לא מחובר

בעולם בלי וואי פיי וללא רשתות אנטי חברתיות, הפיפסים של החדשות היו קודש הקודשים. אוטומטית היה נזרק ששש לאויר כאשר במקביל האגודל והאצבע היו מסובבות ימינה את גלגל הווליום למקסימום. שבתות שמתחילות בגששים אבנר דן ויוסי בנאי ממשיכות בשירים ושערים או שנ’צ ומוצ’ ש שמתחיל ב”חידושים והמצאות” ממשיך ב”מבט ספורט” ומסתיים ב”פסוקו של יום” ו’התקווה’. הדתה ולאומנות היו מילים שטרם הומצאו.

עולם הילדים היה עולם קשוח שרחוק מרחק מזרח ממערב מפוליטיקלי קורקט. לצד כל שם פרטי הוצמד כינוי המעביר בקליפת אגוז תכונה דומיננטית באישיות. אלכס הרוסי , דרורי כושי, אלון הגמד, אבי השמן, חולון לא מאמינה בדמעות.

הילל הקוקסינל היה השילוב המושלם בין עדינות נשית לעגלגלות מז’אנר הסומו. שתי תכונות שהיו קצת יותר מדי בשביל הצ’כונה. נתוניו הגופניים מיקמו אותו דרך קבע כשוער בקלסיקו השכונתי בין ליברפול מהבניין שלי, למנצ’סטר יונייטד מהבניין השכן. העובדה שהיה חובב אופנה והתלבש באופן… ססגוני.. לא סייעה לו לעצור אף כדור אבל עזרה לנו מאוד למצוא אותו כשרדפנו אחריו אחרי כל שער שספג. כך ברוטינה קדושה מגיעים מבית הספר זורקים את התיק מחכים לארבע, עושים כוחות, בוחרים קבוצות ולערך ברבע לחמש היה מתחיל מרדף קצר אחרי הקוקסינל כדי לכפכף אותו. הראשון שהיה תופס אותו בדרך כלל בגופיית הלייקרה הסגולה שלו היא נותן לו מכה על זה שהוא העיז לברוח מההמון הזועם שמבקש את נפשו. אחר כך רק הקבוצה בה הוא שיחק היית חובטת בו כעונש על אשמתו בהפסד, ואז כשנדמה היה כי העונש הולם את הפשע, היה מגיע השלב הדתי כאשר קפטן הקבוצה היריבה היה משחרר לאוויר “מי שמאמין באלוהים יתן להילל כאפה”. טוב נו, בבחירה בין להיות כופר לשיחרור כאפה להילל הקוקסינל, ההעדפה ברורה. אין ברירה.

זה היה כל כך נורא עד שיום אחד אחרי ששוב הילל עלה בוכה הביתה ירד אלינו שלמה אבא שלו, לבוש במכנסי גברדין אפורות חולצה ורודה ופפיון.

אנחנו ישבנו בחדר המדרגות מתנשפים ומנתחים את הקלסיקו שזה עתה הסתיים, תוך חלוקת ציונים אישיים לכל חובט על חלקו בלינץ’ היומי, והוא תפס אותנו בהפתעה. “תראו” הוא פתח בנאום נרגש. “כשאני הייתי ילד היה מרביץ לי באופן קבוע יהושוע הבריון של השכונה עד שיום אחד הוא היה עם הגב ואני הגעתי עם קרש והכתי אותו בעוצמה בראש הוא נפל ארצה ומאז הוא לא נגע בי, אבל זה לא רק בגלל שהוא פחד ממני אלא בעיקר כי הוא הבין כי לא זוהי הדרך.” נשתררה דממה. כולנו השפלנו מבט ואז דרורי שלא בהכרח היה מהתלמידים המתבלטים, ואיש לרבות אימו לא צפו כי יאתגר את הוקינג או אינשטין חווה הארה מדעית.” וואוו, להיות ילד כאפות עובר בגנים. ” בשבריר שניה הוחלפה הדממה בגלי צחוק היסטרים, מיד רן הכסחן הוסיף ברגישות אופיינית ” היית הקפטן של הפועל פייגעלך עם שם כמו שלמה ההומו. ” כאן כבר פרצי הצחוק הפכו לדמעות של ממש. “אתם חצופים ואני אשוחח על כך עם ההורים שלכם. ” השיחה הזו עלתה לכולנו בשבועיים ריתוק בתיאום של ארואסטי וברקוביץ’ כל ההורים נתנו לנו את אותו העונש.

נצח שנמשך שבועיים הסתיים ביום רביעי בארבע אחר הצהריים. נפגשנו באצטדיון האספלט המחולק לחניות במבטים זועמים ועמוסי טוסטסטרון. מיד התחלקנו לקבוצות והתחלנו לשחק. דקות אחר כך הגיע הקוקסינל “עם מי אני?” שאל. אנחנו המשכנו לשחק כאילו הוא לא קיים. “צריכים שוער?” ניסה שוב, וזכה להתעלמות. הוא שם נפשו בכפו ונכנס למגרש, אבל אפילו הפרובוקציה הזו לא עזרה כאשר אנחנו שיחקנו מסביבו כאילו הוא לא קיים. נוכח נפקד, רואה ואינו נראה. דני דין. בודד במרכז המגרש הביט סביב בהה בקבוצות כמו אסטרונאוט אבוד בחלל, בבגדים צמודים וצבעוניים המבליטים קילוגרמים קופצניים בריצה ברווזית ואיטית להחריד תוך בכי מריר הוא נעלם בחדר המדרגות.

לאחר שלושה חודשים של דממה בוקר אחד של יולי ראינו משאית המעמיסה את ביתו של הילל ונעלמת אל מאחורי הרמזורים של סוף הרחוב.
אחריה ירדה המשפחה איש מהם לא הביט בנו נכנסו יחד לרכב ונעלמו. שחקני ליברפול ומנצ’סטר יונייטד המקומי נעמדו כאיש אחד וצפו בשקט ברכב העוזב בפעם האחרונה את החניה. התביישנו.

שנים אחר כך במסעדה יפואית אני מנגב חומוס, נגיעה בכתף אני מסתובב, הכסחן מאחוריי. חיבוק של חברים ותיקים. “מה אתה עושה?” אני שואל “אני מחפש עבודה הייתי מנהל צוות מכירות בהיי טק, והקורונה אתה יודע.. עכשיו אני חוזר מראיון ישבתי מול מנהלת כ’א וסמנכל כ’א באמצע הראיון נפתחה הדלת מאחוריי הם נדרכים ‘שלום המנכ”ל” הם אומרים ביחד, ומי נכנס? הילל הקוקסינל!!! וואללה 30 שנה לא ראיתי אותו. אני קם כולי מבסוט אהלן הילל מה הולך? הוא מסתכל עליי כאילו אני אוויר ושואל בקור’ אנחנו מכירים? ‘ הילל מה מכירים? כפרה שנים שיחקנו כדורגל ביחד במגרש חניה בבניין היית שוער אגדה’
‘ לא זוכר, אני לא הייתי ילד שמשחקים איתו כדורגל’ הוא עונה. אני בא לחבק אותו הוא במבט קרח עומד ולא זז. ייבש אותי אחי. חזרתי למקום בבאסה. שניה לפני שהוא יוצא הוא זורק לאוויר ‘איך אני לבוש? ” שני העובדים שלו אומרים לו ‘מאוד יפה’ ואני חושב בנזונה. . הוא יוצא מהחדר לוחשת מנהלת כ’א לסמנכל מכירות: ‘מוזר כשישבנו על השמות הוא אמר לזמן אותו.’ קולט אחי? כנראה קוקסינל נשאר קוקסינל. מה אתה אומר?”
שתמשיך לחפש עבודה אחי.

תגובה אחת בנושא “לא מחובר”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *