לבד ביחד

היו שבועיים שהייתי בבית לבד. כמו כלא אצלי בבית. שישה ילדים יש לי, ארבע עשר נכדים, שלוש אחיות אח אחד, ואני שבועיים לבד בבית. נראה לך הגיוני? טלפון מדי פעם מאחד הילדים ‘אמא הכל בסדר? צריכה משהו?’ סיפורים על העבודה והנכדים וסוגרים עד לנקיפות המצפון הבאים . והקורונה הזו נותנת להם אחלה תירוץ בידוד הדבקה חיסון מפה לשם אף אחד לא מגיע. והכי מעצבנת אותי השאלה אם אני צריכה משהו? מה אני צריכה?? הדבר היחיד שאני צריכה זה לא להיות לבד, זה הדבר היחיד שהם יכולים לעשות בשבילי – אבל הם לא!! . לכל אחד יש את החיים שלו.

שבועיים יכולים להיות הרבה זמן. התהפך לי היום והלילה אני ישנה ביום ערה בלילה. רואה תוכניות וערוצים שבחיים לא הייתי מעלה על דעתי שקיימים. ביום שני או רביעי כבר מתבלבל לי, ראיתי תוכנית בשתיים וחצי בלילה על חיי המין של הלוטרות. ידעת שהריון של לוטרה זה חודשיים – שלושה.? כפרה עליו דוד אללה ילחמו שיהיה בריא אם היה יודע שהריון של אישה זה חודשיים היו לנו שלושים ילדים. אבל כמו הילדים שעשינו מספיק שישה, כי זה לא משנה שישה או שלושים ככה או ככה הייתי לבד עכשיו.

לפני חודש וחצי הזמנתי ירקות ממנש הירקן. אז עוד לא היו הגבלות הזמנתי מלא ירקות לארוחת שישי כי גם לפני הקורונה אם לא הייתי מכינה את האוכל שהנכדים אוהבים הם לא באים. אז ככה אני עושה לכל אחד את האוכל שלו יוצא שאני יומיים לא יוצאת מהמטבח הם באים אוכלים נשיקה לסבתא בכניסה, נשיקה לסבתא ביציאה, הבנות והכלות מורידות מהשולחן ומכניסות למדיח ולמקרר, וגם על זה מצליחות לריב מי עושה מה. בסוף בשביל שלום בית אני גם מפנה.

בקיצור מנש אומר לי “גברת קלרה אני יכול לשאול אותך משהו? את לבד למי את עושה את כל האוכל?”
” למי אני יכולה לעשות, מנש, לנכדים, מה יש לי בחיים חוץ מזה?”
‘את יודעת גברת קלרה מאז שפתחתי את החנות את קליינטית שלי ומאז את לבד. תמיד קונה שיהיה בשפע ובטח זורקת חצי. אני אומר את זה כי אני הייתי עושה אותו דבר. כל פעם הילדים היו מגיעים בשישי בערב היו אוכלים כי אני מבשל חבל על הזמן, אין על הדג המרוקאי שלי, אין. לפני שהם יוצאים אני נותן להם קופסה עם אוכל ולכל אחד דוחף לכיס מאתיים שלוש מאות שח. וכולם ‘אבא מתים עליך אבא אין עליך’. כל יום הולדת לכל נכד אני קונה פלייסטיישן, מחשב, כרטיסים לחו’ל, מפנק. כולם עפים עליי כמו שאומרים הצעירים. ואז הגיע הקורונה, בתחילו הגבלות אחר כך סגרים העבודה ירדה בשמונים תשעים אחוז. כולם רוצים סחורה ארוזה בניילון שרינק ובמיזוג ואצלי את יודעת איך זה קלרה, הכל בחוץ בקרטונים ככה כל קליינט יכול לקחת את הסחורה הכי יפה. הפסקתי להזמין לארוחות שישי ובטח לא לשים להם כסף בכיסים כשהם באים. לא בגלל שנהייתי סבא רע כי פשוט אין. שאני אגיד לך משהו גברת קלרה? הם הפסיקו לבוא, לא רק לאכול פשוט הפסיקו לבוא…. בכלל. בקושי מתקשרים.

את יודעת מה? תקראי לי ‘משוגע’ אני רואה שזה הם במזוהה אני כבר לא עונה. פעם בשבוע אני עונה אומר הכל בסדר וסוגר. עכשיו למה אני מספר לך את זה? את קליינטית טובה גברת קלרה, אבל לפני שאת קליינטית טובה את אישה טובה ומה שהילדים שלך עושים לך זה מה שהילדים שלי עשו לי. אני לא כספומט ולא מסעדה אני אבא שלהם. ואם הם לא יודעים את ההבדל והם באים רק בשביל אוכל ומזומנים אז שלא יבואו. אחרי שאני אלך שישתינו על הקבר שלי, לא מעניין אותי, שיהיו בני אדם כשאני חי.

הוא דיבר עליו ואני שמעתי אותי.ככה התחלנו להתקרב והוא היה מסיים יום עבודה מגיע אליי לשתות תה. הוא היה בוכה על תקווה שלו ואני על דוד שלי, לאט לאט נהיינו חברים טובים . יום אחד נמאס לי מהכל, מהילדים, מהנכדים, מהקרובים, מהשכנים מהכל. אם במגיפה כשצריך אנשים לידך היחיד שנמצא לידך זה מנש הירקן אז לעזאזל כולם. אמרתי לו “מנש בוא נברח רק אתה ואני נסע רחוק נהיה לבד ביחד. אתה ואני. אני בת 82 ואתה בן 78 עוד כמה הזדמנויות יהיו לנו ככה להשתגע. למות צעירים כבר לא נמות. עוד לא אמרתי ג’ק רובינזון שנינו פתחנו תוכניות חיסכון קנינו כרטיסים פתוחים לברזיל במחלקת עסקים דרך מילאנו. אני השכרתי את הדירה והוא נתן את החנות למתווך. ומחר אנחנו טסים.

“ועדיין גברת קלרה למה הגעת אליי? ”

“אני רוצה לשנות את הצוואה אצלך עו”ד ברגר. תבטל את הקודמת ותרשום
” אני קלרה מורישה לכל נכד שלי שקל אחד לכל ילד אני מורישה עשר אגורות. חוץ מזה אני משאירה חמישים אלף שח לסידורי קבורה ואם זה יעלה פחות את ההפרש צריך להוסיף לשאר הכסף שלי, ובשום פנים לא לילדים. את כל הכסף, תוכניות החיסכון, שתי הדירות והמספר של המונית אני תורמת לעמותת ילדים בסיכון.”

” קלרה, אני רק העו”ד ואני ארשום מה שתגידי לי אבל זה לא מעליב קצת להשאיר עשר אגורות לילד ושקל לנכד?”

“ולגדל ילדים כמעט שישים שנה ולגלות שאם אין אוכל שהם אוהבים הם לא באים זה לא מעליב? ולא לקבל מהם שיחת טלפון זה לא מעליב? בעצם לילדים תן 5 אגורות ולנכדים חצי שקל.”

4 תגובות בנושא “לבד ביחד”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *