מוטי לא מבין

ליל חורף רטוב בתאורת ברקים ומנורת רחוב מרצדת בקצב לא אחיד. סאונד של רעמים וביט של שמשה רועדת, בדירת קרקע חשוכה שעל קירותיה מרצדים צללים של מכוניות אקראיות העוברות מתחת למאור של פנס רחוב חולני.

“אתה עכשיו תקשיב לי טוב טוב למה שאני אומר, אתה שומע? כל מילה אתה תשמע!! הפעם אתה תשמע אותי עד הסוף ולא תעלם לי כמו שאתה נוהג לעשות. פעם אחת אתה תקשיב לגרסה שלי. אני אוהב אותך כמו אח וזה צורב אותי בסכין כל פעם שאני מנסה לדבר איתך ובאמצע אתה מפסיק אותי ואני לא מספיק להשלים טיעון אחד כמו שצריך. אתה ואני הולכים שנים יחד, לא יום ולא יומיים. יסודי תיכון ומשם לגדוד. בטירונות ישנו באוהל מיטה ליד מיטה במסע סיכום צעדנו קילומטרים מחובקים כדי לא ליפול, אתה דאגת לי ואני דאגתי לך.

כבר היינו ותיקים בגדוד קראו לנו זקנים. זו היה סתם עוד חג בבסיס. שוב ויכוחים אם אתה יותר יהודי או יותר ישראלי? אם יהדות היא דת או לאום? אם ישראל צריכה להיות יותר דמוקרטית או יותר יהודית ואם בכלל יש סתירה? ויכוחים נאיביים שלא נגמרים, ותמיד מסתיימים באותה נקודה, שכוסואומו כל הוויכוח אם מירי מהמבצעים תוריד חולצה. (מה איתה תגיד? שמעת ממנה משהו?)

בוםםם ענן אבק מטורף בתוך רעש בלתי סביר אנחנו עוד לא מבינים מה זה ומגיע עוד אחד, ועוד אחד. הפגזה ארטילרית ופתאום מטוסים באוויר מנחיתים עלינו טונות של חומר נפץ. כמו מטורפים עם נעליים פרומות בגופיה לבנה ודיסקית שהולמת על בית החזה בקצב איטי יותר מהלב. ארטיק לימון להכעיס נזרק לרצפה וכולנו עפים לבונקר. במהירות אנחנו מתעשתים אני לוקח מאג ועולה לעמדת ירי ומזהה מרחוק כוח אויב בכמות שמעולם בתדרוכי המודיעין איש לא ציין. במעט התחמושת שיש לנו אנחנו יורים וצועקים, צועקים ויורים. הרבה יותר מדי מהר היא נגמרת. אני יורד מהעמדה למוצב החשוך ובמאובק וצועק ללוצקי:

“תגבורת, מהר תגבורת הם מגיעים לפה תוך דקות.”

“אומרים לנו להחזיק את הקו, ייקח זמן עד שתגבורת תגיע.”

“מה ייקח זמן לוצקי!?! הם מבינים מה קורה פה?”

“אין להם מושג.” הוא צועק לי “שישלחו ארטילריה מטוסים מסוקים משהו… הם הולכים לטבוח בנו. תן לי ת’קשר.”

“יא זונות אתם שומעים מה קורה כאן תשלחו לכאן סיוע כי אם לא כולנו מחר מודעות בעיתון. ”

“אנחנו מנסים לרדת לעומק העניין. ”

” עומק העניין של אמא שלך, אנחנו ברווזים במטווח ואתה בודק עומקים יא מניאק. ”

העפתי את הקשר וצעקתי לכם “אני עף מפה – אנ’לא נותן לאף בנזונה מהמפקדה להחליט אם אני אחיה או אמות. ואני מציע לכולכם לעשות כמוני.”

” איפה הכבוד שלך?” צעק לי לוצקי “מה אנחנו המצרים של 67?”

” אנחנו הישראלים של 73 ואם נישאר כאן נהיה החללים של 73 בואו איתי!! ” אני חייב מים.

הידקתי את הנעליים והתחלתי לרוץ לעבר הג’יפ של ג’ימי המ”פ עליתי עליו הבטתי לאחור וראיתי שאני לבד. הנעתי ולחצתי את דוושת הגז למרכב התחתון הכי חזק שרק יכולתי. מסביב יריות וצעקות הפצצה ארטילרית שלא נגמרת מטוסים טנקים תותחים ומה לא?? ואני לא עוצר. בשלב מסויים שני צרורות חולפים לי מעל הראש ואני אומר לעצמי ‘הנה הסוף, רציתי חיים של גיבור ואני מקבל מוות של פחדן.’ הורדתי את הראש והמשכתי את נסיעת השטח המופרעת כשהג’יפ קופץ על אבנים מהמורות וצמחיה מתה. אני מרים תראש ולא מוריד את הרגל מפול גז. מפויח וצועק מפחד קללות ואמאל’ה. כמה דקות אחרי זה שקט מוחלט. חושך דממה. כמו עכשיו, ואני שומע את עצמי מדבר אליך בקשר אבל אתה נעלם וחוזר. “מוטי לאן אתה הולך? תשאר איתי, אני מפחד פה לבד.” אבל אתה נעלם וחוזר כמו שאתה רגיל לעשות. למה אתה עושה את זה תמיד? מה אתה נהנה להתעלל בי? ולראות אותי בוכה. (צועק) זה עושה לך טוב? זה עוזר לך להרגיש גבר, יא חרא?

(מדבר) אני חייב מים, ססאומו המים האלה מרים.

כמה ימים אחר כך אני מתעורר בהדסה מצעים נקיים ריח של כביסה. האחיות אומרות לי שהתהפכתי עם ג’יפ אף אחד לא יודע אם זו סתם תאונת דרכים או תוצאה של ירי פגזים מרגמות הפצצה אווירית. אני שוכב שם חודשים לבד, המלחמה נגמרת ואתה ג’ימי ולוצקי משחקים אותה כועסים ואפילו לא באים לראות מה שלומי, (צועק) על מה אתם כועסים בדיוק? על זה שרציתי לחיות?. נראה לך נורמלי שהחבר הכי טוב שלך שוכב בבית חולים ואתה לא קופץ לבקר איזה מן חבר אתה יא כושי? (לוחש) חייב עוד כוס מים קרים.

שנים אני רוצה לסגור איתך את הפינה. למה לא רצת איתי לג’יפ? מה אתה דפוק? אני רציתי לחלץ אותך ואתה משחק אותה גיבור? (צועק)זה לא אני הפקרתי אותך זה אתה הפקרת אותי? למה נעלמת לי בקשר כשצעקתי לך אההה? (נשנק מבכי) אז מה אם כולם הלכו אחריך? אתה חושב שזה עושה אותך צודק? אז יש לי הפתעה בשבילך (צועק) אל תענה לי בכלל עכשיו אני מדבר. אתה חבר אתה? אתה זבל!! איפה היית כשהתחתנתי? איפה היית כשנולדו לי הילדים? איפה היית כשאשתי ברחה ממני כמו ממצורע?? איפה היית כשנולדו לי הנכדים?? עם חברים כמוך לא צריך שונאים!! ” (מדבר ומגיש לו כוס כשהוא שותה מהבקבוק) קח שתה גם אתה מהמים המסריחים האלה.

סיבוב כפול של מפתח המתיר נעילת גלגלי שיניים הפותחים דלת כבדה. “אבא?? אבא?? הכל בסדר?”

“מי זה?”

“אבא זה יקי כשראיתי שיש הפסקת חשמל באזור עפתי לכאן כי אני יודע כמה קשה לך בחושך, ומה זה הריח הנורא הזה?.”

” איזה קשה? לא קשה אני מסביר למוטי סוף סוף מה קרה.”

“אבא זה לא מוטי זו צללית של עמוד חשמל מוטי נהרג לפני שנולדתי. תגיד כמה ודקה שתית?” “מוטי לא מבין” (בוכה)

“בוא נלך אליי הביתה תתקלח תנוח תשחק קצת עם מורדי שלי הוא מחכה לסבא… בוא.”

לוחם זקן נתמך בגבר צעיר יוצא בליל גשם סגריר את ביתו ונועל את הדלת אחריו.

תגובה אחת בנושא “מוטי לא מבין”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *