לרקוד עם מגב – פרק ב

בקול רועד והליכה מהוססת אל עבר עיינית הדלת .
“גברת סטלה תפתחי ”
“מי שם?”
“עו”ד איתן שהרבני”
“מה אתה צריך?”
“גברת סטלה תפתחי אני צריך לדבר איתך”
דמותו המעוותת של שהרבני ניבטת מצידה השני של העיינית. שני סיבובי מפתח התרת השרשרת העילית ופתיחת איטית של הדלת . היא נעמדת בנעלי בית אדומות מצמר מקושטות פרווה גרביים לבנות לתוכם תחובים שולי טייס שחור וחולצת טריקו לבנה בצוורון וי. היא מחזיקה את הדלת בימין וחוצצת בין האורח לחלל הדירה.
“כן?”
“אני זקוק לחמש דקות איתך גבירתי, ואם אפשר בפרטיות אשמח.”
“מה אתה רוצה?”
” אני בא כוחו של מר מנשה מרקוביץ’ המנוח.”
” מנשה מרקוביץ’?
“מנשה בן הדוד שלך.”
” אההה מנשה כן , כן מנשה שמעתי באמת משהו, אולי שהוא נפטר.”
“ממממממ כן כן המנשה הזה, אז אפשר להכנס?”  בלבוש פינגוויני משפטי מרושל וזול הוא מתכופף להרים את התיק המשרדי השחור שלו מריצוף חלל המדרגות של ריבועי עשרים על עשרים. הכיפוף מסגיר קרקפת ג’ינג’ית חשופה ממוסגרת בשכבת שיער דלילה .

 הוא מזיז אותה בזרוע שמאל ובצעדים זריזים  נכנס ישירות מהדלת אל חלל המטבח משכיב את התיק על השולחן פותח אותו ומוציא מעטפה.

“אוו יש פה ריח טוב מה זה עוגיות?”
“מעמולים.”
“שנים שלא טעמתי אוכל בייתי ישראלי, יותר מדי זמן בניו יורק כנראה.”
“עוד לא מוכן אבאל’ה תתקדם.”

“כאמור גבירתי.”
“ג’ינג’ רד מגברתי קוראים לי סטלה.ויאללה זריז יש לי עוד מלא מה לעשות.”
“או קיי סטלה, אני הממונה על עזבונו של מר מרקוביץ’. לפני שתים עשרה שנה נכנס למשרד שלי באפר איסט סייד איש גבוהה ומרשים, סגר את הדלת אחריו ואמר לי בעברית שהוא שמע עליי דברים טובים ושנגזר עליי לערוך לו את הצוואה. אבל למרבה הפלא כל מה שהוא השאיר לי הן שתי מעטפות ממוספרות בספרות אחת  ושתיים.”עם מותי אתה פותח את מעטפה מספר אחת, בה תמצא הנחיות כאשר תסיים את ביצוע ההנחיות במעטפה מספר אחת רק אז תפתח את מעטפה מספר שתיים. ” זו הייתה הנחיה מאוד מוזרה ולא שגרתית, אבל אחרי שקצת התוודעתי למר מרקוביץ’ הבנתי שהוא חי חיי שפע אניגמטים, אשר רב בהם הנסתר על הגלוי. כאשר מצבו החל להדרדר באופן טבעי הפכתי לאפוטרופוס החוקי שלו, מתוך מודעות שלמה וגמירות דעת הוא ביקש כי אם מצבו ידרדר ברצונו להתאשפז באותו מוסד בו סיים את חייו, כאשר נשאל מדוע דווקא שם? חייך ללא פשר.

עם מותו קיבלתי דיווח והגעתי ארצה מניו יורק באופן מיידי. מנשה היה איש דיסקרטי, מעט אנשים, אם בכלל, ידעו עליו פרטים עמוקים יותר משם עיסוק ומקום מגורים, לרבות עבדך הנאמן. בטיסה ארצה מתוך סקרנות בלתי נשלטת אזרתי אומץ ופתחתי את מעטפה מספר אחת כמיצוותו.  במעטפה הזו נחה פיסת נייר הכתובה בכתב יד ומנחה אותי לאתר אותך עם פרטים מזהים, ורק איתך לפתוח את מעטפה מספר שתיים.

“תגיד זה אמיתי? או שאתה עובד עליי?”
“אמיתי לגמרי גבירתי.  שנפתח את מעטפה מספר שתיים?”

” אני כבר אומרת אם החרא הזה כותב בצוואה שאני צריכה לעשות לו קבר אז מצידי אפשר לזרוק את הגופה שלו בלב ים או לתת אותה  בתור אוכל לאריות בספארי, הצוואה שלו מחייבת אותך לא אותי.”

“אני לא סבור שזה המקרה גבירתי מדובר בברנש אשר הפרוטה מצויה בכיסו ואף יותר מכך. ברשותך אפשר?”

היא מניעה את הראש לכך שאין מניעה. “אני מציע שנשב כי מי יודע מה צופן בחובו פתרון כתב החידה הזה.” סטלה מתיישבת למולו.

הוא דוחף אצבע שמנמנה למפתח העליון של מעטפה לבנה וקורע את האת התפר העליון מוציא משם דף ניר לבן מקופל לשניים פותח אותו בתנועה מהירה בעזרת האצבע המורה והאגודל. מחליף את משקפי הראיה בקריאה פורש שתי אמות על השעוונית ומתחיל להקריא.

” אני מנשה מרקוביץ’ כותב צוואה זו מתוך צלילות דעת ללא השפעתו של איש, פחחח כמו פולניה אני יושב לבד בחושך. אם בהקראת צוואה זו לא נוכחת סטלה מרקוביץ’ בת דודתי, תוקפה של הצוואה בטל ומבוטל. ואת כל רכושי במקרה הזה יש לתרום לעמותת ילדים בסיכון.

סטלה שלום.

את הנעשה אין להשיב, רק את ואני יודעים מה היה בלילות המקוללים ההם. אני האדם הכי פחדן בעולם כי בעזרת הכסף שלי גיליתי איפה את חיה היכן את עובדת ומה את עושה בשבתות, אבל כסף לא בורא אומץ ולא מייצר תעוזה. כנראה שעד עכשיו לא מצאתי את הכח להביט לך עמוק לתוך האישונים ממרחק אפס ולומר לך את הדברים הבאים.

כשאתה נולד לאבא איש צבא שהוא נצר לשושלת לוחמים, ואמא שמקדישה את חייה לקריירה שלו. מגיל צעיר מאוד אתה מבין מה תהיה כשתגדל. אבל אז אתה מתחיל להרגיש דברים אחרים, אתה מבין  שזה מוזר ואתה כועס על עצמך שככה אתה מרגיש ומבין שאתה לא בסדר. ואתה אומר מחר זה יעבור, ובאמת המחר עובר אבל הרגש נשאר, ואז אתה אומר אני כבר בכיתה י אולי אנסה פעם אחת ואז זה יגמר, נוציא את זה מהסיסטם. אתה מחכה שאבא יצא לעבודה ואמא לסידורים, אתה שומע את המנעול מסתובב בדלת רץ לחלון לראות שהרכב יוצא ואז כולך נרגש רץ לארון של אמא שם גרביונים שחורים חזיה שמלה שחורה ונעלי עקב תואמות לוחצות מדיי. שם אודם עגילים, (נראתי פיצוץ רקאומר)  ואז מעשה שטן נפתחת הדלת ואבא נכנס לקחת את הארנק ששכח. ככה הוא רואה אותי כולי קרוס, הוא נותן לי אגרוף שמעיף אותי לצד השני של המסדרון בהתקף זעם הוא חובט בי עד שאני מאבד הכרה. אני מתעורר בבית חולים כולי נפוח עם סניקרס  גינס וטי שירט , מבין שהוגשה תלונה במשטרה על תגרת ילדים. אבא לוחש לי ‘שאני לא אראה אותך ככה יותר’ משם היה ברור שאני הולך לסיירת ולקבע. שם התאהבתי בסמג”ד הוא לא היה בעניין אז יצאתי לאזרחות . גבר גבר שאוהב גברים, אבל עדיין הילד המרצה של אבא ואמא.

‘אתה בן 31 ועוד חברה לא היתה לך, אנשים מתחילים לשאול שאלות, אם לא תדע אישה איך תדע’ הוא תמיד היה אומר. ‘אבא אף אחת לא תלך עם אחד כמוני שלא מתעניין בנשים.’
למה, מה חסר לך? יוצא סיירת משכיל עם עסק מצליח  חתיך מי תגיד לך לא? אתה יודע מה, לך לזונה’
“איכס” עניתי
‘שמע סטלה בת אחי מעריצה אותך לך תעשה לה בייבי סיטר ו..תטעם אותה לא יהיה אכפת לה היא מעריצה את האדמה שאתה דורך עליה, והנה אני אגלה לך סוד בהתחלה היא תעשה לך פוזות ותשחק אותה לא רוצה ואולי אפילו תברח, אבל בפנים היא יודעת שהיא רוצה את זה. גבר לא מבקש גבר לוקח!!

ארבע בייבי סיטרים כאלה הספיקו לי, ארבע יותר מדי. כשראיתי אותך יום אחד ברחוב הבנתי!  שבוע אחר כך כבר הייתי בארה”ב ומתחיל לחיות את חיי כמו מי שאני באמת. התחלתי מאפס המשפחה והחברים  נידו אותי כי אני לא רק הומו אני נפולת של נמושות הומו. מאז איש מהם לא דיבר איתי.  הטראומה שלך היא גם כנראה שלי. מעולם לא הצלחתי להחזיק זוגיות מעל חודשיים וחצי, והבדידות שלך היא גם שלי. שנינו קורבנות של בורות, רק שבמקרה שלך אני האידיוט שקירבן אותך.  בעסקים הצלחתי והכסף היה נחמה פורתא לבדידות ולא פעם קנה חברים לרגע. בזמן הזה הקמתי עמותה לילדים נפגעי מין שקוראים לה “so many” שזה למעשה ראשי תיבות סטלה מרקוביץ’

ועכשיו לתכלס:

ברשותי רשת של חמישים ושבע סניפים של שעוני יוקרה ברחבי ארה”ב וקנדה כאשר בעשרים ושתיים מהן אני גם בעלי הנדל”ן. – אני מורה לממש הכל- מוניטין סחורה ונדלן ואת הכל להוריש לעמותת so many , שמהיום סטלה היא היו”ר של העמותה הזו.

שתי דירות בניו יורק יש לממש ואת הכסף להעביר לרשות סטלה.(את כתובותן ניתן למצוא בבנק או אצל עו”ד של העסק)
שלוש דירות בארץ (כתובתן אצל אותו עו”ד) מרגע זה שייכות לסטלה.
שאר הרכוש שלי הכולל את התכשיטים בכספת הבנק הכסף בעו”ש ובתוכניות השונות כמו גם הרכב שייך לסטלה.

אבל הכי חשוב סטלה שתדעי שחיים שלמים התבוססתי בתוך זיעת המעשה הנורא שעשיתי לך אין לכך סליחה אין לכך כפרה. זה אולי מעשה פחדני להמתין עד עכשיו אבל אם זה שווה משהו אז סליחה אנא סילחי לי.” דממת מוות בחדר.  שניות דקות או שעות של הסססס מעיק נשבר ב”זו הכתובת של השותף הישראלי שלי תגיע לשם בראשון בבוקר ונטפל בניירת, תבואי עם ת.ז.”  היא מהנהנת בדממה להסכמה.

שהרבני קם מכסאו מכניס את הניירת לתיק חזרה.”באמת ריח נהדר.” הוא מסדר את החולצה במכנסיים סוגר את התיק

אז נתראה בראשון?”
“אההה כן כן ראשון בטח.”

“אהה ותקשיבי קטע, במהלך קריאת התיק הבנו שבסופ”ש הזה השומר היה סמיר. את ידעת שסמיר היה שב”ח?  הוא היה חוצה את הגדר פעם בשבוע וישן בארץ כל השבוע במוסך אותו היה מנקה תמורת הלינה. כשהתחילה החקירה הוא נמלט לשטחי הרשות. ומשטרת ישראל כמו משטרת ישראל, רצת לעשות וי על התיק ולהוריד אותו מהסטטיסטיקה אז לא חקרו אותו. אבל אנחנו עבדנו עם חוקרים ברשות הגענו אליו. הוא אומר שהוא ראה את מנשה יוצא מהמחסן לועס כדורים, מנשה אמר לו שאלה סוכריות, אבל לסמיר אלה נראו כמו כדורי שינה, הוא השכיב אותו במיטה.  אחרי דקות ספורות את יצאת מהמחסן והלכת הביתה. קטע, מהמיטה הזו הוא כבר לא קם בגלל זיהום, מוזר לא?”

מה שהיה עד עכשיו רעידת אדמה של אנדרלמוסיה רגשית הפך לפחד מצמית. ביד ימין היא מוחה דמעה מתיישבת שוב.

“ומה אתה הולך מה לעשות עם זה?”
” אני? אני אזרח זר. זה לא עניין שלי. המעמול כבר מוכן?”

2 תגובות בנושא “לרקוד עם מגב – פרק ב”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *