העולם התהפך עלינו. במהדורת החדשות של אתמול פתחו עם ידיעה בלעדית עלינו של יוסי ארצי:  “רופאה במרכז רפואי במרכז סרבה לטפל בפליט אריטראי בגלל מוצאו. בתמונות ממצלמות האבטחה את נראית מיד אחרי שאת מקבלת אותו יוצאת ומקיאה במסדרון.”  את השתגעת?? מה למדתם שמה בפקולטה לרפואה? על היפוקרטס שמעת? אחרי הבדיקה שלנו מסתבר שנשמה טובה מכאן הדליפה את הסרטון והשם שלך לתקשורת. תחקיר פייסבוק קצר הוציא תמונה היסטורית שלך מהפגנה נגד מסתננים שנערכה בדרום ת”א מכאן כבר עשו אחד ועוד אחד והסיקו את הבלתי נמנע.”

“וואוו אני בהלם..(דומעת בדממה, מוציאה טישו מכיס החלוק) ואף אחד לא חשב לבקש ממני תגובה, או לחקור מי העביר להם את כל האינפורמציה הזו כולל סרטוני פנימיים ממצלמות האבטחה?”
“אלה שאלות פחות מעניינות עכשיו. אם את שואלת אז ניסו להשיג אותך בנייד אבל כנראה שלא זיהית ולכן לא ענית. ניסו להשיג את המיון אבל לא העבירו לך את השיחות בהוראה שלי, כי אני זה שרציתי לדבר איתך קודם. אחרי הכל זה תפקיד של מנהל לגונן על עובדים גם כשהם מפשלים. דרך אגב אני מציע לך לבדוק את פוליסת האחריות המקצועית שלך למרות שלא בטוח שהיא מכסה גזענות. אנחנו מצפים בימים הקרובים לתביעה כי כבר עכשיו משרדי עו”ד הגדולים נאבקים ממש מי יזכה ליצג אותו פרו בונו. ודבר אחרון את מושעית מכל פעילות בבית החולים או מעיסוק ברפואה בכלל עד לבירור בועדת האתיקה.”

“אז מה? כל המדינה עכשיו מחטטת בחיים שלי?  פייסבוק? אינסטגרם ? משפחה? חברות?” 

“כן.” 

“אתה יכול להגיד לי לפחות מי זה ועל מה הוא הגיע למרות שנראה לי שאני יודעת מי זה.. “
עיתון יומי נזרק על השולחן תמונתה מתנוססת על השער “מיון” זעקה הכותרת, תמונה קטנה  הביאה את דיוקנו המתייסר של הקורבן האפריקאי.

” תראה, אני בת 29 סיימתי רפואה לא מזמן ואני אמורה להתחיל התמחות. אבא שלי עובד דפוס ואמא שלי עוזרת גננת ובשביל הלימודים שלי הם מחלקים עיתונים כל בוקר. אתם לא יכולים לעשות לי את זה!” 


“אין לי ברירה, השר כבר הודיעה כי הערב יכנס מסיבת עיתונאים.”

“טוב אם כבר החלטתם אז כנראה לא יעניין אותך מה באמת קרה. לפני 12 שנה אני תלמידת תיכון שרוצה לעזור להורים שלי לפרנס אז אני מתחילה למלצר, ואני המלצרית הכי צעירה . בהבלום, מסתנן אריטראי, עובד מטבח ופיקולו נחמד להפליא. יום אחד הוא אני והברמן מסיימים משמרת האחמ”ש סוגר קופה. אני נכנסת לשירותים וכשאני יוצאת מהתא בהבלום עומד בחוץ מכניס אותי חזרה לתא בכוח הידיים שלו עליי בכל מקום הוא נועל את הדלת מבפנים לוחש לי “אני מת לטעום בשר לבן” הוא מרים לי את המיני קורע תתחתונים ואונס אותי. זה היה קצר ונוראי. אני יוצאת  מהתא לוקחת ת’תחתונים ביד מהבושה משליכה אותן לזבל. לא אומרת כלום לאף אחד והולכת. בלילה אני מתקלחת שש פעמים ולא מצליחה לישון, אבל למחרת אני בבית ספר ‘כרגיל’ כדי שלא ירגישו כלום. בערב אני מגיעה לפאב ומספרת את זה לדודי בעל הבית. הוא לוקח אותי לצד ואומר לי יש לך שתי אפשרויות: ללכת למשטרה הם יחקרו אותך בחקירה קשה ולא נעימה ולי הם יסגרו את העסק ככה כולנו נפסיד,  או שאת נותנת לי לטפל בזה ולפצות אותך וכך כולנו נרוויח. אני הייתי ילדה וכמובן שהמניפולציה עבדה עליי. הוא מינה אותי למארחת נתן לי העלאה של 5 שח לשעה חלק יותר גדול בטיפים, ואת בהבלום פיטר. אני מצידי לא סיפרתי לאף אחד חוץ מדודי.”

“לפני שבועיים מגיע פצוע קל מתאונה בין רכב לאופניים חשמליים רוכב האופניים מגיע על אלונקה של מד”א אני מקבלת אותו הוא בהכרה מלאה מביט בי  וקורץ ‘מה עניינים בשר לבן? יש מצב?’ עכשיו תגיד לי אתה, מה אני אמורה לעשות? לטפל בו?? או לקרוא לתורן באורטופדית כמו שעשיתי.”

 עכשיו אתה בטח שואל איך לאמת  את זה, אז קודם כל ממש עכשיו במיטה 4 שוכב פצוע דקירה אפריקאי שייצבתי , ובמיטה 2 שוכב אפריקאי עם חשש לצהבת b טיפלתי בשניהם. את דודי בעל הפאב אין לי מושג איך לאתר, ובהבלום בטח לא יודה. אם אתה רוצה לדבר על ההפגנה בוא נדבר על ההפגנה, עד כמה שידוע לי להפגין זה עדיין חוקי, אבל ילדה בת 17 שנאנסה שבוע קודם ולא דיווחה, ועוצרת בתוכה זעם עצום זה אפילו מתבקש, אבל זה לא היה לא זה ולא זה, ההפגנה הזו נערכה נגד מסתננים שהדליקו מנגל בתחנה המרכזית מתחת לבית של ההורים שלי ביום כיפור, וכשאמא שלי יצאה אליהם צעקו לה ‘חבל שהיטלר לא גמר אתכם’, וזרקו עליה אבנים ומקלות, הגיוני סה”כ לא? אני בטוחה שבשכונה שלך זה לא קורה!!

“באמת סיפור מטלטל אבל הרכבת כבר יצאה מהתחנה השר קבע מסיבת עיתונאים האוירה הציבורית ברחוב וברשתות היא כזו שאין ברירה, בטח אם אין לך איך לגבות את זה במסמכים. “

“לגבות איך? מה? תמונות מהשירותים  שהוא חודר אליי? שהוא קורע לי את התחתונים? שהוא נצמד אליי כולו זיעה וריח בצל מטוגן? אז אין מצלמות בשירותים, מה ציפית שילדה בת 17 תעשה? תלך להתלונן להיחקר ותטביע את ההורים שלה בתהומות של יגון והיא עצמה תשקע לביצה טובענית? לא היית לי שום ברירה אתה מבין, שום ברירה. “

“מצטער את כרגע בחופשה עד להודעה חדשה או עד לבירור בועדת האתיקה. ”  זריקה של תג העובד על שולחן המנהל ניגוב הדמעות והיא בחוץ.

ערב, שבע וחצי, לפני המהדורה המרכזית עולה שר הבריאות לפודיום. לאור ברקים של פלאשים ורעמים של שאלות, שבע רצון הוא מצהיר “אני רוצה להודות למנהל בית החולים פרופסור אדמון  ולציין את תגובתו המהירה לאירוע הגזענות הבלתי נסבל שהתרחש בבית החולים אותו הוא מנהל. זו התגובה שהיינו מצפים ממנהל  כאשר מתגלעים אי סדרים מהסוג הזה. אני מבהיר כי המשרד בראשותי לא יסבול שום סוג של גזענות. אפס סובלנות!! אני רוצה להודות לכתב יוסי ארצי שחשף את הסיפור”

שישה שבועות מאוחר יותר עם השעיה לשנתיים תרמיל על הגב בטיול אחרי צבא שהיא לא עשתה היא בבואנוס איירס על רחוב התשיעי ליולי צופה ב”אובליסק” הנייד מצרצר, תמונתה של אמא על הצג.

 “כפרה עליך מה שלומך?”

“בסדר אמא אין לי קליטה כאן!”

“בסדר אני התקשרתי כדי שתשמעי את זה ממני לפני שגם למספר החדש שלך בטח יגיעו עיתונאים, אלה – אין להם גבול. משרד הבריאות הגיעה לפשרה עם המנוול שהפיל אותך ונתן לו פיצוי של 260 אלף ₪ והתנצלות פומבית כל זה בשביל שהוא לא יתבע אותם.”

דמעות ממלאות את עיניה שוב.

“אמא שילך לעזאזל זה לא מעניין אותי. אני חייבת לסגור.”

היא מזדרזת לנתק את השיחה כדי לא להסגיר את בכייה. מתיישבת על המדרכה וממררת בבכי. אישה צעירה, בארץ זרה, בוכה, לבד. מבעד לדמעות היא נכנסת לאתר חדשות ישראלי שם בלבן על אדום בתאורה וירטואלית מרוחה כותרת: “מנכ”ל חדש למשרד הבריאות – פרופסור אדמון” כותרת המשנה הוסיפה “ההחלטה הראשונה של המנכ”ל הנכנס היא מינוי  הדובר – יוסי ארצי.”

תגובה אחת בנושא “מיון”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *