לטיול יצאנו

לאחרונה חרגתי ממנהגי וטיילתי. כל הקונספט הזה של לעזוב את הבית, אזור הנוחות ובעיקר הכורסה זר לי. אף פעם לא הבנתי את הצורך האנושי לבנות במהלך חיים שלמים אזור נוחות ואז לצאת ממנו – מה ההיגיון? מי הגאון שהגה את הקונספט? רק אני רואה שיש כאן  תרתי דסתרי? שזה בעצם החלופה הפלצנית ל”תגידו אתם מפגרים?”. האמת שמלכתחילה לא ידעתי איזה רוח שטות גרמה לי לשתף פעולה עם מצעד האיוולת הזה בירור ראשוני העלה כי לרוח יש שם וקוראים לה : “כנגדו”.

במהלך ההתנסות הנ”ל ודומות לה בעבר נחשפתי לזן אנושי חדש הידוע בכינוי “מדריך הטיולים”, אם האנושות כמו שאנחנו מכירים אותה היא התפתחות של ה”הומו ספיאנס”, הרי המדריך הינו התפתחות של ה”הומו חפרנוס”. את הסממן החיצוני הבולט ביותר של ה”חפרנוס” דור 4 אי אפשר לפספס, שהרי מדובר בפריט האופנה המכוער ביותר הידוע למין האנושי למן היווסדו – סנדלי השורש, (וכן, אני יודע שזה נוח, אבל גם שארוול הודי נוח ואני לא רואה מיליונים של ישראלים סאחים שממלאים איתו את הרחובות) . אם את המאפיינים החיצוניים קל לנטר, הרי את מאפייני האישיות אי אפשר לפספס, רמז ראשון ניתן לקבל משמו של הזן האנושי המיוחד הזה. מדובר באנשים מוזרים שמתעניינים בדברים  מרתקים כמו מדיניות החוץ של הממלכה ההבסבורגית במאה ה  17, או במדיניות החקלאית של אוגוסטו פינושה בתחילת כהונתו, ומאלצים אותך לשמוע על זה.  בשעות הפנאי שלו הוא מתעסק באפליקציות שימושיות כמו מסלול הלווינים בחלל, שימושיות בעיקר אם אתה חייזר שאיבד את הדרך הביית, ET PHONE HOME. בכלל, הם מתלהבים, וכל ההתלהבות על מה ולמה? כאחד שנולד עייף, וחי בשביל לנוח מעולם לא הבנתי את התפרצות האושר הגעשית כל פעם שנתקלים בחרפושית מצוייצת באמצע הכלום. אז או אז יעצור המנטור ירים את הגועל מהאדמה החולית יניח אותו בעדינות על כף ידו ויטחן לסובבים את המוח עד דק, כי הצבעים שעל גבו הם הסוואה מטורפים, רגליו בנויות להליכה על גזעי עצים, וגיסתו נשואה לפרסי – אבאל’ה כולה ג’וק – להרגיע!!!

הטובים שבהם פועלים באויר ביבשה ובים. בטבילה פשוטה בים יצלול אדון מדריך וגם משם יצא עם  פיסת איכס יאחוז אותה בידו ובקול נרעד מהתרגשות על מזלו הטוב  יצהיר:”מלפפון ים”, כן אשכרה מלפפון – מכאן יתחיל הסבר סוטה שלא לומר פרוורטי על כך שסוג היצור הזה מתקשה ומשפריץ כשנוגעים בו במקומות הנכונים… אנ’לא יודע אם זה מבוסס על המדע או על העובדה שכבר שבוע הוא בלי אשתו אבל כך או כך התרחקתי. ובכלל השאלה המרכזית שעניינה אותי זה אם קוצצים דק דק מוסיפים עגבנייה שום ונענע מטבלים בשמן זית מלח ולימון – זה יכול ללכת טוב עם הלוקוס שראינו קצת קודם.

כמו שאין פנינה רוזנבלום בלי בלונד, כמו שאין אופירה בלי ברקו וכמו שאין אורן חזן בלי בורגס – אין מדריך בלי קבוצה, וכל הקבוצות כולן בעצם זהות. תמיד יהיה את הקוטר בעל הצעות הייעול, הוא ירצה ים אבל בלי שמש חול מים ומלח, ייקחו אותו למסעדת יוקרה הוא ירצה לאכול את האוכל של המקומיים, ייקחו אותו לדוכן ברחוב הוא ישאל “בשביל זה שילמנו כל כך הרבה?” ותמיד תמיד תמיד יהיה לו מה להגיד. הקוטר מתחלק לשני סוגי משנה , הראשון היא הקוטרית העירונית,  זו שחרדה בעיקר לפן, נוסעים לצלילה באוקיינוס והיא תשאל אם מתרטבים כי הפן ממש יפה לה. לצידה יהיה מציע  הצעות היעול, ההוא שתמיד יש לו דרך קיצור או חברת תעופה טובה יותר עם קונקשנים הרבה יותר שווים.  מיד אחריהם משתרכת התלמידה המצטיינת זו שמעריצה את המדריך ומציפה אותו בשאלות שגורמות לו לצלול שוב כדי למצוא רכיבים נוספים לסלט במעמקי הים.

את רוב הקבוצה תמיד יאיישו אנשי הקניות – אני יודע זה לא אתם, אתם בעניין של מוזיאונים – אבל תדעו שיש גם כאלה. באמצע הג’ונגל מתחת להר יחודי, לאחר שפילסו דרך עם מאצ’טה  וגילו נוף גן עדן למולם ישאלו “יש פה קניון?” כאשר יענו בשלילה ואז יתהו “אז מה יש לעשות כאן?” מדובר בדרך כלל בנשות אנשי הקזינו, ששואלים בדיוק את אותו הדבר באותו מעמד רק שנושא השאלה יהיה אחר. (ברור כי אתם גם לא כאלה, אבל חשוב שתדעו שגם כאלה – יש). סטטיסטית תמיד אחד יפצע יעקץ או יקבל קלקול קיבה  מהנשים הוא יקבל מבטי חמלה, והגברים יביטו בו בקשיחות מזלזלת וישאלו אם לא היה בצבא, הדברים כמובן יבואו בדרך כלל משקמיסטים בקריה.

בכל מקרה הטיול ינוהל כמו שירות מילואים או יותר נכון סידרת שבי, הרי אנחנו ישראלים ועלינו לא יעבדו – אנחנו צריכים להספיק. קמים מאוד מוקדם גומעים קילומטרים ובסוף יום מתיש פיסי ונפשי חוזרים למלון חמישה כוכבים ומתגעגעים הביית, ואז בטיסה חזרה כבר מתחילה נוסטלגיה. בבית אהבתי את הכורסה בטיול הבנתי עד כמה!!!

לא קל…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *