לקרדה

ריחות הנענע וצעקות “גומרים הולכים” שאריות גריז על רצפת בטון וקשישים התרים אחר מציאות בפחי אשפה עמוסי שאריות. זיעה חמוצה ניגרת על עגלת סופר נטולת ידית וגלגל ימני קידמי מרדן. קרנות שבילים מאוכלסות בדרי רחוב ובלויי סחבות מגודלי זקן פראי מבקשים נדבה מכל דיכפין. המון אדם בלבוש אוורירי ונוח מדלג בין קניות הגבינה לדגים לבשר, לרהט בהם את שולחן השבת.

דוכן החמוצים של עג’מי בין הקובות של יעקב (יעקובה) השמן לבין הפיצוחים של רחמים (פצצת הגרעין האיראנית) הפרסי יום חמישי, הוא צומת דרכים ססגוני וריחני במיוחד לאחר ששיקולים כלכליים אילצו אותו להסב חלק מהפס לדגים טריים ומעושנים כאשר ממול עובד הוינטלטור של מאפיית מתילדה שעות נוספות כדי לסמם את העוברים ושבים בסמטה הצרה בריח גן העדן של בורקס גבינה מבצק עלים.

בשטח המכירה המרגיש כמו שערות הידיים של העומד לצדך, ונשמע כמו מחנה הגשמת חלומות של בשלנים יושב על כיסא גבוה אברם בעל הבית מחייך לעולם וחורז מחדש את נכסי צאן הברזל של הליריקה הישראלית.
” אצל הדודה והדוד
אכלתי טרושי ורציתי עוד…”

“יום יום אני תולש מהלוח דף
מתי אגיע לעג’מי ואקח זיתים מהמדף”

במבט מעל ובחיוך של פילטר קאנט הוא מייעץ לקליינטית על קלאמטה ועל סורי דפוק ובהרמת גבה מנייד את ברוכי בנו לעוד גבר שמתלבט בין הלקרדה למטיאס. בחולצת הוואי מכופתרת בשלושה כפתורים ומשאירה את שערות החזה מצפון והכרס מדרום לעיני ההמון המסתופף בתוך החנות ומנסה ללכוד את תשומת ליבו של אחד מתשעת נותני השירות המפוזרים בארבעת מוקדי המכירה השונים בתוך הממלכה הקטנה שבנה לעצמו בעמל וביזע.

בשעה 11 חמישים וחמש בדיוק נעצרת כמו בכל יום ואן לבנה בכביש שמחוץ לחנות, הדלת נפתחת וממנה יורדים ארבעה מבוגרים שלושה על הרצף ואחד מפגר קליני. אברם ניגש אליהם בחיוך אוהב וצועק מלוא ריאות “קבלו את הכוכבים של עג’מי” והקבועים כמו גם החנויות ליד מוחאים להם כפיים. לעומתם יוצאים ארבעת עמיתיהם מהמחסן ונהנים מאותן תשואות. וצוחקים בביישנות.

בזוית העין הוא מבחין בשלושה כלי רכב הפורקים שישה גברים צעירים מעוטרים במשקפי שמש כהים ותספורת קצוצה, ג’ינסים צמודים. קעקועים אופנתיים על שרירי אמה מסורגים מבצבצים מתחת לשרוול טי קצר. בעיניים של מי שבילה את מרבית חייו בבסטה יש לכך הסבר מתבקש כמעט יחיד. בלי מילים הוא קורץ לברוכי עם הצטלבות המבטים וזה מוציא את הקופה הרושמת מהמגירה המוצלת בה היא שכנה לבטח. במקביל הוא מרעים בקולו ומשתמש בקוד המוסכם.
“חיים” הוא צועק לבעלים של “בצהרי היום” מסעדת השיפודים הסמוכה ” אולי תשים איזה שיר גם לאחינו האשכנזים.” “נכון להיום” של זהר ארגוב מפנה מקום במערכת הקריוקי האימתנית לשלמה ארצי עם סיום חום יולי אוגוסט:
“… הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב.
תרשום תרשום, רושם רושם.”
תיקתוק דיגיטלי ממלא מכל עבר את החלל.

רכבים נוספים מורידים כלבים נמרצים וגדולים קשורים למטפלים הרצים לתוככי השוק.
” יעקובה, הם באו לחפש טלק, לא ניירות.,”
“בני שרמוטות כבר גמרו את המחבלים רוצחים אנסים רק טלק נשאר להם לחפש,
לכו כוס אמקם עארס שחררו… הילד רק יצא והם לא נותנים לעבוד.”
“יעקובה ברגוע הכל טוב.”

נביחות המולה כלבים מושכים שוטרים נכנסים לעסק של יעקובה, ולמאפיה של מתילדה, למסעדה של חיים, ברוכי מעביר סמרטוט על הדלפק ומביט באביו במבט תחתי בוחן מבלי אומר.” לא להפריע לא להפריע”, שואג שוטר מקועקע בסמל גולני” ברוך הבא אחשלי” מקדם את פניו אברם כשהכלב זאוס גורר אותו לתוך העסק ” קח לך איזה סורי דפוק תרטיב תפה ‘כל הזית בגולני'”
‘אבאל’ה תן לעבוד’ עם כניסתו לחנות החברה מהמחסן שזה עתה פסעו פנימה החלו בצרחות מטורפות של בהלה בכי חיבוקים הם עולים על שולחן החיתוך במחסן צעקות “אמאל’ה” וטיפטוף מחשיד ממכנסיו של אבנר שהגיע זה עתה עם הוואן מגביר את אפקט ההיסטריה.
” המפקד תרחם על החברים שלנו.במחסן הם לא כמונו כפרה ” פונה אברם למפקד הכח.

“אתם מחפשים אותי עזבו אותו זה צדיק זה. תראה למי הוא נותן פרנסה, בואו אצלי תחפשו הרי אותי אתם מחפשים בגלל מוטי הבן שלי.” חמש עשרה דקות בתוך האנדרלמוסיה נשמעת שאגה “פיצ’ון שהרבני זילבר יאללה מתקפלים.” בלי ממצאים מתקפלים שוטרי הימ’ר אוספים את הכלבים ונגררים אחריהם לניידות המוסוות שחנו מחוץ לשוק באופן לא מסודר על המדרכה על הכביש וגם וגם.

חצי שעה אחרי שנציגי החוק על שתיים וארבע עוזבים את האזור, שב הסדר אל כנו. אברם על הכיסא הגבוה, מחייך ומציע ללקוחות עלי גפן חמצמצים כמנה ראשונה וזית סורי דפוק לתבשיל עוף. העובדים המיוחדים זכו לחיבוק והפסקה לא מתוכננת וחזרו מיד לעמדותיהם הרחק מעין הלקוחות באחורי החנות. ברקע המשיך זוהר ארגוב לפזם את ‘הפרח בגני’ ו’ אלינור’ ”

בשעה שש וחצי עם סיום הנקיונות ספירת הקופה ולאחר הכנסת הכסף לכספת שמתחת לשולחן החיתוך במחסן.

” אבא אני לא עומד בזה יותר אנחנו חייבים להפסיק להיות המחסן של מוטי של יעקובה, בסוף יעלו עלינו. ”

” מי יעלה עלינו? מי? היום היו כאן חצי תחנה של מנאייקים כולל כלבים ולא עלו על שום דבר. תבין ריח החמוצים וריח הדגים שהכנסנו אחרי שנלחצת לא נותנים להם גישה ללבן בתוך הפחים של הסחורה. זה והמפגרים שעובדים אצלנו עושים אותנו קדושים. וההיסטריה שהם עשו היום היא רק בונוס, מי יפחיד ככה מפגרים הא? מי יש לו ביצים לעשות את זה? עכשיו אני מוציא את התמונות מהמצלמות ושולח אותם לכתב הפלילים מהעיתון והוא שוחט אותם ככה שהם לא מעיזים להתקרב לפה יותר. ”

” אבא אני לא יכול יותר, בבקשה אני לא יכול יותר שימצא מקום אחר, חוצמזה, הוא מוכר את החומר לילדים אבא, לילדים!!!.”

“אני אבא שלך אל תהיה לי פתאום האביר על הסוס הלבן, אני לימדתי אותך את כל מה שאתה יודע. אל תזיין לי את השכל. אם הוא לא יאחסן את זה אצלי הוא ימצא מקום אחר לאחסן את הסחורה עד למכירה, אבל אני, אני..אני חייב יותר לאישה שהביאה איתי חמישה ילדים וחלקה איתי את ארבעים ושש השנים האחרונות מאיזה ילד מזדיין שרוצה לעשות שורה. אתה יודע כמה התרופות של אמא שלך עולות? אתה יודע שהן נמצאות מחוץ לסל וזה לא מעניין אף אחד. מאיפה אני את הכסף לתרופות של אמא שלך… מהלקרדה?? ”

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.