לרקוד עם מגב – פרק א

במחסן תרופות לבן ומחשיך בתוך מגירות משומנות מונחים מארזי קפסולות הרגעה לצד שידות המכילות תמיסות אילחוש, מדפים נקיים מאכלסים מגוון פתרונות חבישה. בחסות מצלמות עליהן התריעה כבר יותר מפעם אחת שאינן עובדות ומנעולי דלתות פרוצים, היא מפזזת את הכאב והמנענעת את הצער. בטייטס שחור נעלי ספורט לא ממותגות מוכתמות בשאריות ,  וחולצה רחבה וגדולה המנסה לשווא להסתיר 40 קג עודפים. יום חמישי שעות אחה”צ המאוחרות רק היא במחסן “mad world” בקאוור של גרי ג’ולס קורע את הלבד. סטלה רוקדות עם המגב כאילו היה בן זוג, רוקדת צורחת את המילים, צורחת ודומעת.

יום ההולדת הנוכחי זימן לה את אותה הפתעה שזימנו לה ארבעים ושמונה ימי ההולדת האחרונים, עבודה לא מוערכת בשכר מינימום ובדידות מזהרת. איש לא מתקשר לברך אף אחד לא שולח פרחים מסיבה הס מלהזכיר וההפתעה היחידה שעלולה להתרחש היא עוד מעטפה אדומה המבשרת על ניתוק עורק חיים מרכזי דוגמת מים וגז.

אל מול עיניה עוברים חיים שלמים בתסריט אוטוביוגרפי. מהילדות המתקתקה של הילדה היפה מבוק הדוגמנות של בת המצווה, לעתיד המבטיח של ה”מאמי” המבריקה מלב הקונצנזוס, למריבה הגדולה ההיא עם ההורים עזיבת הבית לרחוב, ואחר כך לפנימיה, והגיוס. חצי שנה בירוק פגישה בלתי נמנעת עם קב”ן ויציאה לפסבדו חיים שבחוץ. לעבודות הדחק, למשפחה שזנחה ולחברים שמעולם לא היו.  נסיון למצוא נחמה תחת כנפי השכינה לא הביאו מזור לכאב ולא הצליחו למלא את בורות הצער. חיפוש נואש אשר עבר בנוזלים ממכרים ובאבקות  ממסכות גם הוא נידון לכשלון ואילצו תקופות של המנעות וכריתת ברית חיים עם העוני והאשמה.

בתוך חומות בית החולים הגריאטרי בו היא עובדת, היא מלכת המחסן. כל כדור כל תמיסה כל סירופ מונח במקומו מסודר על פי מספר קטלוגי, שולטת בעל פה בכל כמות בכל ברקוד מדקלמת מתי הגיע משלוח ויכולה לשיר את תאריכי התפוגה של כל אחד ממשכחי הכאבים המסודרים כחיילים פרוסים על המדף הסמוך לכניסה. השעה מאוחרת במחלקה ריקה היא צורחת את הכאב למדפים ודומעת את הפיספוס למשכחים. Mad world .

בצעדים קטנים של נעלי בית פרווטיות  צמיד המקום של דר חדש וחיוך לא ברור דלת הכניסה למחסן נפתחת לאט במגע מהוסס איטי וחלש. צל אדם, רזה גרום וגבעולי כפוף  בפיגמה גדולה על מידותיו וארוכה מגובהו. מצוייד בחיוך מנותק, מתקדם לאיטו “אאאני …אאני…. סוכריה …. אההה …אני שוכח ….אההה מילים….נו….רוצה סוכריות מנ  מנ מנטה, אפשר סוכריות מנטה.” סטלה קפאה במקום באחת , הריח החומצי של הגוף אותו הכירה כל כך מקרוב, צליל הקול, חיתוך הדיבור הדומה כפות הידיים החקרניות  המבט הבוהה בעיניים והרזון הקיצוני לא הצליחו להתל בזכרון ההוא.  לילות שישי עם מנשה הבן של דוד  ישראל איש צבא קבע וברכה עקרת בית. הבייביסיטר האלטימטיבי זה שאין לו חברה אף פעם, שהוא גדל גוף אך עדין  אדיב ומנומס, הענק הלוחש, מטר ותשעים  של טוב כינו אותו במשפחה. התלמיד המצטיין וזה שמסייע ליוצאי שואה קשישים, ההוא שמתנדב לסיירת, והפך יבואן שעונים מצליח.   מלח הארץ.  והנאום של ההורים שכל פעם חזר כשהיא צעקה שהיא לא רוצה בייביסיטר “אולי תלמדי קצת מדוד מנשה איך להיות ילדה טובה, אל תעשי בעיות למנשה הוא כל כך אוהב לבוא לשמור עלייך, הוא מוותר על חברים כדי לשמור עלייך, לא יפה איך שאת מדברת עליו.” חיבוק ונשיקה טריקת דלת ותחילת הסיוט. המרדף בתוך הבית הריק, זעקות העזרה לחלל המת, תחושת האימה הבלתי נשלטת עד כדי הרטבה,  הריתוק למיטה כובד גופו על גופה ריח סוכריות המנטה מהבל פיו ומהרוק הניגר ממנו, ההתנתקות מהגוף והכאבים של אחרי. התלונות להורים שנפלו על אוזניים ערלות, הבר מצווה ההוא בו על שולחן המשפחה היא פתחה הכל מתוך סערת רגשות שהביאה לנידוי אל רחוב אספלט שחור ומנומש בכתמי שמן, נסיון נוסף של עובדת סוציאלית להשיב את העולם לקדמותו שמצא הורים מנוכרים משפחה שמנדה ובית זר. ומשם לחיים של החבא והמנעות. בדירת חדר המיועדת להריסה היא מבלה חיים שלמים של סיוטי לילה ובלהות של ימים אכילת יתר ושכר חסר.  טלפון נייד מדור אחר שאינו מצלצל לעולם וימים שלמים דיבור לאדם היחיד שמוכן להקשיב למצוקותיה אותו היא פוגשת במראה שאף היא אוייב.  ארבעים ושמונה שנה,  שנה אחר שנה, יום אחרי יום שעה אחר, שעה דקה אחר דקה, שניה אחר שניה, היא פינטזה את הרגע הזה את סגירת החשבון עם האיש שאחראי למעגל חיים כאוטי ובארומה  דקדנטית. כעת הוא עומד שם מולה חסר אונים וחשוף, דמנטי כל כך שאין באפשרותו אפילו לזהות את העומדת למולו. טיפת זיעה קרה גולשת לאורך עמוד השדרה נשימה נעתקת ושוב נוזלי פחד מלחלחים את הירך.

מאזן הכוחות הולם את מיטב החלומות,  מנשה עומד שם חשוף וחלש והיא במלוא אונה ובעצם יכולה לעשות בו כרצונה. ליבה ההולם בעוצמה אינו מצליח להאפיל על השאגה החוזרת שוב ושוב בראשה “עכשיו, עכשיו, עכשיו זה הזמן, עכשיו. “

“גבירתי, אפשר לקחת קצת סוכריות?” והוא מושיט יד אל עטיפת כדורי השינה הקרועה המונחת על המדף הסמוך. קפואה היא מביטה בו ומבינה היטב ששתיקה תוביל לאיסוף קפסולות השינה על ידו בכף יד גדולה וכהרגלו דחיפת כולם לפיו. הרגלים ישנים קשה לשנות.

סטלה הביטה בו קפואה ובראשה משתולל צונאמי, מנשה מצידו שולח שוב יד וחופן את שארית הקפליות מהחפיסה השכנה כאשר מבטי חשש מרצדים לכל עבר לבל יתפס.  גם אותם הוא דוחס עמוק לפיו מחייך אליה זוקר אצבע מורה על שפתיו מסתובב ובצעדים איטיים חוזר על עקבותיו. בדלת היציאה מהאגף עוצר אותו השומר שנמצא בסיור נעילות שגרתי ומוביל אותו חזרה אל מיטתו. מכסה אותו בעדינות והולך.

בתוך ההמולה בראש היא שומעת שני ערוצים am שצורח “סטלה תצילי אותו הוא ימות . עכשיו עכשיו עכשיו תודיעי לצוות עכשיו.” וערוץ fm רושף. משנאה ” שימות הבנזונה שהרס לך תחיים, תמות יא מניאק, תמות עכשיו!!”
ברגליים רועדות ופה יבש היא מחזירה את עזרי הנקיון למחסנון שבפאתי המחסן היא נועלת אותו ופוסעת לאיטה לבל תעורר חשד אל עבר היציאה מנופפת לסמיר השומר מבלי להוציא הגה , והוא משיב לה “להתראות כפרה”. צליל טריקת הדלת מאחוריה מבהיר לה מעל ומעבר לכל ספק כי גורלו של מנשה נחרץ לשבט בתוך משמרות סוף השבוע הצרות בכח אדם והלחוצות באנשי מקצוע אין שום סיכוי כי מישהו ישים לב לגופת החדש המתקררת במיטה.

שיח בין חברים, דיסקרטי וענייני בין נשבעי היפוקרטס הביא למסקנה פתולוגית כי סיבת המוות היא זיהום לא ברור אשר ראשיתו טרום האישפוז ואחריתו במיטה הקיצונית של חדר 12. מסקנה שהייתה הבסיס לחקירת בזק אשר ניסתה להתחקות אחר סירטונים ממצלמות אבטחה התקולות מזה זמן, וחקירות עקרות של עובדי משמרת סוף השבוע, שאף הן הצליחו לדלג על סטלה הנוכחת נפקדת. שלושת בסיסי הראיות הללו בצירוף פרופיל תקשורתי וציבורי נמוך במיוחד באשר לגורלו של קשיש ערירי ודמנטי בבית חולים פריפריאלי לא הקשו על סגירת החקירה כמוות בנסיבות טבעיות שאינו נובע מרשלנות או עבירה פלילית.

בוקר שישי שקט של נס קפה ועוגיות על שולחן עץ ישן מצופה שעוונית קרועה בבית מט לנפול  חותם חודשיים של “מה היה קורה אילו” בארבע דפיקות חזקות על דלת עץ ישנה….. “סטלה תפתחי…” (המשך יבוא)

2 תגובות בנושא “לרקוד עם מגב – פרק א”

  1. לאן החיים מובילים?כמה תלוי בנו?בטראומות שעברנו?
    בכל אחת/ד מאיתנו כניראה יש את סטלה😶
    גיל אוהבת את כל הסיפורים שחלקם הגדול זה “עליי”.תודה🥰

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *